מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

כל הדרך ממרוקו לנתיבות

עליזה עם הודיה ושחר
עליזה בעבודה עם הבנות
תאור העליה לארץ

כל הדרך ממרוקו לנתיבות

שמי עליזה אברג'יל לבית משפחת אביכזר, נולדתי במרוקו בשנת 1947 בעיר מרקש וחייתי שם עד גיל 6. הייתי בגן ללונס שבמרוקו.

העלייה לישראל

המשפחה החליטה לעלות לישראל, כשהייתי בת שש. הגענו לצרפת באוטובוסים כל המשפחה יחד ושהינו שם שישה חודשים. אני זוכרת, שהייתה הרגשה טובה וכולם התרגשו ושמחו בגלל שהיינו אמורים לעלות לארץ ישראל.

אחרי שהיינו שישה חודשים בצרפת הפלגנו באנייה, השמחה הייתה גדולה. כשהיינו על האנייה היו הרבה מצבים מפחידים, את אחד מהם אני ממש זוכרת מאוד טוב, היו ימים בהם הגלים היו גבוהים מאוד. גם האחראים על העלייה כל כך חששו לחיינו, שהם שמו עלנו מצופי הגנה, היינו לבושים עם מצופי ההגנה עד שהתייצבה האנייה. עוד מקרה מפחיד שקרה לנו בדרך וזכור לי כמפחיד מאוד, היה יום שממש בלב הים עצרו את האנייה חנינו בלב ים, עקב מלחמת סיני, כך חנינו לשמונה ימים. על הויניה שמו לנו שוב את חגורות הצלה בגלל שהאנייה התנדנדה בחוזקה. לאחר חצי שנה של שיט, הגענו לנמל חיפה ואני הייתי כבר בת 7, מבינה ובוגרת יותר.

באנייה בדרך לישראל

זה היה בערב יום שישי הגענו לקיבוץ ליד רחובות, שם עשינו את השבת, וביום ראשון הגענו לעזתה (לימים הפכה עזתה לנתיבות של היום).

למדתי בבית הספר נתיב יצחק עד גיל 12, ולמרות גילי הצעיר התחלתי ללמוד תפירה בגיל 14 במקום שנקרא חווה.

עקב המצב הכלכלי של משפחתי, בכל בוקר הייתי יוצאת לעבוד בחקלאות בפרדסים כדי להרוויח כסף ולעזור להורים בפרנסת המשפחה.

לאחר כמה שנים בנתיבות הכרתי את בעלי, קראו לו חיים הוא הגיע לנתיבות מירוחם, הכרנו כשהוא בא לבקר אותנו בגלל שאנחנו קרובי משפחה. היינו באותו גיל, בתחילת הקשר לא כל כך התייחסתי אליו אבל הורי רצו שאהיה איתו ודחפו אותנו לצאת ואחרי שנתיים התחתנו.

בשנת 1966, השנה של החתונה קרה משהו מרגש, שלושה חודשים לאחר החתונה נכנסתי להריון של הבן הבכור שלנו שקוראים לו איציק שנולד בשנה1967, בשנת 1968 נולד עופר, ובשנת 1969 נולד אילן, בשנת 1970 נולדה אורלי, בשנת 1972 נולד דוד,בשנת 1973 נולדה חנה, בשנת 1975 נולד שרון, בשנת 1982 נולד ישראל, בשנת 1985 נולדה אודליה.

הייתה התרגשות גדולה שאני אם  לתשעה ילדים, שנה לאחר הלידה האחרונה יצאתי לעבוד במפעל שטיחים של ורדינון עבדתי שם 10 שנים, ולאחר 10 שנים המפעל נסגר ועקב כך לא עבדתי שם יותר.

לאחר מכן הייתי ממלאת מקום בנקיון בבית הספר נתיב אליהו (לימים הפך לנועם אליהו) הפסקתי לעבוד שם בגלל שפיטרו אותנו.

אחרי 4 שנים התחלתי לעבוד במט"ב, והמשכתי לעבוד שם שנתיים עד שנפלתי ושברתי את המרפק.

עברתי ניתוח בסורוקה הניתוח היה קשה ומאז המקרה אני לא עובדת יותר, אני גרה בנתיבות כבר שישים שנה, בהתחלה גרתי ברחוב עוזיאל ועכשיו אני גרה ברחוב חי הכוהן כבר 52 שנה.

כל ילדי גרים בנתיבות חוץ מאילן שגר בשדרות אומנם לא איתי באותו עיר אבל תמיד איתי בלב לא משנה מה, כל ילדי איתי בעיר ואיתי בלב.

אני אוהבת לסרוג לרקום ולתפור, אני אוהבת לאכול דגים חריפים ממש של שבת(חריימה).

החיים בנתיבות טובים אני מרוצה מחיי בנתיבות.

הזוית האישית

עליזה: נהנתי לעבוד עם הבנות הצעירות הרגשתי צעירה לכמה שעות.

שחר סויסה והודיה בוהדנה: הייתה חוויה לעבוד עם עליזה, היא הייתה מלאת סיפורים מעניינים.

מילון

חריימה
חְרַיְימֶה הוא תבשיל צפון-אפריקאי מסורתי, העשוי לרוב מדג בעל תכולת שומן גבוהה יחסית, המבושל ברוטב עגבניות חריף. חריימה נפוץ בעיקר במטבח יהודי לוב. ויקיפדיה

ציטוטים

”החיים בנתיבות טובים אני מרוצה מחיי בנתיבות.“