מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

יצאנו למסע מרתק בעברו של בית ספר צפרירים בחדרה

בית ספר צפרירים בעבר ובהווה. שי ליבי נועה ושירה

אסתר נולדה בעיר טהרן שבפרס וכיום שמה המודרני של פרס הוא איראן. אסתר עלתה לישראל עם משפחתה. בתחילה גרה המשפחה באוהלים.

סיפור המשפחה באוהלים:

בשנת 1951 משפחתה של אסתר הגיעה לאוהלים ליד גבעת אולגה. המשפחה מנתה שמונה אנשים: אבא אמא ושישה ילדים. באוגוסט הם התחילו לגור באוהלים, היו קשיים, חום, חול, ללא חשמל, למים היה צריך ללכת רחוק מצוידים בדלי. המעבר היה קשה, משפחתה של אסתר הגיעה מבית בו היה הכל. כל תושבי העיר קיבלו תלושים כדי ללכת לקנות מוצריהם. אמה הייתה מבשלת, היו להם מיטות מברזל, כל החברות התפזרו, איבדו את הקשר, כעת אסתר בקשר עם חלקן. כשאסתר התגעגעה לפרס ורצתה לחזור לא יכלה מכיוון שהרגו את מלך פרס,והעיר נסערת.

משפחה של בעלה גרה באוהלים. אסתר ובעלה היו שכנים בפרס ואז הם נפגשו בישראל והתחתנו בבית אליעזר. בעלה שכר להם דירה ובחצר שלהם תמיד התארחו חברים. לאסתר היו 3 אחים גדולים ממנה ושניים קטנים ממנה. אסתר הייתה הבת הבכורה מבין הבנות ולכן עזרה לאמה לבשל, לכבס, לנקות את הבית, לטאטא, אסתר הייתה מלמדת גם את אחותה הקטנה. אסתר התחתנה בגיל 18, כשאסתר הייתה בת 20 היו לה ילדים.

בית הספר צפרירים

כשאסתר הייתה בת 18 היא התחתנה עם יעקב בבית אליעזר, אותו הכירה בפרס מכיוון שיעקב השכיר לה דירה בביתו, לאחר מכן עברה לגור בשכונת עובדים, בבית הספר צפרירים היו משכבה א'-ח'. שאסתר הייתה בהיריון היא קיבלה יותר תלושים מאשר אחרים והתחלקה בהם עם בעלה, שום דבר לא היה לבד, תמיד היו מתחלקים… בני משפחתה הסתפקו עם מה שיש ולא התלוננו.. כשאסתר התחתנה היא גרה בבית אליעזר. בתקופה זו הוקם בית ספר צפרירים כדי לאפשר לילדים הגרים באזור ללכת לבית ספר קרוב יותר לבית. הילדים של אסתר למדו בבית ספר צפרירים. לאחר מכן ביתה הלכה לתיכון חדרה,ובנה הלך ללמוד בבית ספר עמ"ל, עמ"ל היה ברחוב האלון, כיום נמצא שם "נר שמואל", בית ספר דתי.

כשנולדו לאסתר ילדים, היא רשמה אותם לבית ספר צפרירים. בהמשך למדו גם נכדיה באותו בית ספר. ארבעת ילדיה וארבע נכדותיה של אסתר למדו בצפרירים. בית הספר היה קומה אחת ולידו גן ילדים, במקום שנמצאת בו כעת ספריית בית הספר. מותר היה לבוא פעם בשנה לצלם את הגן. בבית הספר למדו בכל כיתה בין  10 ל- 20 תלמידים, המורות היו נחמדות. כל בית הספר השתנה לטובה רק המבנה הראשי נשאר אותו הדבר. הכניסה הייתה מהמקום שבו בנוי בית הכנסת בהווה. החוויות הזכורות ביותר לילדיה ונכדיה של אסתר מימי בית הספר הם הטיולים השנתיים לירושלים והעובדה שבטיול היו צובעים אחד את השני. בבית ספר היו לוחות ירוקים וכתבו על הלוח בגירים. היו אחיות בבית ספר שהיו בודקות את הילדים. לבית הספר בעבר לא היה אולם ספורט, התלמידים התעמלו בחצר. במשך השנים בנו עוד כיתות ומבנה בית הספר גדל והתפתח למה שהוא היום.
תשע"ה

מילון

הנצחה
הנצחה היא פעולה הנעשית לשם שימור הזיכרון.

ציטוטים

”" מעברים הם קשים, אבל בסופם משתלמים".“