מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

להעריך את מה שיש לנו

בכיתתינו עם דליה נעה וליה
דליה עם הילדים
סיפור חייה של דליה ברכה

החיים היום ממש שונים מהחיים שהיו לנו פעם בפרס.
בגיל 5-6 לא הלכתי לגן, הייתי נשארת בבית לעזור לאמא שלי בעבודות הבית.
כשסיימתי את עבודות הבית בצהריים באו אלי הרבה חברות.
היינו משחקות בקלאס, משחק הפרדס ומחבואים עם החברות שלי.
החברות שבדרך כלל היו באות אלי היו החברות הכי טובות שלי שרה ושושנה. כשהן היו באות אלי או אני אליהן היינו אוכלות אורז, בשר בקר וגנדי.
כשהיינו יוצאות החוצה היינו צריכות להתלבש צנוע עם כיסוי ראש כי ככה היה נהוג להתלבש שם. אבל זה לא כי היינו יהודיות, כל הנשים שם ככה. כשהיינו עולות חזרה הביתה, לא היינו רואות טלויזיה או מקשיבות לרדיו או משחקות במחשב כי לא היה את כל זה היה רק פטיפון.
 
כשהייתי בת 15 לא הלכתי לבית ספר אלא לעבודה, כדי לפרנס את המשפחה שלי. עבדתי בבית חרושת כדי לעזור לפרנסת המשפחה. 
החיים בפרס היו יחסית קשים ולכן היינו צריכים האחים שלי ואני לפרנס את המשפחה. היינו 10 אחים אבל שניים נפטרו בגיל צעיר. בכיתי בגלל שלא שלחו אותי ללמוד אלא רק את האחים שלי. 
לאחר שסיימתי לעזור גם בעבודות הבית למדתי בחדר קטן שלוש פעמים בשבוע שעתיים ביום, בחדר הקטן לימדו אותי לקרוא ולכתוב בעברית.
לאחר שסיימתי את הלימודים בחדר הקטן הייתי חוזרת ברגל בערך רבע שעה לקח לי. אהבתי ללכת ברגל ללמוד וזה לא היה מפחיד בכלל.
בחורף היה קר מאוד ללכת והידיים היו קופאות לנו בדרך. בקושי יכולנו לזוז.
עלייה לארץ
 
עליתי לארץ בגיל 21 בשנת 1969.
ההרגשה לקראת העלייה הייתה מרגשת משמחת וטובה בבית דיברנו על ארץ ישראל כמה שהיא טובה וכמה שאנחנו רוצים לעלות לארץ.
עליתי לארץ בשל זכייה בהגרלה ומאוד שמחנו ששמענו שזכינו. בהתחלה לא היה לנו כסף אז היינו צריכים למכור את הסירים והכלים למוסלמים.
עליתי לארץ עם אבא אח שלי ואחותי אמא שלי לא עלתה כי היא הייתה חולה מדי. לקחתי איתי לארץ כלים ותחתיות של כוסות מכסף ותמונה של אבא שלי.
עלינו לארץ עם מטוס אל על והיה מישהו עם ספר תורה ששר איתנו שירים ועשה כפרה. כשנחתנו בתל אביב נסענו לקדימה ומשם לנווה נאמן.
כשהגעתי לארץ שמחתי מאוד כי זה המקום שתמיד חלמנו להגיע אליו.

 
מתחתנים
 
אני נשואה, ויש לי 3 בנים: יצחק, אפרים וגבריאל. התחתנתי בגיל 22 בפתח תקווה. הכרתי את בעלי לפני החתונה, וכל חברותיי היו כבר נשואות לפניי.
ההורים שלי הסכימו שאני אתחתן וגם אני מאוד רציתי להתחתן. לבשתי בחתונה שמלת כלה בצבע לבן, ואני ובעלי הכנו זר פרחים, והוא קנה לי צמיד ואני קניתי לו טבעת.
האורחים היו: המשפחה של הבעל, המשפחה שלי, השכנים שלי, החברות שלי. כולם הביאו מתנות, שרנו שירים, רקדנו ריקודים ונהנינו.
המוזיקה הייתה ים תיכונית, מזרחית, ורקדנו ריקודים כורדים. לאחר החתונה הלכנו לבית של בעלי וכל המשפחה באה לחגוג. בעלי התייחס אלי יפה ונעים.
אני נשואה 47 שנים, התחתנתי בשנת 1967. קראו לבעלי מנחם ברכה ושם המשפחה לפני החתונה היה מורבריאו. בחתונה היה גונדי, חביתות, קוסקוס, ירקות, אורז ועוד כל מיני מאכלים. בעלי מאוד רצה להתחתן.     
      
החגים
 
אנחנו חוגגים את החג בבית עם המשפחה. ההכנות לקראת חג הפסח בארץ היו שקנינו מפות חדשות, כלים חדשים וניקינו מחמץ וזרקנו אותו למקום סגור.      
אני אוהבת במיוחד את חג הפסח, אני אוהבת את המצות, האפיקומן, ליל הסדר, שמחה של ערב חג עם המשפחה, את אווירת החג. אני אוהבת לאכול עוף בגריל ובשר בקר היו מנהגים קצת שונים מהיום כמו: היו שמים קערה גדולה והרבה מים וזורקים דברים קטנים למים ויש שם מסר גדול.
החג הראשון שזכור לי בארץ הוא חג סוכות. יש סיפור חג מיוחד שאני זוכרת: היינו יושבים בסוכה בארוחות ואכלנו כל מיני מאכלים והייתי עם המשפחה שלי והיה כיף.

  

 
נווה נאמן
 
הגעתי לנווה נאמן לפני 45 שנה, כשהגענו לא היה לנו הרבה כסף ודברים לכן כדי לפרנס את המשפחה עבדתי 11 שנה בבית החולים בלינסון. לאחר מכן עבדתי כמטפלת בנשים מכפר-סבא ומגדיאל.
בזמן עבודתי הילדים היו יוצאים אחר הצהריים למושבות ולחנויות בגדים הקרובות והם היו גם מחפשים קרשים ובונים איתם כל מיני דברים.
בערבים לא היינו יוצאים לבלות בחוץ עם חברים כי היינו צריכים לבשל למשפחה וכשכולם היו הולכים לישון הייתי הולכת ללמוד אצל מורה בגיורא.
כשהיינו נפגשים עם חברים זה היה כשהיינו יוצאים לטיולים.
בשבתות ובחגים היינו הולכים לבתי כנסת כדי לשמור על המסורת היהודית.
הייתה לנו מכולת שכונתית לא רחוקה ושם היו מוכרים הכל. היום במקום זאת יש את המכולת ליד בית ספר.    
 
 
          

מילון

ערה
אדוני

ציטוטים

”צריך להעריך את מה שיש לנו“