מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

לבד בעיר העתיקה

נכדי ואני במהלך המפגשים
אני בטיול
שוטטות בעיר החרבה

הוריי,  סבא רבא שמואל וסבתא רבא הינדה, של איליי היו ניצולי שואה. האירועים שהם עברו באותה תקופה יכולים להכיל מגילה שלימה. לאחר מלחמת העולם השנייה הם נפגשו בעיר לודג' והתחתנו. הם תכננו להגיע לארץ ישראל. הבעיה היתה שהבריטים ששלטו אז בארץ הגבילו את מספר היהודים שקיבלו רשיונות עליה (סרטיפיקאט). הם עברו לאוסטריה לעיר גרץ. שם חיכו להזדמנות לעלות לארץ. אבי החל להעביר קבוצות עולים ע"י הברחתם דרך הגבולות של המדינות. בשלב מסוים הם הצטרפו לקבוצה והבריחו את הגבול לצרפת. הם ירדו לדרום צרפת למרסיי. שם חיכתה להם אניית מעפילים בשם תיאודור הרצל בפיקודו של בחור צעיר בשם מוקה לימון לעתיד מפקד חייל הים.

כשהתקרבו לארץ ישראל הבריטים השתלטו על האנייה והובילו אותה לקפריסין. שם נולד אחי הבכור משה. אבי המשיך שם את פעילותו הציבורית והתמנה לאחראי אחד המחנות שם. לאחר הכרזת האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר על סיום המנדט הבריטי בישראל וחלוקת הארץ בין היהודים והערבים, התירו הבריטים לקבוצה של משפחות שהיו עם תינוקות לעלות לישראל.

לאחר מעבר בין מעברות הם הועברו לטבעון שם נולדתי אני. בגיל חצי שנה עברנו לתל אביב לשכונת שפירא. גרנו בדירת פאר של חדר וחצי. החדר היה גדול אך לא הספיק ל-4 מיטות, לפיכך המיטות התקפלו ביום והוצמדו לקיר. כשהייתי בכתה א' עברנו לצפון תל אביב.

תמונה כיתתית בבית הספר

מחזיק בדגל בית הספר

 

למדתי בבית ספר באזל (לימים בר אילן). בית הספר שלמדתי בו היה ממוגן בחומות של בלוקים עוד מזמן מלחמת השחרור. הטיול השנתי המרגש בבית הספר היה ביקור בירושלים. שלא כמו היום, הטיולים היו עם משאית ולא באוטובוס. כביש מספר 1 באותה תקופה היה דו מסלולי בלבד וכמובן לא כביש מהיר. שיא הטיול היה צפייה מבית במערב ירושלים לעבר העיר העתיקה, והיו שטענו שניתן לראות משם את הכותל המערבי.

בתיכון למדתי בישיבה תיכונית נתיב מאיר על שם הרב מאיר בר אילן בבית וגן ( בהמשך למדתיי באונ' בר אילן. אני זוכר שהזהירו אותנו לא להתקרב לגבול שבין ירושלים המערבית למזרחית. באותה תקופה הליגיונרים (החיילים) הירדנים היו לפעמים יורים לכיוון ירושלים המערבית והיו גם קורבנות בנפש.

השנה 1967. אני אמור להתגייס באוגוסט באותה השנה. מלחמת ששת הימים עברה עלי כשחלק מזמן הלימודים עסקתי אני וחברי בחפירת שוחות (תעלה קטנה), ומילוי שקי חול להגנה מפני הפצצות. כשהסתימה המלחמה וירושלים שוחררה רציתי מאוד לבקר במזרח ירושלים ובכותל המערבי. נסעתי לירושלים (בטרמפים) וכשהגעתי לירושלים נסעתי לשער יפו. דבר ראשון קניתי מפה של ירושלים העתיקה. העיר הייתה עדיין חרבה כתוצאה מהמלחמה.

באותה תקופה הערבים לא נקטו בפעולות עוינות כנגד היהודים.  לא חששתי והתחלתי לסייר לבדי בכל הסמטאות. התרחקתי לאט לאט מהאזורים שבהם הסתובבו יהודים וחיילים. משום מה לא פחדתי ואפילו פתחתי בשיחה עם הערבים המקומיים. אומנם הם לא היו יותר מדי ידידותיים  אך גם לא היו עויינים.

כך טיילתי בכל העיר בשמחה ובהתרגשות רבה.

 

הזוית האישית

איליי: החוויה שהייתה לי זה ללמוד מהסיפור של סבא שלי. למדתי מהסיפור של סבא שהוא היה מאוד אמיץ לא לפחד להסתובב בירושלים למרות המלחמה והייתי רוצה לאחל לסבא שאנחנו נמשיך להיפגש.

יהושע: נהניתי מאוד לעבוד יחד עם איליי. התפעלתי מהידע שלו בטכנולוגיות של המחשבים. היכולת לנסות ולפתור בעיות תוך כדי הפעילות. אני מאחל לו בריאות והגשמת מאוויים, הצלחה בכל אשר יפנה. ונרווה אנחנו סבתא ואני וכן הוריו ואחיו רק טוב ממנו.

מילון

שוחה
תעלה קטנה

לגיונר
חייל

פעולה עויינת
פעולה של מטרתה לעשות רע

ציטוטים

”"הליגיונרים (החיילים) הירדנים היו לפעמים יורים לכיוון ירושלים המערבית והיו גם קורבנות בנפש."“