מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

כשהחיילים חזרו זרקו עליהם פרחים

רבקה ונכדתה שקד
פתיליה של שושנה אמא של רבקה

סבתא רבקה ("65, ועוד חצי שנה") ונכדתה שקד ("12 וחצי").  רבקה היא אמא של אתי, אמה של שקד.
 
הבית של סבתא: ראשון לציון מערב, שכונת נוה ים, צמוד קרקע עם גינה מצופה עץ בחלקה (לבריכה בקיץ) וחלקה דשא, עצי מנגו, לימון ולימון ננסי. בסלון ויטרינת זכוכית שעל מדפיה כלי פורצלן סיניים עדינים אותם רכשה כשעבדה פעם בחברה ליבוא כלים מהמזרח.
 
קומקום פורצלן בוכרי. מזכרת מאסתר, חמותה של רבקה

קומקום פורצלן בוכרי. מזכרת מאסתר, חמותה של רבקה

 

הבית של שקד: רחוב ארלוזרוב, תל אביב, קומה שלישית, בנין בן ארבע קומות, חולקת חדר עם אח קטן (אמרי). יש לה לפטופ, אין לה פייסבוק, אביה (רפי) אדריכל, אמה (אתי) מדריכת טיולים.
 
הקשר הרב דורי: לפני כחודש סיימו רבקה ושקד סדרת מפגשים בבית הספר של שקד, שבמסגרתם הכינו מצגת על תולדות המשפחה, תוך התמקדות בתולדות חיי רבקה. בשנה הבאה, אומרות, אמרי האח ישתתף בתכנית והפעם עם סבא שלמה (בעלה של רבקה).
 
גילויים הדדיים: "שהיא נולדה בירושלים ושסבא שלה היה ספר", שקד. "שהיא מכירה מצוין את המחשב ושהיא מסוגלת להעביר את הידע שלה", רבקה. בנוסף, מספרת סבתא, שקד התגלתה לה כילדה סבלנית ויסודית.
 
עיסוקים: רבקה מורה בגמלאות, מההוראה פרשה לפני ארבע שנים לאחר 24 שנים במקצוע. במהלך הקריירה שימשה כמחנכת (כתות ג'-ד'), לימדה תנ"ך היסטוריה וגאוגרפיה (כיתות ה'-ו') וריכזה "בתי-תלמיד" (בראשון). היום: שלוש פעמים בשבוע היא עוסקת ב"תגבור תלמידים" בבית הספר שבו לימדה ובשאר הימים היא מתנדבת ב"הסתדרות המורים" (בראשון לציון) ובעמותת "גמלא" (גמלאים למען העדה האתיופית). חוץ מזה, הרינגטון שלה – "בת ששים" של הגבעתרון ("כי אמיתית היא…").
הנוער של אז והיום: "הולך ופוחת הדור", אומרת, "זו אמת לאמיתה".
 
עיסוקי שקד: תלמידת כתה ו' בבית ספר "היובל" (ברחוב מודליאני), אחר הצהריים לומדת טניס "באקדמיה לטניס" שעל גדות הירקון ומשתתפת בחוג גיטרה.
 
תולדות רבקה: ילידת ירושלים, ספטמבר 1947, בכורה לאח ואחות. בת לאב יליד ירושלים (שכונת נחלת שבעה) שמקורותיו בוכריים ואם ילידת סמרקנד, אובקיסטן, שהגיעה לארץ בשנת 1935, בהיותה בת 10. מספרת שאבי סבה הגיע לירושלים ב-1887, קנה אדמה בשכונת הבוכרים ובנה בית-קיץ למשפחה שהשתרע על פני שלושה רחובות. "סורמלו היה שכן שלנו", מתארת את הנוף האנושי של שכונתה, שכלל, מלבד הדמות הציורית (שכיכבה בספורי דן בן אמוץ), גם את משפחתה של רבקה מיכאלי.
 
מטחנת בשר. מזכרת מבית חפצי, סבתא של רבקה

מטחנת בשר. מזכרת מבית חפצי, סבתא של רבקה

 

 
גביע. היה שייך לסבא בצלאל. כל החתנים במשפחה לוגמים ממנו מתחת לחופה

גביע. היה שייך לסבא בצלאל. כל החתנים במשפחה לוגמים ממנו מתחת לחופה

 

 
יסודי למדה ב"סוקולוב", תיכון ב"סליגסברג" ובימים ההם, כשירושלים הייתה מחולקת, נהגה ללכת עם חברים "לקיר המגן" שעל קו התפר כדי לראות חיילים ירדנים. ביתה היה דתי, וסבה גבר חסון, היה אחרון ה"קוואסים" – שומרי הראש של הרב-הראשי הספרדי בא"י. בת 18 נישאה לשלמה, יליד ראשון (היום גמלאי אגד), וילדה שלושה ילדים (אתי, גדי ורועי) ויש לה גם שבעה נכדים. במלחמת ששת הימים, מספרת, שהתה בירושלים וכשהיא נזכרת בטור הטנקים שהסתדר בחשיכה ברחוב יפו, עיניה מוצפות דמעות ("כשהחיילים חזרו, כל השכונה זרקה עליהם פרחים").
 
ישראלי: "מי שאוהב את הארץ ומוכן להקריב בשבילה", רבקה. "מי שנולד כאן וגאה בארצו", שקד.
 
איחולים: "שהדורות הבאים יחזרו להיות כמו בני הדור שלנו", רבקה. "שיהיה שלום", שקד.
 
__
התיעוד נעשה כחלק ממיזם "דור 3 – שלושה דורות של ישראלים: לכבוד שנת העצמאות ה-65 למדינת ישראל", במסגרת תכנית הקשר הרב דורי–"מזקנים אתבונן". צלמת: רלי אברהמי. כתב: אבנר אברהמי

מילון

שכונת הבוכרים
שכונה בחלקו הצפוני של מרכז ירושלים, שנבנתה בשנת 1894 על ידי יהודי בוכרה. רחובותיה היו רחבים והיו בה גינות. רבים מעשירי יהדות בוכרה קנו בתי-קיץ בשכונה.

ציטוטים

”ישראלי: מי שאוהב את הארץ ומוכן להקריב בשבילה, מי שנולד כאן וגאה בארצו“