מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

לא היה בית ספר בשבילי ויצאתי לעבוד

יהודית ואפרת בבית התפוצות
יהודית ומשפחתה

נולדתי בשם קלודין קריאף. את השם יהודית נתנו לי בארץ. עד היום אני לא יודעת מי נתן לי את השם. או האישה שעבדתי אצלה, או בבית הספר.
במשפחתי  היינו שבעה ילדים: ארבעה בנים ושלוש בנות .

בגיל 10 עליתי מטוניס לצרפת בעליית הנוער, בלי ההורים. הייתי בפנימייה בצרפת שנתיים. בשנת 1951 עלינו ארצה. הייתי בפנימייה דתית בנחלת יהודה. הבנים למדו בפנימייה והבנות כל בוקר הלכו ברגל עד ראשון לציון, לבי"ס "בית יעקב". נכנסתי לכיתה ה'. למדתי שנה אחת ובכיתה ו' הספקתי ללמוד רק חצי שנה ואז ההורים שלי עלו לארץ בשנת 1953. לאחר מכן הורי לא הסכימו שאשאר בפנימייה ואז לקחו אותי אתם לכפר יערה, על יד שלומי.

 
תעודת העולה של קלודין קריאף

תעודת העולה של קלודין קריאף

 

יהודית הועברה ל'שיכון'

יהודית הועברה ל'שיכון'
 
בכפר כולם היו עולים חדשים עם ילדים קטנים באותו זמן. הייתי בת 14 ולא היה בית ספר בשבילי באותו זמן בכפר. לא היה חשמל, לא מים, וגם לא לחם. היינו מוכרחים לחכות עד שיביאו לנו לחם. בקושי הייתה מכולת ואת כל הדברים הבסיסיים היינו צריכים לקבל תמורת כרטיסים (כרטיסי מזון).
בשנת 1954 אימא ילדה בת נוספת ואני הייתי צריכה להיות בבית על מנת לעזור להורי. בגיל 16 המדריך של המושב הציע לי עבודה כמטפלת אצל משפחה בחיפה לטפל בילדה שלהם. עבדתי אצלם כשנה וחצי.
 
יום אחד הייתי בבית בחופש, ואיזה בחור שעבד אצל הורי כאינסטלטור ראה אותי ובקש מאמי אם הוא יכול להיפגש איתי. לא רציתי אבל ההורים לחצו עלי שאני כבר צריכה להתחתן, היו כמה בחורים שרצו אך אני דחיתי אותם. אני עבדתי אז. סיפרתי עליו לבעלת הבית שלי. לא רציתי אותו, כי הוא היה נמוך. אני חלמתי על בחור גדול ויפה. היא שאלה למה אני לא רוצה להתחתן אתו, אמרה שכדאי לי, כי הוא אינסטלטור והייתה לו דירה של חדר וחצי, וחנות קטנה בחיפה. בסוף הסכמתי לצאת עם האינסטלטור, כי ההורים שלי נדנדו כל פעם שבאתי למושב. אז החלטתי לנסות את המזל שלי אתו. בגיל 18 התחתנתי אתו. גרתי בחיפה  ולאחר שהיו לי 2 ילדים עברנו לגור בקריית אתא. כשהייתי בת 27 נולדו לי תאומות.
עם הבעל והתאומות

עם הבעל והתאומות

 

גרנו בקריה כ- 10 שנים ולאחר מכן עברנו לבת-ים. יש לי 4 ילדים עשרה נכדים ו4 נינים.בחלק מהזמן עבדתי עם בעלי בחנות חומרי בנין ואח"כ עבדתי כמטפלת בילדים. כשסיימתי  לעבוד החלטתי להתנדב ב"אורות התורה" פעמים בשבוע: יום ראשון עם המורה למלאכה ויום רביעי בספרייה.
למה החלטתי להתנדב? לא רציתי לשבת בחיבוק ידיים רציתי לעשות משהו. אני נהנית מאד להתנדב בביה"ס.
היום אני עסוקה מאד פעמיים בשבוע אני הולכת לחוג התעמלות , פעם בשבוע למחשבים ופעם בשבועיים ל "קשר הרב דורי". לעתים אני שומרת על הנינים.

מילון

כפר יערה
מושב בגליל העליון המערבי, ליד מעלות-תרשיחא. הוקם בשנות החמישים על ידי עולים מצפון אפריקה‏‏ וכן על ידי בדואים תושבי הגליל.

ציטוטים

”החלטתי להתנדב כדי לא לשבת שחיבוק ידיים.“