מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ירושלים – הקרב על גבעת התחמושת

סבא צביקה גלר מספר על הקרב בגבעת התחמושת ומתחם בית ספר לשוטרים

8:00 בקירוב, פרצה מלחמת ששת הימים ובאותו לילה לאחר חצות התחיל הקרב לשחרור ירושלים. באותה תקופה פיקדתי על פלוגה מסייעת של גדוד צנחנים מילואים מס' 66 שכבש את גבעת התחמושת ומתחם "בית הספר לשוטרים".

תיאור הקרב המתואר בהמשך הנו פרי זיכרוני הסובייקטיבי בלבד. המלחמה "תפסה" אותי כאזרח, מושבניק בכפר הס, בן 25 בקרוב.

שלוש שנים לפני פרוץ המלחמה, התחתנתי עם אשתי שתחיה יהודית (רייניץ) גלר. גרנו בכפר הס, המושב בו נולדתי ובו אנו חיים עד היום. באפריל 1967 נולדה בתנו הבכורה שרון, כך שלמלחמה הגעתי כאבא צעיר. לפני המלחמה גויסו חלקים רבים של צבא המילואים. אנו הצנחנים, חיילי חטיבת 55 בפיקודו של מוטה, לא גויסנו. הרגשנו לא נוח, אנחנו חוד החנית של צה"ל, בבית, והאחרים מגויסים. אבל "ניחמנו" עצמנו ואמרנו לכל מי שהיה מוכן לשמוע, סימן שהמצב עדיין לא רציני, "לא מבזבזים צנחנים ללא צורך".

לבסוף הגיעה הקריאה וגויסנו.

זאביק רוטברג מהמושב, צנחן ותיק שלא היה מוצב במילואים וביקש ממני לצרפו אלי. צירפתי אותו אלי צמוד צמוד, בתפקיד רץ קשר. אשכולי קורא לו עד היום המרגל, היות וישן עמנו באותו אוהל ודבר לא חמק מעיניו.

זאביק הוא דוגמא לרוח ששרתה באותו זמן ברחבי המדינה. אחת מתוצאותיה, שביחידות רבות הייתה התייצבות של יותר ממאה אחוז. רוח זו הייתה הכוח העיקרי של האומה, זר לא יבין זאת. קדמה למלחמה תקופת המתנה ארוכה, בה מדינת ישראל, ניסתה במהלכים דיפלומטיים למנוע את פתיחתה.
שטח הכינוס היה בפרדס ליד שדה התעופה לוד ובמשך מספר ימים, התארגנו והשלמנו ציוד. שנים לאחר מכן, כשלוש שנים אחרי מלחמת יום כיפור, מוניתי לתפקיד סגן מפקד של אותה חטיבה, ונר לרגלי היו "החוויות" שעברנו בהתארגנות לפני מלחמת ששת הימים.

בתחילה, משימת החטיבה הייתה לצנוח בסיני, לכבוש את העיר אל – עריש ולחסום כוחות אויב. ואכן, ביום ה "ע" בשעה 8 בבוקר היינו חגורים במצנחים באזור תל נוף, בהמתנה לעלות על המטוסים. המתח היה רב, החשש מהלא נודע וההבנה שחלק מאתנו לא יחזרו רק הגבירו את החרדה. למפקדים במצב זה יש "יתרון" היות והאחריות על כל הכוח, לא מאפשרת "התכנסות" לחששות אישים.

לאחר מספר שעות המתנה, הגיעה הוראה מהמטה הכללי – גדוד אחד, לא יצנח וישלח לתגבור הגנת העיר ירושלים. מוטה ערך הגרלה והפור נפל עלינו, גדוד 66. הרגשנו "דפוקים" שלא נצנח ולא נקבל רקע אדום "ונסתפק" בקרב הגנה.
יוסי המג"ד כינס את מפקדי הפלוגות ונסענו בג'יפ לירושלים, על מנת שנקבל המשימה לפני הגעת הגדוד. לאחר שער הגיא, תמרנו בין הטנקים של חטיבה 10 שנעו על שרשראות לעבר גבעת הראדר. לקראת הכניסה לירושלים נפתחה עלינו אש מרכס נבי סמואל. כאן הפנמנו לראשונה שמדובר במלחמה אמתית המסכנת את חיינו. במחנה שנלר שהיה מופגז, פגשנו בכניסה, את מוטה המח"ט ממתין לנו ואז הוברר שיש שינוי בתכנית, כל החטיבה נשלחה לירושלים להתקפה ולא להגנה. חרוטה לי התמונה כיצד מוטה, שהיה לוחם ותיק עם עבר מפואר, משתופף ולא משתופף מפני ההפגזה, הרי לא נאה למח"ט להשתופף בפני מספר "פגזים קטנים".
משימת החטיבה הייתה, כיבוש ירושלים המזרחית וחבירה למובלעת הר הצופים. כבר בשלב זה הרגשנו את גודל המשימה וחשיבותה ההיסטורית. קיבלנו פקודה בחמ"ל ומיד יצאנו לתצפית על אזור הפריצה והיעדים. משימת הגדוד, כיבוש מתחם בית הספר לשוטרים, מוצב הסמרטוט הצהוב, גבעת התחמושת ובהמשך יצירת מסדרון לחבירה להר הצופים.

יוסי המג"ד, גיבש את התכנית הגדודית בנקודת התצפית, כך שלמעשה התכנון והפקודה, בוצעו בו זמנית. לוח הזמנים היה מטורף, לחימה בשטח בנוי וביעדים מבוצרים מורכבת במיוחד ומצריכה לימוד והכנות רבות. לנו לא היה הזמן לכך. חברתי עם פלוגתי ונתתי פקודת מבצע למפקדים והחיילים.

הזמן חלף ולבסוף לאחר חצות, התחלנו לנוע בעלטה מוחלטת לעבר שטחי הפריסה וההערכות. ירושלים, הבירה הייתה מופגזת במשך כל הלילה, מצב שהיקשה על תנועת הכוחות.
מחלקת המרגמות בפיקודו של חרמוני הציבה עצמה בעמדות ירי, מחלקת המק"כ בפיקודו של אייבי, הציבה עצמה בבתי שכונת פגי, מול אזור הפריצה, מחלקת התול"ר בפיקודו של אשכולי המתינה לחבור עם הגדוד לאחר יצירת הפריצה לרכב. (בפועל סייעו בלחימה בפינוי נפגעים), יתר חיילי הפלוגה בפיקודו של שמרר קיבלו את המשימה לכבוש את מוצב הסמרטוט הצהוב, הממוקם מדרום לבית הספר לשוטרים. אני אישית, על פי הוראת המג"ד ועל פי התרגולת, חברתי עם החפ"ק הפלוגתי, לחפ"ק הגדודי.
הקרב החל בסביבות השעה שתיים אחר חצות. רעש מחריש אוזניים של תותחים, מרגמות, טנקים ומקלעים ריתקו את האויב על מנת לאפשר לגדוד לפרוץ את הגדרות ולחדור ליעדים. אש האויב הייתה חזקה, אך בשלב זה בחלקה לא מדויקת.
הריח החריף של חומר הנפץ והזרחן מכל סוגי הפגזים הוסיף לתחושה העזה של גיהינום הקרב. זעקות של נפגעים ראשונים מפלוגה ד' הפורצת, התחילו להישמע. הפלוגה בפיקודו של גיורא אשכנזי פרצה את הגדרות ושדה המוקשים, באמצעות בונגלור.

בלחימה מסוג זה, שלב הפריצה הוא הקריטי ביותר, היות וכל הגדוד, מתרכז במעבר צר מאוד, המאפשר אפילו למקלען אויב בודד, לגרום לנפגעים רבים ולמנוע ביצוע המשימה. הדרך להקטין סכנה זו, מבוססת על קיום רתקים צמודים חזקים, שתפקידם לנטרל כל הבזק של ירי אויב. התבונה במצב זה, לקבל את החיפוי קרוב ככל שאפשר לכוחות, בלי לפגוע בהם. בדרך כלל לאחר מעבר הפרצה, יש סיכוי רב לבצע המשימה, היות והיתרון היחסי של האויב המגן, קטן משמעותית. הירדנים כשלו בהבנת תובנה זו. לאחר פיצוץ הבונגלור, שהיה אדיר בעצמתו הרגשתי שהאוויר נשאב מראותי,  עמדתי כעשרים מטר מאחורי ציר הבונגלור וסייעתי לכוון את ראשוני הגדוד למעבר. יש חשיבות רבה לעבור בפרצה מהר ככל שאפשר, ע"מ לא לתת לאויב מספיק זמן להתאושש ולהזיז כוחות.

הגדוד נע בפרצה, כל פלוגה התקדמה לביצוע משימתה, פלוגה א' של גבי לטיהור בית הספר לשוטרים, פלוגה ב' של דודיק לטיהור התעלה המחברת לגבעת התחמושת הפלוגה שלי בפיקודו של שמרר לכיבוש מוצב הסמרטוט הצהוב, פלוגה ג' בפיקודו של דדי לכיבוש מוצב גבעת תחמושת. כיונתי את חוד פלוגתי לתחילת התעלה המובילה ליעד וחברתי ליוסי המג"ד.
הקרב היה בעיצומו, קולות הנפץ, זעקות הנפגעים, הדי הרימונים, התערבבו יחד תחת עננת העשן. ההתקדמות בתוך התעלות הצרות הייתה איטית וגבתה נפגעים רבים. הירדנים נלחמו על כל עמדה בחירוף נפש. לאחר המלחמה התברר שהמפקד הירדני הכניס את רוב לוחמיו לבונקר, בזמן הריכוך הארטילרי. דרך זו הייתה טובה לשמור על לוחמיו, אך תרמה לכך שלא הצליחו למנוע את הפריצה.
בשלב מסוים עליתי על אחד הטנקים  ע"מ לכוונו. תוך כדי תנועה כאשר אני יושב על הטנק עלה הטנק על מספר מוקשים, בדיעבד התברר שלמזלי היו אלה מוקשי נ"א. מחלקת המרגמות נפגעה מפגיעה ישירה של פגז ארטילרי וחמישה מלוחמיה נהרגו וחיילים נוספים נפצעו. מחלקת המק"כ קיבלה פגיעה ישירה מפגז תול"ר ונהרג לוחם ואחרים נפצעו. ההרוגים והפצועים שמספרם הלך וגדל פונו לתאג"ד בפיקודו של דר' פרנק. התאג"ד  התמקם ליד הקיר הצפוני של המשטרה. היה קושי רב לטפל בכמות כה גדולה של נפגעים.

יוסי שלח את דודיק לתגבר את כוחות הגבעה, בנוסף נשלחה המחלקה של פנינגר מפלוגה  א' לתגבור הלחימה. לכוחות אלה היה חלק מכריע בכיבוש הגבעה. בדמדומי הזריחה, קיבלתי אישור מיוסי המג"ד לחבור חזרה לפלוגתי במוצב הסמרטוט הצהוב, הספקתי להגיע לפני השלמת הכיבוש.

השחר עלה ותמונת הקרב צפה לנגד עיננו במלוא עצמתה. התחושה הייתה קשה לנוכח כמות הנפגעים. גבעת התחמושת, שבה התרכז עיקר כוחו של האויב, הייתה כידוע, האגוז הקשה. בבוקר, המשימה של הגדוד הושלמה וכל היעדים נכבשו. בהמשך, ניהלנו חילופי אש עם גבעת המבתר ובין היתר צפינו לחרדתנו כיצד מטוס שלנו פוגע בטנק של חטיבה 10.
למחרת, חברנו להר הצופים, דרכו כבשנו את אוגוסטה ויקטורייה ומשם התקדמנו, ע"פ פקודת המח"ט לעיר העתיקה, נכנסנו דרך שער האריות, הממוקם בחלק המזרחי של החומה. התקדמנו בציר התנועה שהוכתב, עד כיבוש הר הבית והכותל המערבי.

למרות האירוע ההיסטורי, העצב ניבט מהפנים המפויחות של הלוחמים, המחיר היה נורא. תרועות השמחה הנראות  ממסכי הטלוויזיה, היו בעיקר של אלו שלא השתתפו בלחימה.

לאחר מכן על פי פקודה, התמקמנו בשועפת כחלק ממערך השליטה על העיר. מיקמתי את מפקדת הפלוגה בוילה יפה וריקה, שבהמשך התברר שהייתה שייכת לבית המלוכה. גם מצאתי זמן ושלחתי מכתב ראשון הביתה, עם מעטפה גדולה עליה היה מוטבע סמל בית המלוכה.

בשועפת פגשתי לראשונה שלא ממש בלחימה בתושבים המקומיים. הפקודה הייתה, לנוע חזרה לירושלים דרך בקעת הירדן, יריחו, על מנת להשתתף במסדר סיום הלחימה, על הר הבית ואכן כך היה. לימים מוניתי למפקד החטיבה המרחבית של ירושלים, מבחינתי זו הייתה חוויה מרגשת, לחזור לזירת הקרב, הפעם כמפקד חטיבה. השוני האסטרטגי הצבאי, בהשוואה לשנת 1967 והתקופה שקדמה לה, היה בעיקר באזור הגנת הבירה. במלחמה ולפניה המרחק בקו המגע בין הצדדים, היה, רוחב רחוב, ואילו כיום אנו מגינים על הבירה לאורך קו הירדן.
לצערי הסכסוך עם שכננו, נמשך עד היום ולא נראה פתרון באופק. האמת צרכה להיאמר, ללא קשר לדעה פוליטית, ירושלים אינה מאוחדת, לא הצלחנו ליצור חיים משותפים עם כשלוש מאות אלף ערבים החיים בה, שעיקרם אינו מרוכז בעיר העתיקה, אלא בכפרים סביבה. הניצחון הצבאי של מלחמת ששת הימים, היה מדהים בכל קנה מידה.
בהיסטוריה המתחדשת של עם ישראל, מלחמת ששת הימים הינה "קו פרשת מים", שיש לו השלכות רבות על קיומה של המדינה.
המפגש עם המשפחות השכולות והתחושה שאתה חזרת ויקירם לא, מלווה כל מפקד שפיקד על חיילים בקרב.
בהמשך השתתפתי במלחמות ומבצעים נוספים, אך הקרב על ירושלים חרוט בנפשי חזק מכולן.

 קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – 50 שנה לאיחוד ירושלים

העשרה
תשע"ה

מילון

תאג"ד
תחנת איסוף גדודית (של נפגעים).

הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים
הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים התחולל ב-72 השעות הראשונות של המלחמה, בין הלגיון הירדני ובין צה"ל כחלק מן העימות לאורך כל קו שביתת הנשק עם ישראל. המטרה העיקרית של צה"ל בהגנה על ירושלים הייתה מניעת נפילת מובלעת הר הצופים בידי ירדן, ומניעת מחטפים ירדניים בשטחה של ישראל.

טורפדו בנגלור
טורפדו בנגלור הוא מתקן לפריצת מעבר בשדה מוקשים ובסבך גדרות תיל. המתקן בנוי מצינור הניתן להארכה ומכיל מטעני נפץ. הוא מיועד לשמש אמצעי לטיהור ופינוי שדות

ציטוטים

”המפגש עם המשפחות השכולות , מלווה כל מפקד שפיקד על חיילים בקרב“