מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

כשהתפילין נכרכו, עטפו וכיסו את המספר על הזרוע הנטויה – ניצחנו!!

יואל לוינגר מניח תפילין בגיל 83

יואל לוינגר נולד בשנת 1926 בהונגריה. למד תלמוד תורה החל מגיל שש.

יואל נזכר ומספר "אני זוכר שבחג המולד, שיחררו אותנו יותר מוקדם מבית הספר ובחוץ חיכו לנו ילדים קטנים, גויים, עם מקלות ואבנים, הם תקפו אותנו בשעות היום וכך זה חזר על עצמו בכל פעם וכאן החלה אט אט האנטישמיות".

יואל שהה בגטו היהודי עם הדודים ובני דודיו ולאחר מכן הם נלקחו לאושוויץ. הוא הופרד מהוריו והוא נסע ברכבת עם דודו הבכור והאהוב, חיים. בכניסה נערכה סלקציה חלק נלקחו לעבודה וחלק לתאי הגזים. לפני תום המלחמה הם הגיעו ברכבות למטהאוזן. לאחר מספר ימים ששהו שם, הם השתחררו על ידי חיילי הצבא האמריקאי, זה היה שלושה ימים לפני סיום המלחמה.

יואל שנולד בהונגריה היה היחיד מבני משפחתו ששרד את השואה. בינואר שנת 1945, צעד יואל בצעדת המוות, בן 18 היחיד ששרד מכל בני משפחתו. לקחו אותם לצעידה רגלית לגרמניה ללא אוכל ושתייה וכל מי שהיה מתעכב מעט ולא נשמע להוראות ירו בו בראשו. יואל מספר כי הוא הצליח לשרוד בזכות השלג שהוא אכל. לגופו הייתה פיג'מה דקיקה וכך הלך בקור מקפיא וכשמסביב רק שלג. כאשר שאלנו את יואל האם נותר לו חפץ או זיכרון כלשהוא, הוא אמר שלא נותר לו דבר, אלא רק זכרונות רעים.

בודד בעולם כך הצליח לשרוד. הוא עלה בגפו ארצה בשנת 1946, בעלייה הבלתי לגאלית. האנגלים תפסו אותו בים ולקחו אותו לקפריסין, שם הוא שהה בערך 7-8 חודשים ולאחר מכן לקחו אותם לישראל. בישראל  שהה במחנה עתלית והתגורר בצריפים ומספר חודשים לאחר מכן הוא התגייס לחטיבת גבעתי. לימים כשהשתחרר מצבא הוא עבד כאזרח עובד צה"ל כנשק עד הגיעו לגיל פנסיה.

זו תמונה שפורסמה באתר אשקלונים ואף בעיתונים בעולם. יואל לוינגר הניח תפילין בגיל 83 בפעם הראשונה בחייו. "כשהתפילין נכרכו, עטפו וכיסו את המספר על הזרוע הנטויה – ניצחנו!!" – כך אמר לוינגר בתום טקס הנחת התפילין.

יואל התבקש להביא עימו חפץ ולספר מדוע בחר בו. יואל הביא עימו למפגש תמונה משפחתית יחד עם ניניו הוא סיפר על חשיבותה של המילה משפחה עבורו. בשבילו המשפחה שהקים היא הניצחון על הגרמנים שרצחו את כל משפחתו בשואה. יואל ביקש שנציין על גבי הדף גם את המספר האישי שלו 84328.

שנים רבות עוסק יואל גם בהרצאות בבתי ספר ובכל מיני מסגרות אליהן הוזמן על מנת לגולל את סיפור חייו על השואה ואף חבר פעיל בארגון "עמך".

תיעוד של אירועים הם חלק מתחביביו של יואל. עשרות קסטות וידאו בהם הוא תיעד תמונות רבות ממלחמות בהם הוא השתתך ואין ספור אירועים שונים בהם השתתף. התיעוד חשוב לו מאוד לו מאוד לבל נשכח את עברנו.

יואל עם התלמידה ולריה במפגש

הזוית האישית

התלמידה ולריה: יואל אמר שהמילה גאווה מזכירה לו את כל התקופה שעבר בשואה כשלא היה סיכוי שהוא ישרוד. המילה השניה שמאוד משמעותית ליואל היא: "משפחה", ליואל הייתה משפחה גדולה, אך כולם הושמדו בשואה והוא נשאר לבדו.

מורה רחל בובליל: במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, אימצו תלמידי כתתי בבית הספר רותם את האזרחים הותיקים בבית האבות הלפרין באקשלון.

באחד המפגשים שלנו בבית אבות, פרשתי על גבי שולחן מגוון חפצים שונים והדיירים התבקשו לבחור חפץ משמעותי עבורם ולנמק מדוע בחרו בו, יואל הרים  כיפה זכר למשפחתו הדתיה שנהרגה בשואה וחפץ נוסף שבחר לדבר עליו היה צעצוע בדמות כלב, אשר הזכירה לו את ילדותו ועד כמה פחד מכלבים.

מילון

תפילין
תפילין הן תשמיש קדושה יהודי העשוי מעור ומכיל קלף עליו רשומות ארבע פרשיות מהתורה, ומשמש לקיומה של מצוות הנחת תפילין. על פי ההלכה מניחים את התפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בימי שבת וחג, ונשים פטורות מהמצווה. מצוות תפילין היא להניח תפילין במשך כל היום. אך יש הנוהגים להניח תפילין רק במהלך תפילת שחרית, ולעיתים בתפילת מנחה בימי צום. ויקיפדיה

ציטוטים

” כשהתפילין נכרכו, עטפו וכיסו את המספר על הזרוע הנטויה - ניצחנו!!“