מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ישראלי זה אני – ללכת בעקבות היהדות וישראל

אביבה בתמונה מתקופת נישואיה
מחנה הפליטים בקפריסין
בנתיבי האור

בס"ד

בנתיבי האור

ישראלי זה אני – ללכת בעקבות היהדות וישראל

בספר בראשית  נאמר לאברהם" קום התהלך בארץ, לאורכה ולרוחבה:  כי לך, אתננה. ההליכה ממקום למקום היא מוטיב ידוע בסיפורי האבות ובתורה. אברהם מצווה ללכת, יצחק הולך לגרר ולבאר שבע, ויעקב יוצא לחרן (מחוץ לארץ ישראל), כדי להתחתן ולהקים משפחה ולחזור לארץ כנען. גם במדבר, בצאתם ממצריים עם ישראל הולכים 40 שנה דרך מקומות שונים  שמשפיעים עליהם בתודעה. לדוגמה רפידים שמפרשים כמקום בתודעה כי רפו ידיהם …

אנו רוצים לשתף אתכם בחוויות הקשורות בחיינו כמשפחה ישראלית יהודית המחוברת בשורשיה לארץ ומגלמת בתוכה חוויות ציוניות ויהודיות בארץ ובקהילות היהודיות בעולם.

בנתיבי האור

שמי אביבה, נולדתי בבית החולים רמב"ם בחיפה. אמי שרה ילידת חיפה גדלה בתקופת המנדט הבריטי. וחוותה את שיחרורה של חיפה ועצמאות מדינת ישראל השתתפה בפעילויות ציוניות במסגרת תנועת הנער הציוני, היא לקחה חלק בהקמת 11 הישובים בנגב במסגרת חומה ומגדל. בלילה יצאו משאיות עם בני נוער לרביבים בנגב ובלילה העמידו מגדל וחומה וכך קבעו עובדה בשטח שקיים ישוב.

אבי דב ע"ה נולד בפולין בעיר קרקוב. בשנת 1923. עם כיבוש פולין ע"י הגרמנים הועבר אבי. ואח”כ למחנות עבודה פוסקוב. אבי הצליח לשרוד את מחנות הריכוז אושוויץ בירכנאו. הוא עזר והציל יהודים רבים, הוא חילק את הלחם שהבריח במשאית לכל חבריו במחנה ריכוז. הוא דאג להביא את 2 אחיו למחנה וכשנתפס קבל 40 מלקות. שמחתו הייתה כשהצליח לדאוג ל-2 אחיו. אבי עלה לארץ ישראל לקיבוץ נען וקריית ענבים.

אמי שרה למדה בסמינר למורים והכירה את אבי והשילוב של ילידת הארץ וניצול שואה הצליח לעגן ערכים של אהבת החיים, נתינה ואהבת האדם. המשפחה היתה המרכז והצלחנו לקיים את האחדות והתקווה בארץ.

בשנת 1976 הכרתי את בעלי שאף הוא התגורר בקריית מוצקין והורינו השתייכו לאותו בית כנסת "יהודה וישראל."  בשנת 1977 לאחר שיחרורי מהצבא נישאנו.

בנתיבי האור……

סבא שייקה נולד להורים צעירים וציוניים שהשתייכו בחשאי לתנועה הציונית בטימישאורה על גבול הונגריה רומניה. הם עלו על אניית "גאולה" ומאחר ולא ניתנה רשות להיכנס לארץ ישראל גורשו לקפריסין שם שהו 18 חודש במחנה. סבא נולד בשנת 1948במחנה הפליטים בקפריסין, שם המתינו לאישור עלייה לארץ ישראל. עם קום המדינה הוריו של סבא אריה ואדית ז"ל בחרו  להפוך לשליחים ציוניים ולהעלות יהודים מכל רחבי אירופה לא"י, סבא אריה נשלח מטעם הסוכנות היהודית לארץ ישראל. כמנהל המחלקה לעליה באירופה. ברבות הימים השתתף בכל מבצעי חילוץ יהודיים גם ממדינות אפריקה ואיראן. סבא שייקה גדל בצרפת, בעת שהיו הוריו בשליחות מדינת ישראל והעוגנים הערכיים של הציונות ואהבת ישראל הייתה טבועה בהם. והציונות. ביתם במרסי ובפריז שימש מקום למפגשים עם פעילי עלייה ואנשי מפתח בקהילות היהודיות וצמרת השלטון בישראל.

סבא שייקה למד במוסדות חינוך צרפתיים והרגיש ניכור מצד התלמידים המקומיים. אז קבל החלטה ושיתף את הוריו בכך שיחזור למולדת כי נפשו קשורה בישראל וחזר לארץ. עד כה סיפרנו על השורשים היהודיים מהם אנו יונקים את ההוויה היהודית ציונית שלנו.

התחנה הראשונה המשותפת שלנו היתה בחיפה על הר הכרמל. עיר שמשקיפה על הים ורכס הכרמל הירוק, (כרמל = כרם מקום של פוריות). לאחר לימודי באוניברסיטה נתבקשתי ללמד באזור פיתוח וכך הגענו לעיר עכו, עיר השוכנת בצפון הארץ, ממערבה הים התיכון. עכו היא אחת מערי הנמל העתיקות בעולם. בעיר פגשתי אנשים חמים ומקבלי פנים. כעבור שנתיים חזרנו  לגור בקרבת המשפחה המורחבת בקריית ביאליק ושם עטפו אותנו באהבה רבה .הזמן המיוחד הזה של אחדות ואהבה וחגים שמחים ביחד זכור לכולנו כמשמעותי מאוד.

סבתא אביבה  מספרת לנכד יואב

סבתא: הידעת שגרנו בקיבוץ בגליל העליון?

"הגענו לקיבוץ עמיר קיבוץ של השומר הצעיר. המיוחד בקיבוץ היה החיים השיתופיים .לגור בחדרי ילדים, לינה משותפת, התחלקות עם האחר. אכילה משותפת בחדר האוכל …זמן איכות למשפחה. סבא שייקה היה הרופא של הקיבוצים בסביבה ודאג להגיע לכל הקיבוצים ולעזור לאוכלוסיה.

הימים היו ימים  של מתיחות בגבול הצפון, הרבה קטיושות – טילים, נפלו בסביבה שלנו וגלשן עם מחבלים חדר לשטח ישראל לקיבוץ שלידינו. באותה עת לימדתי בבית הספר בקריית שמונה ולפתע נשמע בום !!!! הילדים יצאו בריצה מהכיתה למקלטים ואני שרק הגעתי לא ידעתי מה לעשות. מתברר שקטיושה נפלה בסמוך לבית הספר. ראינו מחלון הכיתה את הבור שנפער שם. בליל הגלשונים נשמעו הודעות ברמקולים לבוא לבתי הילדים ולאסוף את הילדים מיד. היה חשש שהמחבלים מסתובבים בקיבוץ. סבא טיפל בתושבים של הקיבוץ ואנחנו ישבו בחשיכה בבתים. עד שכוחות הביטחון חיסלו את המחבלים.

עוד תחנה שעברנו דרכה הייתה המושב השיתופי כפר חיטים בגליל התחתון. האהבה לטבע פרחה במרחבים האינסופיים. הילדים למדו בבתי ספר שיתופיים וכל ההוויה הייתה של התחברות לטבע. החגים והחגיגות הקשורות בטבע היו פסטיבל לכל הקהילה. החל מההתארגנות ועד לחגיגה. סבא היה רופא בבית החולים פורייה וסבתא מנהלת בית ספר בטבריה. היכרות עם מושב שיתופי פתח בפנינו צוהר להיכרות עם חלוצים שהתיישבו בגליל ובנו משקים חקלאיים.

עוד תחנה מעניינת בנופים ובצורת התיישבות ציונית הייתה קבוצת כנרת נוסדה בשנת 1913, לחופה הדרום מערבי של הכנרת. מייסדי היישוב היו "שלישיית היחד" אנשי. בחצר כנרת התגבשה קבוצה כיבוש העבודה נקראה "קבוצת כיבוש עבודה". התאהבנו בגליל ונופיו והחלטנו לעבור לישוב קהילתי גבעת שנבנה ליד יער לביא ומשקיף לכנרת.

כמנהלת בית ספר הצטרפתי לתכניות העוסקות בחיבור קהילות ישראלית עם קהילות יהודיות בחו"ל. בשנת 2006 הוצע לי לצאת לשליחות מטעם הקק"ל לקנדה ולהתגורר בטורונטו וכמובן גם כאן הציונות ואהבת ישראל הייתה המוקד. אני כולי נרגשת עת אני נזכרת במפגשים החמים והאוהבים של היהודים בקנדה שישראל עבורם היא פינה חמה בלב והתפקיד שלנו היה לחגוג איתם אירועים הקשורים בישראל וביהדות ולשתף אותם בכל הקורה בארץ. הרגשתי שזו שליחות של אהבה ואחדות. של חיבור אמיתי למהות שלנו.

מתנה גדולה שזכיתי במהלך השליחות הייתה חיזוק הזהות היהודית שלי. הביקור בקהיליות יהודיות בעולם מילא את כל עולמי. להביא את האור המיוחד של היהדות וישראל, אהבת ישראל, חגי ישראל, אירועים הקשורים בארץ בכל התחומים. מבחינתם הם ראו בי את הקשר שלהם לארץ ישראל, חדשות סיפורי התיישבות הצלחות והמצאות ישראליות. תוך כדי ביקור בבתי כנסת נחשפתי לסגנונות השונים של התפילות וחגי ישראל. במיוחד ריגש אותי בית הכנסת קרליבך בניו יורק שבו כל התפילות היו בשירה וריקודים.

סיימנו את השליחות בחו"ל היישר לקהילה בגבעת שמואל והפלא ופלא לבית הכנסת המבוסס על משנתו של הרב שלמה קרליבך. קבלות שבת חגים ולמידה שכולה באהבה ושמחה. התחנה הנוכחית שלנו היא בשרון בעיר רעננה,עיר שמשלבת חלוצים, ילידי הארץ ועולים חדשים.

מה כל זה אומר לנו ? למה המסע הציוני והמקומות בהם שהינו כל כך חשובים?

אני מאמינה כי החוויות שעברתי וצברתי הם אלו שהרכיבו את מי שאני היום. המסע הספציפי הזה שלי הוא ייחודי ומשמעותי לי להבין את הקשר בין השורשים של העם היהודי והחיבור והמאחד בין כולנו. המעברים השונים מלמדים אותנו להסתגל בכל פעם מחדש לסביבה, לקהילה למאפיינים המיוחדים בכל מקום אליו הגענו. היכרות עם צורות התיישבות שונות, אנשים עם סיפורי חיים והחיבור המיוחד שלהם לעם היהודי והמקומות אותם עזבו. הלימוד בכל יום מחדש על המהות שלנו וההתפתחות שלנו בהקשר של הסביבה שבה אנחנו חיים. הטיולים הרבים בארץ דרך מגורים באזורים שונים חיברו אותי למגוון אנושי רב גילאי וקהילתי נרחב.

הסיפור הזה מלמד אותי ברמה האישית והכללית עד כמה עמוק המסע שלנו וחוויות נצרבות בנו בונות למעשה את האישיות שלנו – המסע כולו הוא מסע של אהבת האדם ,אהבת ישראל ואהבת הארץ.

יהודי מצווה ללכת ..לא לעמוד במקום… הליכה במשמעות התפתחות, גדילה ולמידה. הליכתו של אברהם אבינו ע"ה היא בברכה "לך לך … ואברכך והיה ברכה.

המקומות בהם חיינו הם ציוני דרך בתולדות העם היהודי …בהתיישבות בארץ, בפריחתה ושגשוגה.

הזוית האישית

למדתי שישנם ישובים בארץ הנמצאים לאורך הגבול והתושבים שם מתמודדים גם עם בעיות בטחוניות.

מילון

קטישות
טילים

ציטוטים

”בספר בראשית נאמר לאברהם" קום התהלך בארץ, לאורכה ולרוחבה: ההליכה מוטיב ידוע בסיפורי האבות ובתורה. “