מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

לא מאבדים תקווה

עם תמר, נכדתי, בטיול שורשים בחדרה.
תמונת ילדות.
דור שני לשואה

שמי משה גולדשטיין. נולדתי בשנת 1947 במינכן שבגרמניה ובשנת 1949 עליתי עם הוריי ארצה. כיום אני גר ברמת השרון.

פרק חשוב ורציני בילדות שלי הוא נושא השואה. אבי וולף ואמי מלכה היו שניהם ניצולי שואה ועברו את מחנה ההשמדה אושוויץ הנוראי. אימא שלי הגיעה לאושוויץ ובאורח פלא שרדה. הם נפגשו לאחר המלחמה בשנת 1946, לאחר שהובלו על ידי הגרמנים לעיר מינכן בגרמניה ושם השתחררו. הם נישאו ואני נולדתי בשנת 1947. בשנת 1949 עלינו ארצה. הוריי עברו אירועים נוראיים במלחמה. וולף היה נשוי ואבא לשני בנים שהם בעצם אחים שלי, שמותיהם: שמחה ואריה (ביידיש כינו אותם שימוש ולייבאלע). הם כולם נרצחו במחנה ההשמדה. אלה התמונות היחידות שנותרו.

שמחה ואריה, אחיי שנרצחו בשואה

זכור לי אירוע מיוחד ומרגש הקשור לאחות אמי, יוכבד, שנספתה עם בעלה ושלושת ילדיה בשואה; יוכבד ומשפחתה הצטרפו לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה לתנועת הכשרה ציונית לעלייה ארצה כדי להתיישב בקיבוץ. היו הרבה התארגנויות כאלה בפולין וליטא – ארץ המוצא של אמי. האישור לעלייה ארצה היה מותנה בקבלת אישור מהמנדט הבריטי, ששלטו אז בארץ – לאישור קראו סרטיפיקט. הבריטים לא מיהרו להעניק את האישור, ולכן כאשר פרצה המלחמה כל היהודים נכלאו בגטו ואחר כך נשלחו למחנות. בשנת 1942 נשלחו תושבי האזור של אמי למחנה ושם פגשה את גיסה, בעלה של יוכבד, שמו אברהם. הוא סיפר לה שיוכבד ושלושת ילדיהם כבר אינם. הוא נרצח למחרת היום ומאז לא נשאר לאמי שום זכר ממשפחתה, אפילו לא תמונה למזכרת.

כאשר עברנו לבית החדש בשכונת שלמה בחדרה, התחברה אמי עם שכנים מגדלי תרנגולות ולשם הייתה מגיעה מדי פעם לקנות ביצים. באחד הימים התפתחה ביניהם ובין אמי שיחה על אירועים שמלפני המלחמה ואמי סיפרה להם את הסיפור הזה. ואז, בהתרגשות עצומה, השכנה מספרת לאמי שהיא בעצם הייתה חברה של יוכבד בהכשרה והיא ובעלה הצליחו לקבל אישור עליה ולהימלט מהשואה, וכך אחרי שעזבו את הקיבוץ עברו לגור ליד ביתנו בחדרה. חנה מיהרה לאחד האלבומים והראתה לה תמונה קבוצתית של הבנות בהכשרה שבה הופיעה גם יוכבד. וזו בעצם התמונה והמזכרת היחידה שנשארה לאימי ממשפחתה. כמובן שזה עורר התרגשות רבה, את התמונה תלתה אמי על הקיר בחדרה.

יוכבד, אחותה של אמי

איך השפיע עלי העבר של הוריי

למרות שהוריי עברו אירועים קשים, הם ניסו להעניק לנו ילדות טובה ושמחה כמיטב יכולתם, אבל אי אפשר היה שלא להרגיש בגעגועים של הוריי למשפחותיהם. הוריי לא סיפרו לי הרבה על עברם הקשה ולאט לאט אספתי מחברים וקרובי משפחה מידע וכמובן שגם קצת מהם. מאוד כאב לי שאין לי סבא וסבתא, ואימא שלי הייתה נעדרת לעיתים קרובות מהבית ומאושפזת בבית חולים בגלל מחלות כתוצאה מהשהות הממושכת במחנות ואבא שלי עבד ופרנס, לכן אני הייתי עובר עם אחותי לגור זמנית אצל קרובי משפחה. בנוסף, בגיל צעיר למדתי לגהץ ולכבס לעצמי בגדים והיום אני מגהץ ומכבס בשמחה לילדים ולנכדים שלי.

למרות זאת הילדות שלי הייתה שמחה ומלאת חיים וכיום אני זוכר תקופה זו כתקופה טובה ונהדרת: חיי החברה בילדותי היו תוססים ומלאים באירועים שמחים. חלק מהאירועים המשמחים שלנו היו טיולים שנתיים, חגיגות סוף שנה וחגיגות המוניות כמו ימי עצמאות, ט"ו בשבט, פורים, פסח, שבועות ובעיקר בילויים בים שכולנו אהבנו כל כך. כמעט כל יום שיחקנו כדורגל, הקפות, סטנגה, מחבואים, משחקי מלחמה עם ילדי השכונות השכנות ומשחקים עם ילדי השכונה מחוץ לבית (וכל יום בין 16:00-14:00 היינו מפריעים למנוחת השכנים וחטפנו צעקות). המורים חשבו שאני קריין מוכשר וגם בעל כישרון משחק לכן כאשר התקיים, כל יום ראשון, מפקד עם כל הילדים במגרש הספורט בבית הספר, אני הנחיתי אותו והייתי מקריא חדשות לילדים. בנוסף, מאותה סיבה זכיתי בתפקידים חשובים בהצגות של חוג הדרמה.

אני עם השרביט, מגלם את תפקיד המלך,בהצגת הזמיר

בתקופת התיכון הייתי מדריך בתנועת הנוער מכבי צעיר ושחקן כדורסל בקבוצת הנערים והנוער של מכבי חדרה וכך זה נמשך עד לצבא. זאת תקופה שאני זוכר כתקופה יפה. רוב ימי ילדותי, כמו גם הילדות של חברי, שחלקם חוו חוויות דומות, היו ימים יפים וטובים מלאי פעילות, ספורט, משחקים ולמידה. ילדות כזו לימדה אותנו להיות חזקים, עצמאיים שמחים ומאושרים.

תמונת מחזור מכיתה ב' עם מורתי האהובה, אני בשורה העליונה קיצוני מימין

הזוית האישית

סבא משה: הקשר ביני לבין תמר במקרה זה היה חזק ממילא והתחזק והתעצם כתוצאה מהיכולת והרצון לספר ולהקשיב. חובה על הסבא לספר וחשוב שהנכדה תקשיב ותטמיע. אחד הערכים החשובים שרציתי להעביר ונקווה שהצלחתי, הוא ההבנה שגורל כל אחד ואחד מאתנו תלוי במידה רבה בנו בעצמנו, ואין תחליף למשפחה, חברים ובעיקר אופי אופטימי ומלא תקווה כדי ליהנות בכל רגע ובכל מצב גם בתקופות קשות וגם בתקופות טובות. תמיד לצפות לטוב.

הנכדה תמר: התהליך היה כיף ומהנה, היו לי שיחות ממש מעניינות עם סבא ואני מרגישה שהקשר איתו התחזק עוד יותר מלפני תכנית הקשר הרב דורי. למדתי הרבה ונהנית להשוויץ בפני אימא שאני יודעת יותר ממנה על הילדות של סבא ולספר לה סיפורים. לדעתי מאוד חשוב לעשות את התכנית ולהכיר את סבא או סבתא שלך ובכללי את היסטוריית המשפחה שלך יותר טוב.

מילון

להטמיע
להפנים

סֶרטִיפִיקָט
סֶרטִיפִיקָט (מאנגלית: Immigration certificate, מילולית: אשרת הגירה), היה הכינוי שניתן לאשרת העלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. רישיון העלייה חולק על פי מכסות שנקבעו על ידי הבריטים במשא ומתן בינם לבין ההנהלה הציונית, בהסתמך על תקנות הספר הלבן הראשון. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”למרות שהורי עברו אירועים קשים, הם ניסו להעניק לנו ילדות טובה ושמחה כמיטב יכולתם“