מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

כיצד עלינו מתימן והתקבלנו לארץ?

שרה ודניאל
תעודת עולה
שרה (זוהרה) חמדי מספרת על העלייה לארץ

בשנת 1949 קיבלנו את הידיעה שאפשר לעלות לארץ ישראל. הייתי בת 7, עזבנו את מקום מגורינו ועברנו לגור בעיר הבירה צנעא עד שקיבלנו אשרת כניסה לארץ ישראל. התחלנו לארוז את חפצינו ללא ספרי התורה וכלי הקודש אותם מסרנו כמשלוח באניות. לא ידועה הסיבה, הם הועבר לצורך שמירה עליהם. יצאנו לדרכנו – הוריי, סבי וסבתי, דודותיי, אני ואחי הקטן שהיה בן שנתיים וחצי. בעלייה הלכנו תקופה ארוכה ברגל וברכיבה על חמורים ולאחר מכן נסענו במשאית. במהלך המסע נפטר אחי ממחלת הדיזינטריה. בסופו של דבר הגענו לשדה התעופה במחנה "גאולה" בדרום תימן (חאשד). מיד כשירדנו מהמשאיות, בשדה התעופה שבתימן, קיבלו אותנו אנשי הג'וינט והיהודים מארץ ישראל, מיד ריססו עלינו "די.די.טי" ונתנו לנו בגדים חדשים. קיבלנו אוהלים על מנת לשהות  בהם עד שיגיע תורנו לעלות למטוס. חיכינו בערך חודש עד שהגיע תורנו לעלות לארץ ישראל.
לאחר שנחתנו בשדה התעופה בארץ ישראל בלוד העבירו אותנו למחנה עין שמר שהיה מעברה ושם חיינו באוהלים גדולים עם 8 משפחות נוספות. לא היה לנו תנאים לחיות. לא היה מים ולא חשמל. קיבלנו תלושים לאוכל לפי גודל המשפחה. באיזשהו שלב שינו את שמי מזוהרה לשרה, כי זוהרה זה לא שם עברי. לאחר מכן עברנו לגור במושב עג'ור ליד בית שמש בצריפים מפח ושם הייתי בגן שנתיים. בגלל הפאדאיון עברנו לבית דגן וגרנו בבית אריזה ללא תנאים בלי מים ובלי חשמל. גרנו 2 משפחות בחדר אחד. עליתי לכיתה א' במושב הדתי כפר חב"ד. מבית דגן עברנו להרצליה לדירת שיכון 2 חדרים. גרנו בחדר אחד 7 אנשים הוריי + 5 ילדים ובחדר השני גרו סבי וסבתי. הוריי גרים בדירה עד היום. המעבר בין בתי הספר היה קשה מאוד כי רמת הלימודים בהרצליה הייתה גבוהה יותר מבית דגן והיה לי מאוד קשה להתמודד. למרות הקשיים סיימתי את לימודיי בהצלחה. יגעת ומצאת תאמין.

מילון

די.די.טי
חומר חיטוי

דיזינטריה
מחלה הנגרמת מזיהום במערכת העיכול

ציטוטים

”יגעת ומצאת תאמין“