מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

לילה מפחיד במעברה

סבא דודו עם עמית וליאם
סבא דודו כיום
ימים ולילות מתוך סיפורי המעברה של סבא דוד יחזקאל

החיים במעברה

אני רוצה להביא את סיפורו האישי של סבא שלי, סבא דודו. סבא שלי היה גר במעברה. החיים שלו במעברה בתור ילד קטן היו לא קלים בכלל. הנה סיפור שסבא שלי סיפר לי. סבא היה גר עם סבתא שלו מפני שאימו לא יכלה לגדל ולדאוג לצרכים שלו. אמא של סבא הייתה גרושה (נפרדה מבעלה) ועבדה וחסכה ורצתה לקנות בית ולקחת את סבא שלי ולגור ביחד.
 
 
סיפור מגיל  ארבע 
בבוקר אחד קם סבא דוד בצריף שהוא גר בו ויצא החוצה לשירותים שאז היו במבנה אל מחוץ לבית. לילד בן ארבע הייתה זו משימה קשה, האזור היה מכוסה עשבים וקוצים. אל מבנה השירותים הוביל שביל צר ומסביבו השתכנו נחשים ובעלי חיים מפחידים. סבא מספר שהחיים במעברה היו לפעמים מלאי הפתעות אך בעיקר היו מלאי פחדים וקשיים.
 
סיפור החיים מתחיל בצריך קטן , סבא מתאר שהצריף גודלו היה כמו 3 מטר על 5 מטר  מדובר,  בחדר אחד שבו מלא במיטות. באותה העת החדר הספיק לכל המשפחה, היות ובתקופה זו לא היו בבית רהיטים נוספים או מכשירי חשמל. הזכרונות של סבא מתקופת המעברה, היא מעשה ידיה ובישולה של סבתא, סבתא נהגה לייבש עגבניות בשמש במשך כמה ימים ואחר כך הכינה מהן רסק עגבניות, באותה העת הכסף היה בצמצום ולכן את רוב המזון הכינו המשפחות בעצמן, התקופה הייתה תקופת הצנע ולרוב האנשים היה קשה לקנות מצרכים,רוב הזמן היה מחסור באוכל ולפעמים הרגישו רעבים. ממתקים למיניהם פירות ועוד דברים  שהילדים אוהבים היה מצרך נדיר אם בכלל.
 
סבא דודו אהב את סבתא שלו, אך הגעגועים לאמא היו עבורו הקושי הגדול ביותר, אמא שלו השאירה אותו אצל סבתא היות ולא יכלה לגדל אותו. את אמא שלו ראה רק פעם בשבוע וכשהיא הייתה מגיעה לבקר אותו היא הייתה מביאה שתי ביצים ואלו היו שתי הביצים שהוא אכל כל השבוע. ביקוריה של אמא אחת לשבוע היו קשים עבורו, ברוב הביקורים אמא כעסה על סבתא שלא דאגה להאכיל אותו מספיק כיוון שהיה רזה מאד ורוב הזמן הרגיש רעב, לסבתא היה קשה לטפל בילד בן ארבע. כילד בן ארבע הלילות היו הקשים ביותר , בלילה נשמעו יללות התנים, לילד בן ארבע יללות התנים נשמעו מאד מפחידים וסבא דודו היה מתכווץ מרוב פחד, היללות נשמעו כל כך קרוב שחשב שהתנים נמצאים מתחת לחלון הצריף, אז היו הגעגועים לאמא גוברים.
 
בגיל שש
סבא זוכר שהימים בקיץ היו חמים מאוד, לא היה מאוורר, לא היה מזגן כמו שהיום! בחורף היה קר מאוד וכשירד גשם זה נכנס אליהם לתוך הצריף ואיפה שהיה מטפטף היו שמים סיר כדי שיאסוף את המים. סבא מספר שהיו גם כינים ולא כמו היום שיש שמפו מיוחד לכינים , סבא היה סובל מכינים וגם היו כינים במיטות! יום אחד באה אמא של סבא דודו, הביאה בגדים חדשים, הוציאה מהצריף גיגית, רחצה את סבא, הלבישה אותו בגדים חדשים ונעליים חדשות ולקחה את הבגדים הישנים עם הנעליים ושרפה את הכל ליד הצריף!!!
 
כל השכנים באו לראות מה קרה ולמה…אמא של סבא (ברטה) לקחה אותו לבית החדש בחולון. סבא היה מופתע ממה שגילה!!! ראה שיש מקלחת, שירותים בתוך הבית, יש מטבח עם כיור, יש חשמל, יש אור! בצריף לא היו את התנאים האלו. סבא התחיל את החיים בנקודה הזאת. רק כאן הרגיש מאושר- בגיל 6. לפני כן הרגיש שעסוק בהישרדות וכאן הרגיש שהגיע לארמון עם אמא שלו.הוא הרגיש שמח עד הגג! באותו הזמן הכיר את סבתא שלו מצד האמא עד אז הכיר את סבתא שלו מצד האבא בלבד. מאז ועד היום כשסבא עובר בפתח תקווה ליד מעברת "עמישב"  הוא מפנה את פניו לכיוון ההפוך כי זאת הייתה תקופה קשה שלא כייף להזכר בה.

בגיל שלוש עשרהבגיל 13 סבא דודו עבר לגור בקיבוץ "אלונים" שנמצא בעמק יזרעאל. זה היה בשנת 1965. באותה תקופה לסבא היו עוד שתי אחיות ואמא שלו הייתה צריכה לעבוד ולפרנס משפחה שלמה. היה מאוד קשה ולכן סבא עבר לגור בקיבוץ שם בילה את נעוריו ואת התבגרותו – התקופה הכי יפה בחיים.

 
סבא מספר שהגיע לשם והיה מעניין מאוד לגדול שם. הייתה לסבא שלי מורה מהפלמ"ח ( פלוגות מחץ) שקראו לה רינה- היא הייתה מהחיילות הראשונות שהתגייסו לפלמ"ח. היא הייתה המחנכת שלו. יצחק רבין, אריק שרון – ראשי ממשלות ישראל בעבר – היו באים לבקר בקיבוץ ולהתייעץ עם מפקד חטיבת "יפתח" – מולה כהן- שהיה גר בקיבוץ, היו מתייעצים איתו בנוגע לענייני צבא חשובים!
 
סבא דודו מספר שאת תחילת היום היה מתחיל ככה: מ 8 עד 12 היה לומד, ארוחת צהריים ואז הופ לעבודה! עד שעה 4 וחצי. סבא היה עובד בלול, קוטף פירות הדר (תפוזים, קלמנטינות). סבא דודו מספר שיום אחד הוא וחבריו רצו לעשות "על האש" וביקשו מסבא שיראה להם איך מתגנבים ללול ולוקחים תרנגולת! סבא הראה לחבריו את הפתח ואז הם נכנסו ולקחו תרנגולת. בסוף הערב כולם היו שמחים, שבעים ושמרו על הסוד המשותף על גניבת התרנגולת של הקיבוץ.
 
סבא מספר שזאת הייתה תקופה מאוד כיפית ולכן הגעגועים לאמו אשר דאגה לעבוד ולפרנס היו קצת פחות מציקים. לסבא דודו היו הורים "מאמצים" בקיבוץ שדאגו לו להרגיש שהוא חלק ממשפחה אוהבת וחמה. לסבא היה "אח" טייס. הוא היה הבן של ההורים ה"מאמצים".וזהו, כאן נגמר הסיפור אך כמובן שהחיים המשיכו…
 
סבא דודו התגייס לצבא והיה בחיל "התותחנים". סבא השתתף  במלחמות "יום הכיפורים" (1973) ומלחמת "שלום הגליל" (1982). הוא היה גיבור גדול וסיים את שירותו בהצלחה רבה וגם השתתף במילואים כאשר היו צריכים אותו. גם השתתף במצעד האחרון בשנת 1973 בירושלים- "מצעד צה"ל". מצעד שזכור לאנשים רבים מאותה תקופה.
 
סבא הכיר את סבתא במהלך שירותו הצבאי והתחתן איתה לאחר מלחמת יום הכיפורים וביחד הביאו 3 ילדים : גיא אורטל והגר שהם דודיי היקרים. אורטל היא אמא שלי.
 
אני שמח ששיתפתי אתכם בסיפור של סבא שלי, סבא דודו ומקווה שנהנתם לקרוא אותו.
 
תשע"ו

מילון

צנע
חלוקת מזון על ידי תלושים

מעברה
ישוב ארעי לתקופה קצרה

ציטוטים

”הישרדות מוצלחת“