מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות יפה בפאס לפני הרבה שנים

אני וסבתי במסיבת יום הולדתי לפני 7 שנים
סבתא רוקדת בברית המילה שלי לפני 13 שנים
סיפור ילדות של סבתא

הקשר הרב דורי של אוראל גבאי וסבתא דינה גבאי

רקע לסיפור

לסבתא שלי קוראים דינה גבאי, היא נולדה בבית חולים (הראשונה מבין אחיה שנולדה שם) בשנת 1955 למשפחת סעדון בעיר פאס שבמרוקו. והיא הייתה הבת שנולדה השישית במשפחה מתוך שבעת האחים. היא הייתה ילדה מאוד נחמדה וטובה שתמיד הקשיבה ונהנתה תמיד, למרות שלא היה להם הרבה היה להם אחד את השני.

ועכשיו בואו נעבור לסיפור…

סבתא דינה מספרת על ילדותה

"נולדתי במרוקו בעיר שנקראת פאס, זו עיר שנקראת עיר הבירה הרוחנית של מרוקו, כי שם חי לתקופה מסוימת הרמב"ם ועוד הרבה רבנים. אני בת למשפחה של שבעה אחים אני מספר השישית ב"רשימה". כל האחים שלי נולדו במה שנקרא "מלאח" (אזור שהיהודים היו גרים בו) ואז בסביבות 1955 רוב היהודים יצאו מה"מלאח" ויצאו לעיר החדשה שם אני נולדתי.

אני זוכרת את התקופה הזאת של החיים במרוקו כתקופה מאוד יפה, למרות שחיינו ליד ערבים, עדיין חיינו איתם ביחסים טובים ושכנות טובה. למדתי בבית ספר יהודי שקראו לו "אליאנס", ושם למדנו (אני ואחי) למדנו בבית הספר בשפות: צרפתית, ערבית, אנגלית ועברית וכמובן את שאר מקצועות הליבה. כמובן שהכל נלמד בצרפתית. היו לנו שלושה חודשים חופשה (החופש הגדול) למרות שאבא שלי היה המפרנס היחידי, ועסק בשתי עבודות כדי לפרנס משפחה של תשע נפשות, אז אני זוכרת שבקיץ אבא שלי היה קונה לנו מנוי לבריכה שהייתה די רחוקה מהבית, ואחי הגדול לימד אותנו לשחות גם במים עמוקים.

כל יום היינו עושים את הדרך מהבית לבריכה באוטובוס, כאשר השמש קפחה על ראשינו. אני זוכרת, שהיינו מבלים ימים שלמים בתוך הבריכה, בריכה הייתה ענקית עם מדשאות ענקיים, ואני הייתי שוחה וקופצת ראש למים ומשתוללת. בעיקר אני זוכרת שהבריכה הייתה ממוקמת במקום גבוה, משם השקפנו על מגרש הכדורעף וראינו אנשים מאוד גבוהים שמשחקים שם, זה היה ממש מדהים והרגשנו כמו בהופעה. כמובן שבתור ילדה הייתי מסתכלת עליהם בפליאה כי הם היו שחקנים גדולים וחסונים עם ביצועים מדהימים. כך היינו מעבירים הרבה מאוד ימים של חופש וכך היינו גם נהנים וגם נותנים לאימא "חופש" מאיתנו, לעשות את עבודות הבית בנחת, בלי ש"נסתובב לה בין הרגלים" כל הזמן.

אני זוכרת שנה אחת מיוחדת שההורים שלחו אותי לקייטנה מיוחדת מחוץ לפאס שנקראת "אימוזר". אני זוכרת שהיה לי מאוד מאוד קשה. הימים הראשונים היו מאוד מאוד קשים ואפילו טראומטיים, ובכיתי הרבה כי רציתי להיות בבית. כנראה שהייתי ילדה של בית ולא ילדה של הרפתקאות, כי רציתי את הסביבה של ההורים ושל המשפחה. מצד שני, ההורים די התעקשו כדי שאשאר שם, כי אחרי מספר ימים התרגלתי ואפילו נהניתי. רק אחר כך הערכתי את המתנה שההורים שלי נתנו, להיות בקייטנה כזאת.

אני חושבת שזאת חוויה מאוד טובה להיוולד ולחיות במשפחה עם הרבה אחים.

הזוית האישית

סבתא דינה גבאי: בגיל 15 עליתי לארץ ונפרדתי בקושי רב מחברי ילדותי במרוקו. בתור ילדה כמובן, שהתרגשתי מהחוויה להגיע לארץ, לטוס ולהגיע למקום חדש מקום שאנו עתידים לבוא ולגור בו."

אוראל: אני וסבתא בילדותי

מילון

מלאח
כמו שוק גדול במרוקו שכך היהודים היו בו.

ציטוטים

”"תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה"“