מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

כאן נולדתי

בבת מצווה של נכדותי נופר וקארין
אני בת שנתיים לפני קום המדינה
על החיים בארץ והקמת משפחה

שמי נעמי, נולדתי בישראל, בבבית חולים ׳מולדה׳ שבחיפה בשנת 1941, בזמן ימי הפרעות של הערבים לפני קום המדינה ושלטון המנדט הבריטי. הוריי הם חנה ושאול מרכוס, הם עלו מגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה ולכן לא חוו את השואה.

בילדותי אהבתי ספורט והתעמלתי בקבוצת התעמלות קרקע. כמו כן השתתפתי בתנועת ׳הנוער העובד והלומד׳ ואהבתי ללמוד בבית הספר. כשהייתי בת שבע שנים, בכיתה ב', קמה מדינת ישראל ושמחנו מאוד.

בבגרותי הייתי אחות בטיפת חלב ובבית ספר במושב אביבים בגליל העליון. יום אחד בדרך למושב עמדתי בצומת מירון ופגשתי בחור יפה תואר ושמו פרץ. כשדיברנו הוא רצה לקבל ערכת עזרה ראשונה עבור האוטו שלו. כעבור כשבוע הוא הגיע למושב אביבים ונתתי לו ערכה – ומאז הפכנו לידידים ואחרי זמן לחברים. וכך הכרתי את בעלי!

בפעם הראשונה שנשארנו לשבת בצפת, סבא פרץ (בעלי) שאז היה חבר שלי, לימד אותי להכין צלי ועד היום הנכדות נהנות ממנו. כעבור שנה של חברות פרץ הציע לי נישואים על הר מירון בל"ג בעומר.

אני ובעלי

התחתנו בתאריך 8.12.1964 (בגיל 23 שנים) באולמי בת- גלים שבחיפה. כל אותו יום ירד גשם שוטף ובקושי יכולנו להגיע לחתונה, ולכן החופה התקיימה בתוך האולם. הריקוד הראשון שרקדנו היה "קרקוביאק" (זהו ריקוד עם רוסי שרקדנו הרבה בתנועות הנוער). למרות הגשם כל האורחים הגיעו והשמחה הייתה גדולה. למחרת נסענו לירח דבש באילת ונתקענו בוואדי בגלל שיטפון. את השנים הראשונות כזוג נשוי חיינו בצפת, אני כאחות בבריאות הציבור ופרץ בעלי כנהג אוטובוס באוטובוס "אגד". בצפת ירד שלג בחורף, דבר שהיה חווייתי ביותר עבורנו.

כשנה וחצי לאחר הנישואים נולד בנינו הבכור עמיר דוד (אבא של קארין, נופר ודניאל) ז"ל. שמו ניתן לו על שנולד בל"ג בעומר בצפת. היינו בני 25 כשנולד בנינו הבכור והיינו הורים צעירים. בשנת 1968 (בגיל 27) עברנו לגור בקריות. שלוש שנים ותשעה חודשים לאחר הולדת עמיר נולדה לנו בתנו השנייה – לימור, והיינו בני 29, ושוב כעבור שלוש שנים ותשעה חודשים נולד הבן השלישי- שי, הפעם היינו בני 32.

הזוית האישית

סבתא נעמי: נהניתי לשתף את שתי נכדותיי בעבר שלי, ממשחקי ההכרות עם הכיתה, והמפגש איתן עורר בי ציפייה למפגשים בכיתה. אני מאחלת לכן בריאות, ילדות טובה, שנמשיך לכייף ולחוות חוויות טובות ביחד, שהקשר ביננו ישאר כזה טוב וחזק, ובעזרת השם שאזכה לרקוד בחתונות שלכן!

קארין ונופר: בזמן העבודה נהנינו לשמוע על עברה של סבתנו, והרגשנו שהחיבור ביננו התחזק. היה מעניין לשמוע על קום המדינה ועל הילדות של סבתא, וגם בפעולות ההיכרות חווינו חוויות טובות. אנו מאחלות לך סבתא יקרה, עוד הרבה שנים של בריאות ופעילות ביחד, שנמשיך להיות חברות טובות, ושנצא עוד לטיולים רבים מסביב לעולם – כמו שאת אוהבת! שתמשיכי להיות נמרצת עוד שנים רבות, כי איך אפשר בלעדייך?!

מילון

ריקודי עם בישראל
ריקודי העם התחילו בארץ ישראל עם הגעת החלוצים הראשונים של העלייה הראשונה ב-1882, החלוצים הביאו איתם את הריקודים מארצות מוצאם, כמו: הורה, פולקה, קרקוביאק, צ'רקסיה ורונדו. הם נוצרו כדרך לעזור ליצור תרבות חדשה בארץ ישראל, המשלבת אלמנטים מתרבויות ריקוד אחרות עם המוזיקה והתרבות של ישראל המודרנית. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”יום אחד בדרך למושב עמדתי בצומת מירון ופגשתי בחור יפה תואר ושמו פרץ..“