מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ישראל – סיפור משפחתי

סבתא רחל ועומר
בנח"ל בזמן שירותי הצבאי
היסטוריה משפחתית

שמי רחל פיירברג, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי. שם המשפחה המקורי של אמי מהבית הוא שנירסון והיא נצר לשושלת חב"ד.

סבת סבתי שעל שמה אני נקראת רחל לאה

סבא שלי נולד בחברון. כשנישא לסבתי הם עברו ליפו, לשכונת חב"ד. שם הם גרו עד לגירושם למצרים על ידי הצבא הטורקי ששלט בארץ. כיוון שהיו משפחה מכובדת הבריטים ששכנו במצרים אירחו אותם עד שעברו לאלכסנדריה. את המפתחות לבית ביפו השאירו אצל שכנם הערבי וכששבו לארץ (כשהבריטים כבשו אותה), וכשנודע לו על חזרת המשפחה, פיזר בבית סוכר, אורז וג׳רע (קנקן מחרס). אמי נולדה ביפו, וכשחזרה המשפחה ממצרים סבי חלה והם עברו לירושלים לשכונת מאה שערים.

אבי שעלה לארץ בשנת 1925 מוילנה ליטא התאהב באמי והבטיח לסבתי לשמור את השבת ואת מועדי ישראל (הוא היה חילוני). תנאי המחייה היו קשים, אבי למד בטכניקום בוילנה ובהכשרת גורדוניה. בארץ אבי עבד כשרברב עצמאי ואף בנה את הצנרת לרפתות הראשונות בקיבוצי עמק בית שאן (בטירת צבי ושלוחות), אך היה עוני בבית. סבתי שנקראה ׳בובוה מיכלה׳ דאגה שכל הבנות ילמדו בבית ספר יוקרתי – סליסברג בירושלים, שם הן למדו תפירה. בזכות המקצוע סבתא למדה בנעוריה הרבה שנים, היא הייתה המפרנסת העיקרית בבית בקריית אתא. עובדי אתא היו מקבלים בדים וכך היא תפרה לתושבי כפר אתא בגדים לפרנסה.

למרות שהבית היה מסורתי התעקשתי ללכת לגן של אמהות עובדות, שם כל החברים שלי היו. בזכות זה שהייתי בגן אמי תפרה לגן בובות וברחוב היינו משחקים כדורגל עם כדור מגרביים. עוד משחק נפוץ ברחוב היה עמודו ודג מלוח, אחד הקירות בבית צינובר היה הקיר שספרו עליו. בית צינובר הוקם בתחילת הקמת כפר אתא כבית ספר מכיוון שלא היו הרבה ילדים למדו כיתות מקובצות (כמו א׳ ו-ב׳ ביחד). לימים נבנו בתי ספר והמבנה הפך למבנה ניצולי שואה. במלחמת השחרור שימש המבנה כתחנת רדיו ומורס בקומה העליונה של הבית, כיוון שהוא השקיף על כל האזור. חוויה מיוחדת שלי מהמבנה קשורה למלחמת קדש, במהלכה כולנו עלינו לקומה הרביעית והאחרונה וראינו את הקרב בכניסה לנמל חיפה בין המשחתת המצרית לבין כוחות ישראל, ואת כניעתה של המשחתת המצרית. זמן לא רב אחרי זה היא נכנסה לשימוש חיל הים.

הייתה לי ילדות כמו לרוב ילדי השכונה, והיום כשאני מסתכלת אחורה יחד עם בני הגיל שלי והקרובים אליי אני מלאת גאווה לאן רובם הגיעו. פעם היו אומרים – ״להיכן שתזרוק אבן תמצא מישהו מקריית אתא״. בכיתה ד' כולם הלכו לתנועות נוער: בני עקיבא, התנועה המאוחדת ובודדים הלכו לשומר הצעיר. בחופשות, אם לא הייתה פעילות בתנועה, היינו לוקחים קופסאות שימורים, שק שינה ויוצאים ליער שמיר (ברמת יוחנן) או לחוף בקיץ אליו היינו מגיעים באופניים. את הארץ אני מכירה ואוהבת בזכות עשרות הטיולים והמחנות שנערכו על ידי התנועה בחופשות של בתי הספר. בקיץ החל מכיתה ח' היינו יוצאים למחנות עבודה בקיבוצים ובמיוחד לקיבוצי הספר, כדי לעזור בבציר ובקטיף.

רציתי לספר עוד גם על אבי שעלה בתחילת שנת 1925 והשאיר את כל משפחתו בוילנה, פרט לסבא יעקב. הייתה תקופה ארוכה שסבא יעקב שימש "סבא" של כל ילדי השכונה, כי לא היו להם סבים. למרות גילו התנדב במלחמת העצמאות לחפירות וביצורים בכפר אתא.

סבא שלי בביצורים בכפר אתא במלחמת השיחרור (השלישי משמאל)

אבי היה חבר ההגנה. במשך היום עבד בעבודות ובערב יצא לשמירות. מפעם לפעם יצאו לפעולות בתקופה הזאת. אני לא זוכרת בערבים את אבא שלי בבית, אבל אני זוכרת עד היום את השיר שהייתי שרה לעצמי לפני השינה והוא "מה תאיר כוכבי" .

הזוית האישית

עומר: נהניתי בעבודה, שמעתי את הסיפור של סבתא וגיליתי דברים חדשים. שמעתי איך היו החיים של ילדים לפני שנים.

רחל: למדתי על צדדים שלא היכרתי בנכד שלי, השאלות ששאל על עברי ועל עבר משפחתי, דברים שמעולם לא שאל אותי לפני כן.

מילון

נוטרות
נוטרות היא כינוי לכוחות של שוטרים יהודים בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי שכונו בשם "נוטרים". הם פעלו במסגרת המשטרה הבריטית וביוזמת הסוכנות היהודית החל ממאורעות 1936–1939 ועד להקמת המדינה בהגנה על היישובים היהודיים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”להיכן שתזרוק אבן, תמצאו מישהו מקריית אתא“