מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

כמה טוב לחיות בארץ ישראל

אוהד וסבא שלום, יושבים בחצר בית הספר
תמונה מתוך פנקס גדנ"עי
סיפור חייו של שלום בהגלי

סבי נולד בכפר קטן בתימן, דרומית לצנעה. הוא למד בחדר עם עוד חמישה תלמידים אצל מורי משולם. הכפר, דאר סעיד, בתימן היה קטן, בין חמישה עשר-עשרים בתי-אב, כולם היו יהודים. לקראת חג הפסח, כל הגברים והנשים היו עסוקים באפיית מצות, כדי שהבצק לא יחמיץ.

כילד החוויה המשמעותית שחווה סבי, היא העלייה לארץ ישראל.

הנחיתה בארץ ישראל היתה מלאת התרגשות, העולים הזילו דמעה ונישקו את הארץ.

מקום המגורים הראשון של המשפחה, שמנתה חמש נפשות, היה מחנה האוהלים בראש העין, עד לבוא השלג הגדול של 1950.

התנאים היו קשים, המזון היה בקיצוב תמורת נקודות, שהממשלה היתה מחלקת לבתי-אב. ההקצבה היתה של חצי כיכר לחם לנפש, ליום אחד ועוד מצרכים בסיסים שהיו מתוקצבים.

סבא למד את שלוש השנים הראשונות בשנה אחת, בבית הספר בראש העין, עד למפנה שבו הוא הועבר למוסד לילדים במחנה "שנלר" בירושלים. שם היה כחצי שנה ומשם הופנה לחוות הגדנ"ע בעפולה, עד לסיום כיתה ח' (כיום בית ספר חקלאי).

סבא התגייס לצבא בשנת 1960, לנח"ל. לאחר טירונות של חצי שנה, שכללה מצעד ביום העצמאות בירושלים, הוא הגיע לשנת הכשרה בקיבוץ אורים. במשך השנה, נקראה יחידתו הצבאית לשרת ולשמור על ההר,  שהיה יחידה אוטונומית ומנותקת מארץ ישראל.

לאחר חודש, חזר לקיבוץ אורים להמשך שנת ההכשרה ומשם  לגדוד "הנח"ל המוצנח". סיום השירות הצבאי היה ביוני 1962, סבא חזר לקיבוץ רמת יוחנן.

סבא עזב את הקיבוץ, בתחילת 1963, וחיפש את דרכו בשוק החופשי. במהלך החיפוש נתקל במודעת דרושים עובדים בוגרי י"ב, הוא נענה למודעה. תוך כדי כך, החל את לימודיו במפעל "הטקסטיל" שהיה בבניה ולמד את תורת ההפעלה של המתקן בו היה אמור לעבוד. לאחר שמונה חודשי לימוד והכשרה החל את עבודתו.

השירות הצבאי במילואים של סבי החל בקיץ 1963, עם הקמת חטיבת צנחנים חדשה במילואים ונמשך עד שנת 1985. בשנת 1967, כל צבא המילואים של מדינת ישראל התגייס והיה בכוננות למלחמה כנגד מצרים וסוריה. לאחר מכן, החטיבה פוזרה למקומות שונים, וסבא היה עם הגדוד ליד ניצנים.

ביום הכיפורים של שנת 1973, עת סבא היה בתפילה בבית הכנסת בבאר שבע, נשמעה הידיעה של תחילת המלחמה. הקרב הראשון במלחמת יום הכיפורים בו השתתף סבי היה כיבוש תל שאמס, לאחר שני כישלונות של כיבוש התל על ידי השריון. סיום הקרב היה בחצות ולקראת בוקר, הגדוד ספג הפגזה כבדה, שממנה לא נפגע בנס אף אחד.

הקרב השני שהיה אמור להיות קרב קשה ואכזרי הוא כיבוש החרמון. המלחמה התקיימה במבצע "שלום הגליל", סבא היה בגיל מעבר לשירותו כחייל לוחם בפלוגה ולכן, היה על תקן של מכונאי ברדלס של הפלוגה. סבא נאלץ לנסוע בנגמ"ש האחרון של הפלוגה, מקריית שמונה עד לעין זחלתא, שנמצאת בגזרה.

לאחר פרישתו של סבא ממקום עבודתו, הוא הלך ללמוד קורס מורה דרך וארגן לנו טיולים משפחתיים רבים. אנחנו ממשיכים ליהנות מהדרכה פרטית של מורה דרך.

והיום, סבא בגיל שבעים ושש, משתתף איתי בתוכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר הצומח ב"רוח שמעון פרס".

 

הזוית האישית

אוהד: אני מאחל לסבא שימשיך לעשות מה שהוא אוהב, שיהיה לו רק טוב, ושיהיו לנו עוד טיולים מדהימים כאלה עם כל המשפחה.

שלום: חשיבות הפרויקט הזה, להעלות את הסיפור האישי שלי בראשית קיומה של המדינה ולהודות לבורא עולם שזכינו כיום למדינה בעלת עוצמה כלכלית ומקור להשראה לעולם, לפיתוחים טכנולוגיים למען העם והעולם.

מילון

מרא דאתרא
רב המקום

ציטוטים

”"בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים"“