מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

למה קראו לי בשם רחל לאה?

אני וסבתא בחתונה בגרמניה השנה
סבתא שלי בכפר חסידים כשהייתה בת 15
מלחמת העולם השנייה בפולין, מחנה עקורים בגרמניה, עלייה לישראל.

סבא אהרון וסבתא רחל לאה הם הסבא והסבתא שלי, של בני דודי: אן, סוזן, שלושת האהרונים, נורמן, ושל שמואל. הם ההורים של אמי ציפורה ושל דודי: אלי – דוד, נחה, פרידה ואברהם. המשפחה גרה בוישקוב שבפולין, ברחוב קושצ'ושקה. סבא אהרון נפטר בגיל צעיר ממחלת הטיפוס כשאמא ציפורה הייתה בת שלוש – ארבע. לסבא היה שותף לעסקים וכשסבא נפטר, השותף רימה אותם ולקח את החלק של כספם. סבתא רחל לאה נשארה בחוסר קול ודוד אלי דוד נאלץ לקחת על עצמו את פרנסת המשפחה שמנתה חמישה ילדים.

עוד לפני המלחמה התחתן אלי דוד עם אסתר ונולדו ארבעת ילדיהם: אהרון, סוזן, אן ונורמן. אחר כך התחתנה הבת פרידה עם הרשל. החתונה הייתה בבית של אלי דוד בוישקוב, בקושצ'ושקה אוליצה מספר 7. הם נסעו לארגנטינה ושם נולדו אהרון ושמואל.

ואז, בשנת 1939 פלשו הגרמנים לפולין והחלה מלחמת העולם השניה. מיד בתחילתה, אחד מחמשת האחים, אברהם, שהיה פרש בצבא הרוסי לפני המלחמה, נרצח סתם ככה ברחוב. שארית המשפחה ברחה מווישקוב לביאליסטוק ומשם המשיכו לרוסיה כפליטים והגיעו לחרקוב. אמא ציפורה ואחותה נחה הסכימו לקבל אזרחות רוסית ונשלחו לעבוד במגניטגורסק שבהרי אורל בבית החרושת לנשק של הצבא הרוסי. אלי דוד לא הסכים לקבל אזרחות רוסית מכיוון שהמשפחה של אשתו היו כבר בארה"ב, ובאותם ימים זה היה מונע מהם אפשרות להגר גם כן לארצות הברית. בעקבות זאת נשלח אלי דוד לצבא הרוסי, וכל המשפחה שכללה את סבתא רחל לאה, אסתר אשתו וארבעת ילדיהם נשלחה לסיביר על יד סטאלינגראד.

אסתר איבדה את עינה כי לא הייתה אפשרות לטפל בה. סבתא רחל לאה מתה שם מדלקת ריאות, גם היא הייתה צעירה. אהרון נכדה, זוכר איך היא הסתובבה לקיר ועצמה את עיניה לנצח. סבתא רחל לאה הייתה צדקת, אישה נדיבה, ומסורה עד אין קץ לילדיה ולמשפחת. אישה אהובה על כולם.

במקביל באותם ימים אמא ציפורה הכירה את אבא מיכאל בבית החרושת שבהרי אורל. הוא הגיע לשם מאוסטרולנקה שבפולין. הם נישאו שם.

דודה נחה לא הגיעה לעבודה יום אחד ועל כן ספגה מאסר שהפך אותה חולה לכול ימי חייה. היא התחתנה עם חיים – נתן ולא היו להם ילדים.

כשהסתיימה  המלחמה כולם נפגשו שוב, תחילה בורוצלב שהייתה אז עיר גרמנית, ומשם במחנה העקורים בקסל שבגרמניה. שם היו מספר שנים ושם נולד אחי אהרון בשנת 1947. אבי מיכאל היה קריין של רדיו המחנה. הוא הודיע על אירועים שמתרחשים, בעיקר בנוגע למעין פרלמנט שהתכנס שם.

המשפחה של אלי דוד נסעה לארה"ב כי שם היו כבר הוריה של אסתר ואחותה.

אמא ציפורה, אבא מיכאל ואהרון עלו לארץ בשנת 1949 כי ההורים של סבא מיכאל כבר היו שם מלפני המלחמה ביחד עם בתם פרידה בלום לבית פרקל ונכדתם שושנה בת השנה.

לכפר חסידים הגיעו גם חיים וחווה פרקל, פליטי שואה, שהספיקו כל אחד לאבד את משפחתו הראשונה. חיים הוא אח של אבא מיכאל. בכפר נולד בנם יוסי בן דודי בשנת 1947.

בשנת 1953 בכפר חסידים נולדה רחל – לאה לציפורה ומיכאל, אחות לאהרון. זאת אני שנקראת על שם סבתא שלי.

אני בכפר חסידים בגיל 15

 

הזוית האישית

עדי סלמן: למדתי על משפחתה של סבתא שלי ועל מה שעברו בשואה. למדתי למה קראו לסבתא שלי בשמה. היה מאוד כיף שסבתא באה לבית הספר שלי ויכלה לראות את העבודות שלי. הייתה לנו הזדמנות להכיר יותר לעומק אחת את השנייה. אני מאחלת לסבתא שלי שתמיד יהיה לה כיף ושתמיד תהיה מאושרת ושמחה. היה לי מאוד מאוד כייף להכיר את משפחתה ואת מה שעברה בילדותה.

מילון

הנצחה, מחנה עקורים
שמירת הזיכרון לדורות הבאים , מחנה פליטים של אנשים שאחרי המלחמה אין להם בית ואין להם לאן ללכת

ציטוטים

”בשנת 1953 בכפר חסידים נולדה רחל לאה לציפורה ומיכאל, אחות לאהרון. “