מאגר סיפורי מורשת

הלכתי לכיתה א' כשהייתי  בן 7 (1942) בעיר קזחסטן, ולא בעיר שלי כי ברחתי מהנאצים.

בספטמבר 1943 עליתי לכיתה ב' בעיר צ'רניגוב (העיר שבא נולדתי).

למדתי בבית הספר מהטובים ביותר שהוא היה לבנים בלבד.

בשנת 1953 סיימתי בהצלחה את בית הספר ובאותה השנה הצטרפתי במינסק לאוניברסיטה של השפות הבינלאומיות.

בשנת 1958 סיימתי את האוניברסיטה בהצלחה וחוץ מזה למדתי באוניברסיטת ערב לספורט.

בסיום האוניברסיטה קיבלתי תעודה על אישור להיות מורה לאנגלית, גרמנית וספורט.

בבית הספר היו הלימודים מאוד מעניינים, במיוחד בשיעורי האנגלית ששם הייתי הטוב ביותר.

אותו הדבר בספורט.

תמיד בתחרויות הספורט קיבלתי מקומות שניים ושלישיים אבל אף פעם לא ראשון במשחקים כדורעף וכדורסל.

סך הכול, הכול היה מעניין.

בימי הקיץ ישנו בבית הספר.

באוניברסיטה הייתי טוב מאוד ולימודי המורות לאנגלית שאחרי זה אני ניהלתי.

נהייתי מורה בשנת 1958.

בשנת 1991 קיבלתי את התואר "מורה מקצועי" ו"מורה השנה" בעיר צ'רניגוב.

חוץ מזה בשנת 1991 בחודש אוקטובר כבר עבדתי בישראל בתור מורה לאנגלית באולפנים.

בבית הספר הייתה קפיטריה ששם היה אפשר לקנות סופגניות עם ריבה ותה.

באוניברסיטה גם הייתה קפיטריה, אבל שם היה אפשר לשבת, לא כמו בבית הספר והיה אפשר לקנות סנדוויצ'ים עם בשר, סופגניות עם ריבה, סופגניות עם בשר, תה וקפה.

מי שסיים ללמוד באוניברסיטה היה יכול לדחות  ב – 5  שנים את השירות בצבא.

הזוית האישית

אני הנכד, רון, רוצה להגיד לך, סבי, תודה רבה על לקיחת חלק בתוכנית. אני , סבא יפים, מודה לך, רון על הזמן הנהדר שהיה לנו ביחד