מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורו של סבא עמרם

אביב עם סבא עמרם בתוכנית הקשר הרב דורי
סבא עמרם בצעירותו
חיי במרוקו ועלייתי לישראל

שמי עמרם אדרי. נולדתי במרוקו בעיר אוטאט אל חאג' וגדלתי בפאס.

מגיל 5 למדתי בבית ספר יהודי בשם אליאנס. 8 שנים לאחר מכן עברתי ללמוד בישיבה ללימודי תורה, בעיר מקנס. רכשתי במרוקו את מקצוע הצורפות, ולמדתי בבית ספר הנקרא cmv. זהו בית ספר המיועד ללימוד עיצוב תכשיטים, עבור בית המלוכה במרוקו. תקופת הלימודים ארכה כשלוש שנים. לאחר הלימודים עבדתי ועשיתי סטאז' בחנות לתכשיטים בפאז,שם גם היו מעצבים תכשיטים למלך מרוקו.

בשנת 1962 עליתי לארץ עם אימא שלי ואחיי. הדרך הייתה קשה ומפרכת מטנגי'ר שבמרוקו עד לאלחיזרס שבספרד. הגענו בספינה קטנה, עברנו לגיברלטר ונאלצנו להמתין כשבוע ימים לתעודת מעבר על מנת לעלות לארץ. ההמתנה הייתה קשה ומתוחה אבל לבסוף היא השתלמה, קיבלנו את אישור הכניסה לארץ ישראל. מגיברלטר טסנו לאיטליה, לעיר נאפולי ומשם הפלגנו באונייה בשם "אדנה" לארץ. כשהגענו ארצה עמדו בפנינו שתי אפשרויות: להגיע לדימונה שבנגב או לנצרת עלית בצפון (כיום נוף הגליל). בסוף החלטנו להגיע לצפון ולהתגורר בנצרת עלית. לצערי, נאלצנו לעלות לארץ ללא אבא שלי שקבור בפאס, ומדי כמה שנים אנחנו עושים טיולי שורשים ומבקרים בקברו של אבי יצחק אדרי ז"ל.

צמיד שיצרתי, מעשה ידיי ונמצא היום ברשות בתי, לימור, אימא של אביב

הזוית האישית

אביב: בחווית המפגש עם סבא שלי, למדתי והכרתי דברים שלא ידעתי אודות סבי. שמחתי לדעת שהוא ומשפחתו בחרו להגיע לנצרת עילית ולא לדימונה. העלייה לארץ ישראל לא הייתה פשוטה בשבילם, כי הם עלו לארץ ללא סבא רבא שלי יצחק ז'ל, אבל זה רק אומר שאין דבר העומד בפני הרצון. הם היו נחושים והצליחו בסוף. לסיכום, שמחתי יחד עם סבי והתרגשנו יחד לספר ולהיזכר על כל הדרך לארץ ישראל . חלק מהראיון העלה גם קצת רגש ודמעות אבל ההיסטוריה לעולם תישאר בלב שלי.

מילון

צורף
בעל מלאכה שמקצועו הוא צורפות, כלומר עיבוד מתכות אצילות (כסף, זהב, ופלטינה) לשם ייצור תכשיטים, לרוב תוך שיבוץ אבנים יקרות בתכשיט. יש המשתמשים גם במתכות כגון נחושת, אלפקה ופליז. (ויקיפדיה)

לימוד תורה
מצוות תלמוד תורה היא המצווה ללמוד תורה וללמדה לאחרים. מצווה זו היא מהחשובות שבין מצוות העשה ביהדות, וחיובה אינו מותנה במקום ובזמן. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ההמתנה הייתה קשה ומתוחה אבל לבסוף היא השתלמה, כי קיבלנו את האישור לכניסה לארץ ישראל“