מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

לא למדתי בתיכון – ונהייתי מורה

מאיר ודניאלה
מאיר של פעם
תולדותיו, עלייתו ארצה, עיסוקו ופעילותו הצבאית של מאיר
העלייה לארץ
נולדתי בשנת 1936 (תרצ"ו) בעיר עדן שבדרום תימן. משפחתי עלתה ארצה בשנת 1942, כשהייתי בן 6 שנים. נסענו ארצה באנייה, מעדן עד מצריים, לאורך ים סוף. ממצריים נסענו ברכבת דרך צפון סיני, עד למחנה עתלית.
עלינו לארץ באמצע מלחמת העולם השנייה, במסגרת מכסת העלייה שקבע השלטון הבריטי בארץ. משך הנסיעה היה 3 שבועות. החיים בארץ באותה תקופה היו קשים מאד. לא הייתה מדינה ולא היה מי שיעזור. לא למדתי בבית ספר תיכון, כי להוריי לא היה כסף לשכר לימוד.
צבא
השתתפתי כמעט בכל מלחמות ישראל. במלחמת העצמאות, בגיל 12, עזרתי להביא מזון ובגדים לאבי, שלחם בחזית כפר סבא. בגיל 18 (בשנת 1954) התגייסתי לצה"ל. שירתתי בחטיבת גולני. עברתי הכשרה של חבלן ורגם. בזמן השירות שלי השתתפתי במלחמת סיני (מבצע קדש), שירתתי במילואים 36 שנים, עד גיל 56. במהלך שירות המילואים השתתפתי במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה.
תעסוקה
עסקתי כול ימי בחינוך (ובתוך כך שמונה שנים גם בחקלאות). אחרי השירות הסדיר עברתי הכשרה והייתי מרכז קן של "הנוער העובד והלומד" למשך שנתיים. לאחר מכן עברתי הכשרה להוראה והייתי מורה במשך 24 שנים. בהמשך, עבדתי כמנהל מרכז קהילתי במשך 24 שנים.
לאחר פרישתי לגמלאות אני מתנדב במסגרות שונות, בעיקר בארגון גמלאי עיריית כפר סבא.
בגיל 27, בקירוב, נשאתי לאישה את זהבה (שגם היא הייתה מורה). נולדו לנו ארבעה ילדים, שלושה בנים: אורן, עופר וצפריר ובת, סיוון.
כיום יש לנו 9 נכדים.
תולדות המשפחה
יעקב וזהרה היו סבי וסבתי מצד אבי; ומצד אמי – אברהם ושולמית. את אברהם ושולמית לא הכרתי כי הם נפטרו בטרם נולדתי. אני בכור להוריי, שלום ושרה. אחרי נולדו רפאל, דניאל ונפתלי. נפתלי היה ימאי ונספה בים.
סיפור מיוחד – איך חסר תעודת בגרות נהיה למורה?
כאמור, לא יכולתי ללמוד בתיכון. את השכלתי הכללית רכשתי כמעט לבד. הסוד שלי: הייתי "תולעת ספרים". אהבתי לקרוא וקראתי הרבה בכל התחומים. אחרי שסיימתי בית ספר יסודי (כיתה ח') הצטרפתי לחברת נוער בקיבוץ, כי ידעתי שבקיבוץ עובדים וגם לומדים. אחרי שנה וחצי עזבתי את הקיבוץ. לאחר שירות צבאי סדיר, בגיל 21, הלכתי ללמוד בסמינר למדריכי נוער, שנמשך כשנה. לסמינר התקבלו בנים שלמדו 10 שנות לימוד, בתנאי שיעברו ועדת קבלה. שיקרתי ואמרתי שהייתי שנתיים בקיבוץ. עברתי בהצלחה את ועדת הקבלה וסיימתי את הסמינר בהצלחה. עבדתי כמרכז קן של הנוער העובד והלומד, למשך שנתיים. כששמעתי שיש סמינר למורים, שמקבל גם תלמידים שלמדו 11 שנות לימוד, כלומר גם ללא תעודת בגרות, הגשתי את מועמדותי ועברתי את ועדת הקבלה. כמובן שהייתי חייב לעבור בחינות השלמה. סיימתי את הסמינר בהצטיינות ונשלחתי לספר לבית ספר קטן, שם כיהנתי כמורה וכמנהל. וכך עבדתי בהוראה 24 שנים.
סיפור מרגש
העלייה לארץ הייתה מיוחדת במינה. זה היה באמצע מלחמת העולם השנייה, הגרמנים כבר התקרבו לגבולות ארץ ישראל והיו במצרים. במצב כזה היה מסוכן מאוד לבוא לארץ. אבל אחרי שחיכינו 2000 שנה לא יכולנו להחמיץ את ההזדמנות. האנגלים הרשו ליהודים להיכנס לארץ באופן מאוד מוגבל. כל שנה היהודים קיבלו אישור רק לעשרת אלפים בני אדם להיכנס לארץ. רוב הרישיונות נמסרו ליהודי אירופה משום ששם המצב כבר היה מסוכן. והנה כשפרצה המלחמה, לא יכלו יהודים מאירופה לעלות לארץ, ולכן המוסדות היהודיים הפנו את הרישיונות לארצות שמהן יכלו לעלות לארץ. אבי סיפר לי כי נציג הסוכנות היהודית בא לבית הכנסת והציע למתפללים את האפשרות לעלות ארצה – אבל מהר. תוך שבוע כבר היינו באנייה. שטנו באנייה שלושה שבועות, מנמל עדן עד העיר פורט סעיד במצרים. בדרך הייתה לנו חוויה מפחידה: ליד האנייה שלנו שטה לה צוללת חשודה. כל נוסעי האנייה נתקפו חרדה, כי חששו שהצוללת היא גרמנית ומתכוונת להטביע את האנייה. רק לאחר יומיים התברר לנו כי הצוללת היא אנגלית, ונרגענו. האנייה הייתה מאוד רעועה, והיא בכלל הייתה ספינת משא. הצפיפות הייתה גדולה מאוד ובקרב הנוסעים פרצו מחלות. אחי הקטן, שהיה בן שנה, כמעט מת. כל הדרך, במשך שלושה שבועות, אכלנו אוכל יבש. מפורט סעיד נסענו ברכבת במשך שני ימים ולילה, עד מחנה עולים בעתלית. בעתלית אמרו לנו שאנחנו יכולים להיות שם רק שבוע. במשך שבוע זה ראשי המשפחות נפוצו בארץ לתור אחר מקום מגורים. אבי מצא דירה בראשון לציון וגרנו שם במשך שנתיים. הדירה הייתה בנויה מחומר, בסך הכול חדר אחד. שם חיינו 6 נפשות. לאחר שנתיים הציעו לנו להצטרף  לגרעין התיישבותי. הגרעין עבר הכשרה בבתי סוכנות במושבה הדר בשרון. לאחר חצי שנה הוציאו אותנו מהגרעין כי לא התאמנו מספיק. נשארנו לגור בהדר, והגרעין עלה להתיישבות במושב גאולים.

תשע"ה 2015

קישור לסיפור: "שירות צבאי – מאיר לוי"

מילון

הנוער העובד והלומד
תנועת הנוער העובד הוקמה ב-1924 בארץ ישראל על ידי בני נוער עובדים שהתאגדו על מנת להגן על עבודתם וזכויותיהם

ציטוטים

”תמיד יש תקווה“

הקשר הרב דורי