מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

כיצד שרדנו בשואה?

חנה, אור ועמית בבית הספר הריאלי
חנה בצעירותה
המחבוא בשדה בתוך ערימת קש גדולה

המלחמה התחילה בשנת 1939. אבי ניהל חווה חקלאית גדולה שבה גם גרנו, המדינה שבה נולדתי נקראה אז צ'כוסלובקיה ועם תחילת המלחמה הופרדה לשתי מדינות סלובקיה וצ'כיה. מקום מגורינו היה בסלובקיה ליד העיירה הלוהובץ ואבי קיבל רישיון מיוחד מהמשטר השליט להמשיך בניהול בחווה כי הדבר נחוץ לכלכלת המדינה.

בשנת 1942, יצאו חוקים אנטישמים ורכושם של היהודים הוחרם והם נאלצו ללכת עם סימן של מגן דוד צהוב על בגדיהם ורבים מהם נשלחו מזרחה למחנות השמדה. כך גם רוב משפחתי, סבים, דודים, בני דודים רבים נלקחו למחנות ההשמדה ולא שבו.

אנחנו נשארנו בביתנו בגלל האישור המיוחד של אבי והמשכנו את חיינו עד שנת 1944. בקיץ של שנה זו פרץ בסלובקיה מרד של פרטיזנים נגד המשטר הפרונאצי שבו השתתפה גם הצנחנית חביבה רייך שנשלחה מהארץ. המרד נכשל והגרמנים החליטו לשלוח את שארית היהודים להשמדה.

הרשיון של אבי התבטל והיינו צריכים לדאוג למחבוא על מנת שלא יתפסו אותנו. מחבוא כזה נמצא במשפחה באחד הכפרים באסם שלהם.

יום אחד אבי יצא מין המחבוא. על מנת לבדוק האם הכל תקין בבית שבו גם הסתתרו שני בני דודי שאת הוריהם תפסו קודם, ומישהו הלשין עליו שהוא יהודי וגם הוא נתפס עם הילדים על ידי הנאצים ונלקח יחד איתם לאושוויץ. אמי ואני קיבלנו את הידיעה שאבי נתפס. ואמי ידעה שהיא חייבת להסתדר לבד. אני הייתי ילדה בת שש ושיחקתי וחתכתי ניירות, ואחד מפועלי החווה מצא אותנו. בעלת החווה הודיעה שאנחנו חייבות לעזוב. אמי הצליחה ליצור קשר עם חבר של סבי שהיה איכר באחד הכפרים הסמוכים והוא הזמין אותנו להתחבא אצלו בשדה במקום שהוא הכין מסתור בערמת קש גדולה. הוא התנה את הדבר בכסף.

אצלו בילינו את כל החורף של שנת 1944-1945. לפעמים, היינו צריכים לעזוב את המקום כשידענו שיש חיפוש של יהודים ולברוח ליערות וכשנרגע המצב חזרנו. המחבוא שלנו היה מקום קטן שאי אפשר לעמוד בו. ואת האוכל סיפק האיכר. אמי התעקשה לא לאכול בשר.

אני זוכרת ימים של שיעמום בהם העסיק אותי תיק אדום קטן מלא חוטים מכל הצבעים, התיק הזה כמעט הביא עלינו שואה. כי בלילה נכנסה חתולה למחבוא ומשכה איתה סליל חוטים עד לחצרם של השכנים. למזלנו הטוב האיכר שלנו קם ראשון וראה את החוט המוביל ישר אלינו והצליח להעלים אותו לפני שהשכנים קמו משנתם. החורף האירופי הביא איתו שלג וקור אבל הייתה לנו כסת פוך גדולה והיא חיממה אותנו.

בצעירותי

כך עברו הימים עד תחילת חודש אפריל 1945 כשהתחלנו לשמוע רעמים של תותחים הצבא האדום הרוסי הגיע ואנחנו יצאנו לחופשי. אחרי מספר ימים אמי החליטה לחזור לביתנו וחיכנו לשובו של האבא הגיעו אלינו דודי ודודתי ושני בני הדודים שנתפסו עם אבא ונלקחו לאושוויץ. שואתי האמיתית והחדשה החלה אז כי אבא לא חזר, מצאנו מידע גם מתוך סיפורים וגם על ידי הצלב האדום, שהוא הגיע בצעדת המוות מאושוייץ עד מטהאוזן ושם נספה, יהי זכרו מבורך לעד!

הזוית האישית

חנה משתפת את התלמידים אור שלמה, עמית אוזבנזר בסיפור הקשה של משפחתה  שעברה את  השואה.

מילון

צעדות מוות
צעדות מוות ידועות בעיקר מתקופת פינוי מחנות הריכוז בשלב הסופי של מלחמת-העולם השנייה, אף שהתופעה היתה שכיחה למדי כול שנות המלחמה (מתוך הספריה הוירטואלית של מט"ח)

ציטוטים

”שואתי האמיתית והחדשה החלה אז כי אבא לא חזר.“