מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

לגדל ילדים בסביבה יהודית

דגל רומניה
הצורה של הארץ רומניה
אימי עלתה לארץ מעיירה בצפון רומניה בשנת 1974, כשהייתה בת 4.5, עם משפחתה המורחבת.

בעיירה בה יולנדה (ברקוביץ') שראל גדלה לא היו הרבה יהודים. הוריה חששו מהתבוללות ולכן היה חשוב להם לעזוב לארץ ישראל.

על אף הקושי לעזוב סביבה מוכרת, מקומות עבודה מסודרים, חברים, שליטה בשפה, ובנוסף היה קושי בקבלת אשרה ממדינה קומוניסטית, היה להוריה גורם מניע והוא הרצון העז לגדל את ילדיהם בסביבה של יהודים.

בגלל העובדה שרומניה הייתה מדינה קומוניסטית אסרו עליהם לקחת רכוש בעל ערך ולכן כל מה שיכלו להוציא מרומניה היו רק בגדים וקצת צעצועים.
כאשר הגיעו לארץ, נציגים ממשרד הקליטה פגשו אותם בשדה התעופה. לקחו אותם לשכונה חדשה בפאתי פרדס חנה שנבנתה במטרה לקלוט את העלייה של אותה תקופה. הם דאגו להם למגורים, מיטות, שמיכות, כריות, שולחן וכיסאות, בנוסף דאגו למקום עבודה לאביה מיד עם הגעתם לארץ. מפאת גילה הצעיר של אימי היא אינה זוכרת את התקופה בה גדלה בגולה, החוויות שזכורות לה אינן קשורות ליחסים בינה לבין המקומיים.
 
אמא שלה קלרה נפטרה ממחלה בשנת 1998, ואבא שלה משה בשנת 2013, הם עלו איתה ביחד עם אחותה, סבא, שתי סבתות ודודים. כיום אמא שלי אדריכלית בחברה של אבא שלי "שראל אדריכלות".

מילון

סלוט
שלום ברומנית

ציטוטים

”להורי היה את הרצון העז לגדל את ילדיהם בסביבה של יהודים“