מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

להיות אחות – עיסוק שהוא גם דרך חיים

שוש ותמרי
מזכרת מבית סבתא רבה ברכה חדד
העבודה בבית החולים גרמה לה..."לתפוס פרופורציות בחיים"

סבתא שושנה (שוש) חדד-דרכּי (65) ונכדתה תמרי בן-טוב (9 וחצי).

דרכּי: על-שם העיר דַרַח בתימן, ממנה הגיעו הוריו של ציון בעלה של שושנה. לימים שינתה המשפחה את השם מדרחי לדרכּי (במילרע). שושנה אמא של לירז, אמה של תמרי.

 
הבית של שושנה: באבן יהודה, לשעבר בית הוריו של ציון (הבעל), צמוד קרקע, עם רימון, זית, תאנה ושסק.
הבית של תמרי: בקדימה. פעם היה זה בית סבתא מצד אבא. תמרי בכורה לשני אחים (עידו ויהונתן), יש לה חדר משלה עם מחשב ("למשחקים"). אביה, דודו, טכנאי מזגנים, אמה, לירז, עובדת בביטוח-לאומי כפר-סבא.
עיסוקי תמרי: תלמידת כתה ד' בבית הספר "ניצני-השרון" בקדימה, עוסקת בהתעמלות-קרקע ובימי שישי הולכת לצופים ("שבט תמיד").
 
הקשר הרב דורי: זה שלושה חודשים פוגשת תמרי את סבתא שושנה, פעם בשבוע, בבית הספר ל-45 דקות, ויחד הן מכינות מצגת על חיי סבתא ובעיקר על עבודתה.
 
עבודתה: שושנה אחות ב"מחלקת-טיפול-נמרץ-לב" בבית החולים "מאיר" בכפר-סבא ולתמרי סיפרה איך הגיעה למקצוע. שושנה: "אני ממשפחה ברוכת ילדים, היינו 11, הבית היה צפוף, האפשרויות הכלכליות היו מצומצמות וביקשתי לעצמי מקצוע שגם יוציא אותי מהבית וגם אוכל לעמוד בשכר הלימוד שלו". לפיכך פנתה ב-1968 לבית הספר לאחיות וגילתה לדבריה תחום עיסוק שהוא דרך חיים ("הצצתי והתאהבתי"). 43 שנים היא במקצוע והעבודה בבית החולים גרמה לה לדבריה "לתפוס פרופורציות בחיים". כשהגיעה לגיל 62 דחתה את פרישתה לגימלאות.
 
גמלאות: "החלטתי למשוך עד 67. כולם בעד. על אחיות לא לוחצים לפרוש".
 
תולדות שושנה:  ילידת ירושלים, ינואר 1948, נולדה ב"הדסה הר הצופים" בעצם ימי מלחמת השחרור, שלושה חודשים לפני ששיירת הרופאים והאחיות הותקפה בדרכה להר. הוריה עלו מהעיר סאדה שבתימן בשנת 1942, אמה היתה בת 14 כשנישאה, ואביה, פועל בניין, היה בן 30.
 

חומש. היה שייך לחיים חדד, אביה המנוח של שוש

חומש. היה שייך לחיים חדד, אביה המנוח של שוש
 
בהיותה בת שנתיים עברה המשפחה לכפר סבא, שם למדה בבתי ספר דתיים ("בר אילן" ו"מורשת"), הלכה ל"בני עקיבא" ולצה"ל לא התגייסה  ("בית דתי, ואני מצטערת עד היום"). בת 20 פנתה לבית הספר לאחיות בבית החולים "בילינסון", התחתנה (עם ציון) ונולדו לה שלושה ילדים (לירז, דותן ורן). במבט לאחור, אומרת, היא חשה סיפוק רב. חלק חשוב לתחושה הזו זוקפת לזכות החברות האמיצה שנרקמה בין אחיות מחלקת טיפול-נמרץ-לב ("מחלקה אינטימית, שמונה מיטות"). חוץ מזה, שושנה מרבה לארח את המשפחה בשבתות ומכינה "מרק תימני", "חילבה" ו"ג'חנון", עם הסתייגות – "זה אוטם" (את שריר הלב).
 
 
 מדג. כלי לכתישת תבלינים מבית אימא של שוש, ברכה חדד המנוחה
 
גילויים הדדים: "סבתא למדה בפנימייה וזה עשה לי חשק גם ללמוד בפנימייה", תמרי. שושנה: "זה שהיא מאד רצינית וסקרנית ידעתי, אך לולא המפגשים לא הייתי יודעת באיזה עוצמות".
 
ישראלי: "אחד שנכנס למחלקה, חולף על פניך, סוקר את כל החדרים ורק אז חוזר ושואל, 'איפה שוכב שוורץ'", שושנה. תמרי: "מי שמדבר עברית". 
 
__
התיעוד נעשה כחלק ממיזם "דור 3 – שלושה דורות של ישראלים: לכבוד שנת העצמאות ה-65 למדינת ישראל", במסגרת תכנית הקשר הרב דורי–"מזקנים אתבונן". צלמת: רלי אברהמי. כתב: אבנר אברהמי

מילון

שיירת הרופאים והאחיות (הדסה)
שיירת משוריינים ובהם יהודים שהיו בדרכם לבית החולים הדסה בהר הצופים ב-13 באפריל 1948. השיירה כללה עובדי רפואה של בית החולים ועובדי האוניברסיטה. בהתקפה עליה נהרגו 78 נוסעים.

ציטוטים

”ישראלי: "...נכנס למחלקה, ...סוקר את כל החדרים ורק אז חוזר ושואל, 'איפה שוכב שוורץ'",“