מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

להסתכל לשואה בעיניים ולנצח

אני מאי מזר וסבתי ניצה מזר
סבתא ניצה
מדור חיפוש קרובים...

סבתי מצד אבי נולדה בשנת 1953 בכפר סבא והייתה בת זקונים למשפחה המורכבת מאימא, אבא, ושני אחים בוגרים. היא נקראה נחה ובבגרותה שינתה את שמה לניצה על שם סבתה.

סבתי בשנת 1954 בת 10 חודשים

לסבתי לא היו דודים, בני דודים, סבים או סבתות מפני שכולם, נספו בשואה ולא זכו לעלות לארץ ישראל. בגלל סיפורה המצער של משפחתה סבתי לא זכתה לטעום טעם של משפחה מורחבת בשולחן המשפחתי, בחגים ובמועדים.

הוריה  של סבתי היו חברים בתנועה הציונית באירופה בפולין ובהונגריה ובמסגרת זו עלו לארץ  ישראל בשנת 1933 לפני מלחמת העולם השנייה, ובזכות זה ניצלו.

עם התחזקות הנאצים בפולין אמה של סבתי, דינה, ניסתה להעלות את משפחתה מפולין לארץ ישראל משום שהתגעגעה אליהם, רצתה להיות עמם ובעיקר להצילם מהנאצים, אבל הבריטים ששלטו במדינת ישראל הכתיבו חוקים קשיחים  אשר נקראו "הספר הלבן" , לפיו נקבעה מכסה של 5000 יהודים בלבד שאושרו לעלות לארץ.

%d7%99%d7%99%d7%94
תמונה משפחתית של אמה של סבתי לפני עלייתה לארץ

אמה של סבתי קיבלה תשובה שהמכסה הקרובה מלאה ושמשפחתה תעלה לארץ בסבב הבא. לצערה העמוק של אמה הנאצים הקדימו ולקחו את משפחתה של אמה למחנות השמדה ושם הם נרצחו.

ההורים של סבתי היו חלוצים ציונים ומהראשונים שהקימו את הרצליה.

סבתי זוכרת כי בילדותה הם הקשיבו כל יום ברדיו לתכנית "חיפוש קרובים". המדור היה כל יום בצהרים אחרי החדשות ובו קראו אנשים המחפשים אחר יקיריהם שטרם מצאו אחד את השני לאחר המלחמה .

אימא של סבתי כל יום הייתה צמודה לרדיו וקיוותה כי אולי תמצא איזה שהוא קרוב משפחה ששרד את זוועות המלחמה עד שיום אחד היא שמעה את מה שכל כך קיוותה לו:

"מר אברהם קפיטוניק שנולד בפולין מחפש קרוב, משפחה וארץ…" כך שודר בתכנית. סבתא דינה כמעט התעלפה. זה היה בן דודה….. תוך כמה ימים הצליחה ליצור איתו קשר. התברר שהוא היחידי ששרד את מחנה אוושויץ הנוראי ושם הוא  איבד את אחת האצבעות בידו, ואת בריאותו הנפשית. לכאורה, החיים בבית היו שלווים ותקינים, אבל אמה של סבתי לא יכלה לסלוח לעצמה על שלא הצליחה להביא את משפחתה לארץ, ולא הבינה למה אלוהים בחר בה להמשיך לחיות. ומשום כך לא דיברו בבית על האובדן הגדול ואמה אף פעם לא הסכימה לבקר בפולין.

סבתי הייתה חניכה ומדריכה בתנועת הנוער העובד.

%d7%a1%d7%91%d7%aa%d7%90

סבתי התגייסה לצבא בשנת 1973 בתפקיד פקידה.

היא נהגה לרכב על אופנים לצבא מידי יום כאשר בערב אחד היה לה פנצ'ר באופנים ולכן נסעה באוטובוס. בתחנת האוטובוס היא פגשה את סבי ומאז ועד היום הם יחדיו. סבי וסבתי התחתנו ביום השלישי של מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. כמובן, שלא התקיימה מסיבה אלה טקס נישואין של הרבנות בלבד, ומיד אחר כך סבי חזר לגדוד רפידים.

%d7%a2
יום החתונה של סבי וסבתי

סבי וסבתי הביאו לעולם 3 בנים (אבא שלי, עומר, הוא הבכור). תוך כדי גידול המשפחה השלימה סבתי תואר ראשון במוזיקה ובלשון באוניברסיטת בר אילן.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-2
סבתי מקבל תעודה באוניברסיטה בר אילן

היא הייתה מורה בבתי ספר תיכון במשך 14 שנה. השלימה תואר שני בחינוך ובניהול בתי ספר באוניברסיטה העברית, פרשה מהוראה והייתה שותפה להקמת מכללה למשפטים ברמת גן, והייתה מנ"כל המרכז למשך 19 שנה.

 

 

הזוית האישית

כיום סבתי מספרת:

"כאמא ל- 3 ילדים וסבתא ל- 8 נכדים אני מרגישה שליבי מתרחב ושצריך מידי שנה להוסיף כיסא נוסף ליד השולחן ואני מרגישה שניצחנו את השואה", דברי סבתי בזמן הראיון.

מילון

בת זקונים
הבת הצעירה ביותר במשפחה

ציטוטים

”לחשוב טוב ויהיה טוב“