מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ישראל- חלום שהתגשם

אדית ורביד הקשר הרב דורי 2019
אדית בת 15 ברומניה
ילדותי ברומניה, סיפור אהבה משפחתי

בילוי עם סבא וסבתא בחופש הגדול

נולדתי בשנת 1952, בעיר בקאו שברומניה. אמי ליקה נולדה בבורחוש בשנת 1920. אבי לזר נולד בבקאו בשנת 1910 ואחותי פרננדה נולדה בבקאו בשנת 1949.

בחופש הגדול, בחודשי הקיץ, אמי אבי אחותי פרננדה ואני, היינו נוסעים לביתם של סבא קלמן וסבתא קרולינה, שהתגוררו בעיירה קטנה וצבעונית. מסביב לביתם היתה חלקת אדמה, שבה שתלו את ירקות העונה. בביתם של סבא וסבתא הייתה רפת קטנה עם פרות, ולול. בערבים היינו משחקים ברפת במחבואים ותופסת. ומאוחר יותר היינו יושבים כל המשפחה לאכול ביחד מתחת לעץ הדובדבן וכל הארוחה הייתה מהחווה שלנו מתובלת בשמחה ואהבה.

למדנו לעבוד באדמה, סביב לבית שלנו היו עצי פרי. הפרי שהכי אהבנו היה פרי עץ הדובדבן ממנו הכנו ריבה מאד טעימה. ריבות טעימות הכנו גם מאגוזים ומעלי וורדים.

משחקי ילדות

אחד המשחקים האהובים עלי היה רמי. ישבנו מסביב לשולחן –  אמא, אבא, אחותי פרננדה ואני. הרמי, הוא משחק חשיבה המבוסס על אריחי משחק קטנים עם 104 אריחים. אני תמיד רציתי לנצח את המשחק. אמא הייתה מכינה לנו שוקו חם ועוגת שמרים עם אגוזים ותפוזים שהייתה בשבילנו "העוגה" בה' הידיעה.

סרטון- אדית מספרת על חג ט"ו בשבט ברומניה

סיפורי אהבה

סיפורי האהבה שלי קשורים באנשים הכי קרובים אלי ומשמעותיים בשבילי. כל אחד מהם מעלה אצלי הרבה זיכרונות ויש לו פינה בליבי. האהבה היא הרגשה נפלאה. לשמחתי חוויתי את האהבה מילדותי ועד היום.

סיפור אהבתי לאבי

אבא שלי היה אדם שקט וסגור ואני הערצתי אותו ואת חכמתו. הוא היה בעל ידע עולם רחב והיכולת המתמטית והמדעית שלו היתה מופלאה. הוא הראה לנו את אהבתו, דרך הדאגה והחרדה לחיינו ולפרנסתנו. חרדתו היא תולדה של מציאות החיים שלו.

מגיל 8-12 אבא היה משחק איתנו משחק ארצות וערי בירה בערב, או שהיה מלמד אותנו לרקוד טנגו וולס. הוא ואמי היו מדגימים לנו את הצעדים ואחר כך הוא רקד 10 דקות עם כל אחת מאתנו. אבי לא הביע רגשות אבל ממעשיו ומהתנהגותו כלפינו ידענו מה הוא מרגיש.

אמי ואבי

סיפור אהבתי לאמי

האהבה  שלי לאימי,ליקה, והמחשבה עליה מעוררת בי התרגשות עד היום כשאני מדברת עליה.  היא היתה כל כך יפה, חכמה מאוד, וגם כל כך אינטיליגנטית ובעלת חכמת חיים.

כשהייתי בת שש, אימי חלתה בשפעת קשה, פחדתי כל כך לאבד אותה, היא שכבה הרבה זמן במיטה. יום אחד אחרי הרבה טיפולים, היא פתחה את העיניים ושאלה אותי למה אני בוכה כל כך. היא אמרה לי, דיתה אל תדאגי, אני אחיה לנצח, אני לא אעזוב אותך ואת פרננדה. אני אחיה לנצח. הביטחון והאהבה של אמא, ליוו אותי כל חיי בכל מה שעשיתי. לא הייתי תלמידה הכי טובה,אבל אמא כל הזמן חיזקה אותי ליד כולם ונתנה לי הרגשה  שאני מלכה, ואני יודעת לדקלם ולהקריא הכי טוב. ומה שהכי חשוב, אני יודעת לאהוב, ואני בן אדם טוב.זהו סיפור האהבה שלי לאמא. היא חיה עד גיל 96 בהכרה מלאה. כשהיתה בת 96 היא אמרה לי: מה את אומרת שאני מקיימת את ההבטחה שלי – לחיות לנצח.

סיפור אהבה לאחותי פרננדה

מאז ומתמיד הערצתי את אחותי הבכורה פרננדה היפהפיה. היא גדולה ממני ב- 3 שנים. חכמה,אינטיליגנטית, עם הרבה עומק. מנגנת בפסנתר ואלופה במוזיקה קלאסית. שחקנית בתיאטרון ומאוד מוכשרת. אחותי הגדולה שמרה עלי תמיד, היא היתה מרביצה לבנים שהיו מתחילים איתי, ובנעוריי כתבה עבורי מכתבי אהבה למחזרים. היינו עושות הכל ביחד, מכינות מתנות אחת לשנייה עם הפתעות, ותמיד ביחד. עד היום אנחנו בקשר מאוד מיוחד. אוהבות מאוד, מדברות המון בטלפון וכותבות שירה ביחד, זו אהבה אמיתית ונקיה.

אדית ופרננדה
אדית בגיל 20

סיפור אהבה לרוני בעלי, ולמשפחה שבניתי

את בעלי רוני הכרתי, אחרי העליה שלי לארץ בשנת 1977, בהיותי עולה חדשה באולפן, בבת גלים. דרך פעולות של האולפן ביקרנו בבסיס בחיל הים בחיפה, שבו שירת רוני בעלי האהוב. ושם נוצר המפגש הראשון. שם התחיל ניצוץ האהבה הגדולה בינינו, שקיים כבר 42 שנה. התאהבות היתה מהרגע הראשון, כשהוא הופיע עם מדים, בלונדיני עם עיניים כחולות, שזוף ויפה בדיוק כמו שחלמתי על בן זוגי. לאחר הנישואין נולד פרי האהבה הראשון שלנו – היחיד שלנו – דני המקסים. מהרגע הראשון ועד היום אני אוהבת אותו ומעריצה אותו על כל הדברים שהוא עשה ועושה עד היום. ועל המשפחה שהוא בנה באהבה גדולה. הילה כלתי המקסימה, נכנסה למשפחה שלנו ואני אוהבת אותה כבת שלי. נולדו לי 2 נכדים, רביד וקרני שהם נמצאים בליבי ובנפשי ואני רק רוצה שיהיו מאושרים. מרגע שבניתי משפחה בישראל, אני חיה את חלום ילדותי, דרך הבן דני והמשפחה שהקמתי, אני חיה את חיי בישראל.

אדית ורוני
מימין לשמאל: אדית, דני, סבתא ליקה ז"ל, הילה ורוני

רגעים שנשארו חרוטים בליבי

כשהייתי בת 6 סבא שלי קלמן היה מספר לנו סיפורי יהדות, משפחתיות, ממלחמת העולם השנייה. כך כל פעם בדרך לבית הכנסת. אחותי פרננדה, בן דוד שלי סורין ואני, היינו רבים מי יחזיק לסבא את היד. סבא כל הזמן הדגיש כמה חשובה המשפחה המלוכדת. כשהיינו כבר בתוך בית הכנסת, הוא היה פורס את הטלית על הראש שלנו – אני לא שוכחת את הרגע הזה, ואת התחושה שליוותה אותי ברגעים אלה. תחושה של שלווה ואהבה,.היתה הרגשה פנימית ששום דבר רע לא יכול לקרות לנו..

בשנת 2000, כאשר ניהלתי את היכל התרבות בנשר, הגיע צלם רומני שביקש להציג בהיכל התרבות את צילומיו, של בתי כנסת יהודיים ברומניה. כאשר הוא פרש את הצילומים נדהמתי לגלות צילום של בית הכנסת של סבא שלי מבורחוש. התרגשתי עד דמעות מפני שאין שם כבר קהילה יהודית, כולם מתו או עזבו, והמקום הפך לאתר היסטורי לתיירים במקום מקום ששימש לתפילות.

הזוית האישית

אדית – מאד שמחתי שרביד נכדי בחר להיות בתכנית הקשר הרב דורי והזמין אותי. בהתחלה פחדתי להיחשף בפני אנשים שאיני מכירה אך עם הזמן קיבלתי גיבוי מהקבוצה ומהמנחות לפתוח ולספר ואז ממש חיכיתי לכל מפגש. התרגשתי לפגוש את רביד בבית הספר וגיליתי בנכד שלי עוד צדדים נהדרים שלא הייתי מודעת אליהם לפני כן . למשל הדאגה והרגישות שלו כלפי או כלפי המבטא שלי. הוא נתן לי הרבה מקום והרגשה שאני בלב שלו. במהלך התוכנית הזיכרונות והסיפורים שהיו רדומים בתוכי התעוררו לחיים ויצאו החוצה. פגשתי אנשים עם אוזן קשבת וגם אני הייתי אוזן קשבת עבורם. נוצרו חברויות אמיתיות. סיפורי הילדות של האחרים הבהירו לי עד כמה ילדותי היתה מאושרת. אני אמליץ על התוכנית הזו לכל אחד. אני אוהבת את מנחות התוכנית, שני וטל, שנותנות לכל אחד בקבוצה להרגיש שהן פה בשבילו והן נתנו לי הרבה ביטחון.

רביד – נהניתי בתוכנית, אהבתי לשמוע את הסיפורים של סבתא שלי ושל שאר המשתתפים. סבתא תמיד הביאה לי משהו טוב לבית הספר, וזה היה כיף. אני ממש שמח שהיתה לי הזדמנות לשמוע את הסיפורים שלה, כי אני יודע שבעוד כשנה בערך, אני כבר לא אוכל לשמוע אותם. זו היתה הזדמנות בשבילי להכיר ולדעת עליה.

מילון

טנגו
מוסיקה וריקוד לזוג שמקורם בארגנטינה

ולס
ריקוד סלוני שמקורו בגרמניה

ציטוטים

”בריאות, פרנסה והצלחה.“

”ראש למעלה.“