מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

למרות שהחשמל היה חינם אמא דאגה שנכבה את האור

סבא דוד ונועם
כשדוד נולד ניטע עץ לכבודו
יליד חיפה האדומה

משתתפים: סבא דוד פרץ (65) ונכדו נועם יעקב (11) 
הקשר: סבא דוד הוא אבא של דנית, אמו של נועם.
בית של סבא: קריית אתא, שכונת גבעת טל, צמוד קרקע, עם דשא ועצי הדר.
הבית של נועם: צמוד לבית סבא (קיר משותף) עם טרמפולינה. נועם גר עם אמא ויש לו אחות אחת ואח אחד למחצה (מצד אמא ומצד אבא, שנפרדו).
 
עיסוקים: דוד גימלאי של רפא"ל, לפני עשר שנים פרש מעבודתו כ"מנהל פרוייקטים", היום עוזר בגידול הנכדים (נועם ואופק), מתנדב פעמיים בשבוע ב"יד שרה" (אחראי השאלת ציוד לנזקקים) ופעמיים בשבוע משתתף בחוג ריקודי-עם בקרית ביאליק – פעם עם פנינה האשה, פעם בלעדיה ("היא מרשה לי"). בהקשר זה, לדבריו, היה מעדיף את "קומה אחא" (ריקוד ישן), אבל היום רוקדים לדבריו את "קטונתי" ("שמעת על זה?").
עיסוקי נועם: תלמיד כתה ו' בבית ספר "גבעת טל" בשכונה ("אני הכי צעיר בכיתה"), אחר הצהריים משחק טניס ("עד לפני חודשיים שיחקתי כדורסל חמש שנים"), משתתף בחוג רובוטיקה ("הרכבנו מחשב") ובחוג "מצויינות אלפיים", שם הוא לומד מתמטיקה ומדעים. חוג השח-מט שבו השתתף נפסק לצערו ("משפצים את הבניין") ולדבריו טרם החליט אם יהיה מדען או טניסאי. הוא גם מתלבט בין הפועל למכבי חיפה. מחשב: יש לו בחדר, מרבה לגלוש בפייסבוק, בבית הספר משמש כ"נאמן מחשבים" ("אחד שעוזר למורים לפתור תקלות").
 
הקשר הרב דורי: "היום התחלנו את הפרוייקט", דוד, "ונעשה משהו ביחד".

תעודת לידה מנדטורית במקור. השם "מדינת ישראל" שונה בכתב יד

תולדות דוד: יליד אוגוסט 1948, חיפה, שכונת נווה שאנן. הצעיר מבין שלושה אחים, בן למשפחת פועלים ("חיפה האדומה") חילונית, מפא"יניקית ואחר כך רפ"י ("אבא חושי ואלמוגי היו בני בית אצלנו"). אביו, יליד רומניה, עלה לארץ ב-1930 בהיותו בן 20, כחבר תנועת "הנוער הציוני" ועבד כל חייו בחברת חשמל. אמו, ילידת פולין, עלתה בשנת 1934, ולמרות שהחשמל בביתם זרם חינם ("לא בישלו אצלנו על גז"), גערה תמיד בבנים – "לכבות חשמל מיותר".

כוס פורצלן. מזכרת מסבתא-רבא דבורה, אמו של דוד 

בהמשך עברה המשפחה לשכונת רמות רמז, שם גרה בשכנות לקתרינה סנש, אמה של צנחנית היישוב חנה סנש ולבר מצווה, מספר דוד, קיבל מקתרינה את הספר "צ'יבי" שכתב בעלה הסופר, בלה סנש, בחתימת ידו. הספר שמתאר קבוצת ילדים בהונגריה שזכתה בגביע המדינה בכדורגל, אבד במהלך השנים, והעניין מעציב אותו מאוד.
 
המשך החיים: יסודי למד ב"הבונים" (ברמות רמז), תיכון ב"טכני של חיל האוויר", אומר שהלימודים לא היו ממש בראש מעייניו, הלך לתנועת "המחנות העולים", משם הוא זוכר בערגה את מחנות-העבודה בקיבוצים כברי, בית קשת, מנרה, ומשאבי-שדה, ואת הטיולים ("עם הפקלאות על הגב") למדבר יהודה ולהרי אילת. ב-1966 התגייס לחיל האוויר, שרת בבסיס רמת-דוד במלחמת ששת-הימים ומשמחת הניצחון זוכר דווקא את האחד שלא חזר ("היה טייס צעיר, בחור תל אביבי"). אחרי השיחרור (1970) החל לעבוד ברפא"ל, ובאותה שנה התחתן עם פנינה. לימים נולדו להם שלושה ילדים – דנית, הילה ושגיא. תיעוד נוסף של הסיפור של נועם ודוד בקישור

 
איחולים: "שהמדינה תמשיך להיות חזקה", נועם, "עד 1020". "שתחייה לנצח", דוד.
 
__
התיעוד נעשה כחלק ממיזם "דור 3 – שלושה דורות של ישראלים: לכבוד שנת העצמאות ה-65 למדינת ישראל", במסגרת תכנית הקשר הרב דורי–"מזקנים אתבונן". צלמת: רלי אברהמי. כתב: אבנר אברהמי
 

מילון

חיפה האדומה
חיפה כונתה "חיפה האדומה", בשל הכוח החברתי, הכלכלי והפוליטי הרב שהיה בידי סניף ההסתדרות בחיפה, שנקרא מועצת פועלי חיפה.

ציטוטים

”משמחת הניצחון במלחמת ששת הימים, זוכר דווקא את האחד שלא חזר“