מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

למה קראו לי כולם יהודייה מסריחה? הרי כל יום התקלחתי!

בקשר הרב דורי
לאה והילדים בתוכנית
למרות שנעלתי שקי מלט בשדה התעופה שבניתי לנאצים - הייתי תמיד ילדה נקייה

מהרגע שאבי נלקח ונעלמו עקבותיו הוא שלח מכתב אחד מהדרך אל המחנה וכשאני, אימי ואחותי חזרנו מהמחנות נודע לנו שהנאצים שרפו אותו עם כל המחנה שלו בלילה. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1944, אני, אימי ואחותי נלקחנו לגטו לשלושה חודשים. הקושי הגדול בגטו היה מחסור באוכל – אני כילדה קטנה נאלצתי לצאת לנקות בתים של נאצים כדי שאוכל להביא לאמא קצת אוכל. אימי, שהייתה קצת דתייה, לא הסכימה לאכול מאוכל שלקחתי בסתר מהבתים שניקיתי. מהכסף שנתנו לי קניתי קצת חלב וחמאה. חברה הכי טובה שלי שאלה אותי "למה אני מסריחה?" וטענה שאני הרגתי לה את ישו שלה.

יום אחד הביאו אותנו לתחנת רכבת. היינו שם מעל עשרת אלפים איש. אני ממש לא רציתי לעלות לרכבת כי היא הייתה עמוסה. בחרתי לעלות לרכבת אחרת שהייתה ריקה מאנשים שעמדה שם. רק הרכבת שלי לא הגיעה לאושוויץ, היא נסעה והגיעה למחנה עבודה באוסטריה. הייתה לנו לגרית שהייתה אחראית על המחנה, היא לא הרשתה שאף אחד יגע בנו. היא מינתה אותי לאחראית על כולם כדי שאף אחד לא יברח. כל יום בבוקר עשו לנו אפל, במסדר קבלנו רבע פרוסת לחם, מעט גבינה וכוס תה. יום אחד כשחזרתי מהעבודה השתעלתי רבות, והקאתי, קבלתי שעלת ולא יכולתי לאכול לחם. לכן הלגרית החליטה שרק אני ועוד אדם שמדבר גרמנית נלך יחד לכפר על מנת לעשות הזמנה של תפוחי אדמה וגזר. אני הובלתי אותו לכפר והוא היה הדובר שלי. הדרך הייתה ארוכה מאוד ובדרך הנעליים שלי נקרעו ולא הייתה לי דרך ואפשרות להחליפם. למזלי כשעבדתי בשדה התעופה בנינו שדה תעופה וכל אחד הרים שק מלט שמשקלו 20 קילו. את הניילון הפכתי לנעליים והחוט שקשר את הניילון שימש לי כשרוכים.
עליתי לישראל, האנגלים ראו אותנו וסימנו לנו עם היד "עצרו!". אך לא עצרנו ולכן הובילו אותנו בכוח לעתלית, שם הוכנסתי לבית סוהר למשך שלושה חודשים. הנרייטה סאלד דאגה לי שיקחו אותי לקיבוץ ניר דוד, שם עבדנו מחמש בבוקר עד עשר בלילה. מהיום שהגעתי לכאן – אין מאושרת ממני!
 תיעוד הסיפור שלי התאפשר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר דינור, חיפה, תודה למורה אסי וליובל המקסים. מצורף קישור לסרט  על התכנית המקסימה שהייתה לנו השנה ב"אולפן סבתות":

    

מילון

לגרית
אחראית על המחנה

אפל
מסדר בוקר יומיומי

ציטוטים

”כל יום אני מודה לאלוהים שאני בארץ ישראל כמה טוב פה!“