מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

לוחם קצין ומתנדב ללא הפסקה

יעקב זנטי עם איתן ודוד
יעקב זנטי עם משה דיין במלחמת קדש 1956
סיפורה של המדינה ממבט ראשון

אני יעקב זנטי מתנדב שנים רבות למען הציבור באשדוד, למרות גילי המתקדם. נולדתי בתאריך 24.3.1937 בוואז'ן במרוקו. עליתי כנער עם משפחתי לישראל בשנת 1954. ביקשנו לגור בחיפה, אבל העלו אותנו על משאית ישנה. נסענו כל היום ובערב הגענו למעברה ליד כפר מנחם. הבטיחו לנו שזה זמני ל"יום אחד". 'היום אחד' נמשך כמה חודשים עד שהמשפחה עברה לשכונת אושיות ברחובות. לא הייתי יכול להרשות לעצמי ללמוד בתיכון ויצאתי לעבוד בשלוש עבודות כדי לעזור בפרנסת משפחתי. בבוקר עבדתי בקטיף, בערב בגיהוץ במכבסה ובסופי שבוע במאפייה, כדי שאוכל להביא חלות לשבת כי אז רק עשירים קנו חלות.

הייתי נשוי לקוטי מנצרת עלית, וחיינו ביחד יובל שנים. היא הייתה אחות טיפת חלב בכפר ערבי. נולדו לנו 4 ילדים, 3 בנים ובת. כולם היו קרביים, הבת הבכורה מרים התגייסה לצה"ל ושירתה במטכ"ל וכיום מנהלת בית ספר בכפר יהושוע. הבן השני, אבי, התגייס לקומנדו, השתתף בכמה מבצעים והשתחרר בדרגת צרם והלך לשב"כ, מאיר שירת שלוש שנים בגבעתי, אופיר שירת בנחל מוצנח. יש לי חמישה נכדים ושתי נינות.

הפציעה והחזרה לגדוד

באוגוסט 1955 קיבלתי הצעה מחברת הבנייה "סולל בונה" לעבוד בבניית תחנת כוח ראשונה. אשדוד עוד לא הייתה קיימת וקראו לזה תחנת חולות יבנה. אחרי שבועיים התקיים טקס אבן הפינה לתחנת הכוח. הגיע ראש הממשלה דוד בן גוריון ושאול בן שמחון. חצי שנה עבדתי בהקמת תחנת חברת חשמל והתגוררתי במקום. סמוך לגיוסי לצבא הספקתי גם לעבוד בהכנת צריפי המעברה שהחלה לקום באשדוד. המשפחה שלי הייתה בין מקימי העיר ומבין 22 המשפחות הראשונות לאשדוד. דודה שלי היא ממשפחת עמר אחת המשפחות הראשונות.

הסטנדפיסט והשחקן המוכשר יעקב זנטי התגייס באפריל 1956 לתותחנים לחטיבה 9 בהיותו מומחה לכלי המרגמה הדגים את ביצועיה בפני נציגי צבאות אורגנדה ואירן בימים שישראל הייתה בת ברית של אותן מדינות. בן היתר שימש כרב סמל סוללה ואז רס"ר גדוד. כ-17 שנה היה לוחם בגבעתי. יצא לו להיות במספר מלחמות ומבצעים צבאיים ואף אכל מאותו המסטינג עם רפאל איתן, שהפך לרמטכ"ל.

נפצעתי קשה במהלך הכנה למסדר. אחד הנגמ"שים שהיו בו 12 מרגמות וישבו בו חיילים החל להעלות עשן. רצתי עם בד בידי לכבות ולרוע המזל אחד החיילים שפך ג'ריקן נפט במקום מים,עליתי באש. נכוויתי ואושפזתי 3 חודשים ברמב"ם. כאשר עמדתי על הרגליים, ביקשתי לחזור לגדוד. לאחר פציעתי מוניתי לשמש כקצין העיר עפולה, שכלל גם את מגדל העמק, טבריה וישובים חקלאיים, מושבים וקיבוצים באותו אזור. כמו ששירתי כרס"ר ביחידה, גם פה שימשתי כאבא של החיילים, רק שהפעם גם כאבא של המשפחות. אהבתי את התפקיד והצליחתי בו. החלק הקשה בתפקידי, כשהיה עלי לבשר למשפחה על נפילת בנם. זו עבודת קודש, ונדרש כוח מיוחד, אבל אף פעם לא מתרגלים. תמיד הלב עם המשפחות.

שירתי בתפקיד גם במלחמת יום הכיפורים. ידענו יום לפני הכוננות. הייתי ב- 9 בבוקר בתפילה בבית הכנסת כשהבת שלי שהייתה בת 9 נכנסה ואמרה לי שמהצבא מחפשים אותי. נסעתי מיד למשרד קצין העיר. הרב גד נבון ואני הגענו וראינו שורה של חיילים. רובם עדיין באזרחי שהגיעו ישר מבית הכנסת. אמרתי לרב מה, הולכת לנו המדינה? והוא השיב לי לא לדאוג ושיהיה בסדר. אבל הוא נאלץ לבשר למשפחות רבות שהבן, הבעל או האב לא ישוב. עברתי מקרים רבים שלא כל אחד היה שורד בהם, בין היתר נאלצתי לארגן ביום אחד 43 לוויות. בנוסף, נאלצתי לבשר למילואימניק שלי שעבד לצידי, על כך שבנו נפל בחרמון. אמרתי  לו ללכת הביתה והוא שאל למה? עניתי שיש לו עסק שנסתדר בלעדיו. אחרי כמה זמן הגעתי אליו לבשר את הבשורה הקשה. גם נאלצתי לספר לאשתו של שכן וחבר על נפילת הבעל. המתנתי, כי האישה בדיוק ילדה את בנם בבית החולים.

גם אל תל עדשים הגיע יעקב לבשר לרמטכ"ל ולמפקדו הנערץ, רפול, על מות בנו. הגענו הביתה והוא לא היה. הוא עבד בשדה. הגעתי אליו לשדה והוא הופתע, ביקשתי שירד מהטרקטור ובישרתי לו. הוא שלח את המשלחת, לקח אותי לבית העלמין והראה לי איפה הוא רוצה שבנו ייקבר וביקש לנסוע לבית החולים בו עבדה רעייתו לבשר לה. כשפרצה הסערה סביב דבריהם של חברי הכנסת דוד ביטן ומיקי זוהר במהלך דיון על 'צוק איתן' על הורים שכולים שהגיעו לדיון, נרעשתי. למרות שחברי הכנסת התנצלו אני לא מצליח להירגע, "לאן הגענו" שאלתי, הם לא מבינים כמה עוצמה זה להיות משפחה שכולה ומה שעובר עליה. איך הם העזו לדבר ככה למשפחות שכולות? גם אם לא מסכימים איתם, לא מדברים לאם שכולה בצורה כזו. הם מחליטים החלטות שקשורות לצה"ל ולא אכפת להם מהמשפחות, רק מהכיסא שלהם.

מתנדב ללא הפסקה באשדוד

בשנת 1983 יצאתי "לפנסיה" וסגרתי מעגל כאשר התמניתי למנהל מרכז קליטה בצפון."אני הנער העולה עזרתי לקלוט עולים, בעיקר מרוסיה ואתיופיה". בשנת 2,000 סגרתי מעגל כשעברתי לגור באשדוד, ומאז אני לא מפסיק להתנדב. לפני 5 שנים נפטרה אשתי ואני נותרתי לגור בגפי כשאני מתנדב ומגיע לאן שצריכים אותי. עם חיוך, עם נכונות וציונות ללא מירכאות. כשהגעתי לאשדוד ראש עיריית נצרת עלית, כתב לראש עיריית אשדוד דאז, מר צבי צילקר, "הגיע מתנדב שמוכן לעזור". בהתחלה התנדבתי בבית ספר בעירייה, במחלקה של רעידות אדמה, ביחד עם צוות נוסף.

בין יתר עשייתי, אני מתנדב מזה כ-3 שנים בבית הספר "אמירים" בתוכנית 'הקשר הרב דורי' ונהנה מכל רגע ואף מכהן כשופט מטעם 'המועצה לישראל היפה'. לא מזמן חגגתי יום הולדת 80, וכל עוד יזדקקו לי, אני אתנדב.

הזוית האישית

יעקב זנטי מספר: היה מעניין לעבוד עם התלמידים היה לי נורא כיף לספר את סיפורי האישי.

התלמידים מספרים: למדנו על המורשת של מדינת ישראל ונהננו לעבוד ביחד עם יעקב.

מילון

סא"ל
סגן אלוף

הורים שכולים
הורים שאיבדו את יקרהם במלחמות המדינה

מסטינג
קופסאות אוכל במקום צלחות

ציטוטים

”"אני הנער העולה עזרתי לקלוט עולים, בעיקר מרוסיה ואתיופיה"“