מאגר סיפורי מורשת

שני זוגות צעירים בשנות העשרים לחייהם. הגיעו  לארץ כדי להגשים את הציונות ולבנות את ביתם ומשפחתם. הם הגיעו באנייה לנמל יפו. בתקופה הראשונה גרו שם בתנאים קשיים בלי כסף וללא ועבודה. בינתיים נולדו להם הילדים הבכורים.

לשלמה ורחל נולדה דרורה (סבתא רבתא שלי) ולמלכה ודוד נולד יזהר. דוד ושלמה מצאו עבודה חקלאית  בפרדס בפתח-תקווה. יום יום עשו את דרכם ברגל מיפו לפתח-תקווה ובחזרה. בבוקר צעדו לכיוון מזרח והשמש הזורחת סנוורה את עיניהם ובשעות אחר הצהרים חזרו בחזרה ליפו ובדרכם לכיוון מערב שוב סנוורו אותם קרני השמש השוקעת.

בינתיים פרצו מאורעות שנת 1921, מאורעות תרפ"א. בתאריך הראשון לחודש מאי יצאו בני המשפחה לתל- אביב להשתתף בתהלוכת 1 במאי, באותו זמן פרצו הערבים לבתיהם ביפו ושדדו, בזזו, ושרפו את כל רכושם. הם נשארו בתל-אביב בלי כל רכוש, רק בנס ניצלו חייהם.

דוד העלה רעיון: למה לא נמצא לנו מקום מגורים שיהיה שלנו, נבנה לנו בית עם משק עזר,חלקת אדמה קטנה עליה נשתול עצים ונגדל ירקות. כך גם נקצר את הדרך הארוכה לעבודה מיפו עד פתח-תקווה. אמר ועשה:

דוד ארגן קבוצה של 22 משפחות צעירות, הם איתרו חלקת אדמה בקרבת תל-אביב וליד רמת-גן. הם קנו אותה ובנו שם את בתיהם. לישוב החדש קראו: שכונת בורוכוב-שכונת פועלים.

בשנת 1922 נכנסו 22 משפחות צעירות לבתים החדשים.העלייה לקרקע הגשימה את החלום הציוני של  האחים שנידרמן  להתיישב בארץ ישראל ולהקים שכונת פועלים על שם מנהיג הפועלים דב בר בורוכוב. בית ראשון במולדת.

שלמה נטע בחצר עצים רבים: תפוזים, מנדרינות, אשכוליות, ולימונים. ליד הבית הייתה גינת ירק קטנה ופרחו בה הרבה פרחים.ובלול קרקרו תרנגולות וסיפקו את הביצים למשפחה .בבית זה ביחד עם רחל  גרו גם סבא וסבתא של אמי: דרורה ויצחק ושם נולדו להם שתי בנות: דיתה (סבתא שלי) ושלומית. סבתא דיתה מספרת: "אני זוכרת בית קטן: שני חדרים, חדר כניסה, ומטבח. בבית הזה גרנו ביחד: סבתא רחל, הורי דרורה ויצחק ואני ואחותי שלומית".

ביום היו המיטות מתקפלות והחדר היה משמש למשחקים, להכנת שעורים ולאירוח ,ובלילה היו נפתחות כל המיטות והחדר היה הופך לחדר שינה.למרות הצפיפות היה מקום בבית גם לאורחים, תמיד הגיעו דודים  ובני דודים, חברים  וחברות היו עורכים שולחן ותמיד היה  מה לאכול ומקום לישון.

כילדה, אני זוכרת את החצר שופעת פרחי עונה: חרציות, סביונים, ופרגים.החצב בישר את בוא הסתיו והרותם הלבן פרח כל חורף.בחצר היו הרבה עצים וכילדה אני זוכרת בעיקר את  עצי ההדר הירוקים כל השנה ומקיפים את הבית.היינו מטפסים עליהם כדי לקטוף פירות בעיקר קלמנטינות בחורף. בקיץ היינו משחקים מחבואים ויושבים בצלם.בתעלות ההשקיה היינו משיטים סירות מניר ומדמיינים שאנחנו מפליגים למדינות רחוקות.אני גדלתי וגם השכונה גדלה. נסללו כבישים חדשים ובמקום הבתים הקטנים העטופים בירק נבנו בתי קומות.

כשהתחתנתי עם סבא צביקה עברתי לגור במושב צופית ,מושב שסבא נולד וגדל בו, מאד שמחתי שנוכל לבנות לנו בית שעצי הדר יעטרו אותו, ובגינה יפרחו להם הפרחים שכה אהבתי בילדותי ואכן כל שנה מבשר לנו החצב על בוא הסתיו , בחורף פורחים הסביונים ובאביב נצבעת החצר בכל צבעי הקשת של צהוב ,ורוד אדום וילדי ועכשיו גם נכדי משחקים ונהנים כמו שאני בילדותי.

מאורעות, פרעות תרפ"א: "החלו בכ"ג בניסן ה'תרפ"א (1 במאי 1921) ביפו, והתפשטו ליישובים יהודיים נוספים. המאורעות כללו מעשי רצח, אלימות, אונס, שוד וביזה על ידי ערבים בישובים יהודים. הם נמשכו חמישה ימים, ובמהלכם נהרגו 47 יהודים ונפצעו 140. לערבים היו 48 הרוגים ו-73 פצועים מירי הצבא הבריטי ומגינים יהודים על התוקפים."

 

לוח זיכרון שהציבה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל על "בית החלוץ" בחולון

 

קישור לסיפור: סבא הקשר

קישור לסיפור: על הארון הוא טיפס