מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

יפה ספיר – ילדות בתל אביב – יפו

אקסודוס בה עלו הורי והוחזרו לגרמניה
תיכון אהל שם בו למדתי - שיכון ותיקים ברמת גן
ילדות בתל אביב - יפו

הסיפור של יפה ספיר

נולדתי בשנת 1947 בליבק, גרמניה, להורי שלמה פרכטמן מלובלין ומרגה פרכטמן לבית לבוביץ מלודג'. נשואה לשי ספיר שהוריו הם שמואל ספיר צ'פלבסקי והדסה ספיר לבית שדרוביצקי. אמא לענת ספיר ולירון ספיר הנשוי לשני ספיר לבית כהן וסבתא לעידו ולמיכל.

הורי ניצולי שואה, שאיבדו את הרוב הגדול של משפחתם שנרצחו על ידי הנאצים. למרות שהושגו עבורם אישורי כניסה דרך ניו יורק לארה"ב, הם חלמו להגיע לארץ ישראל וערכו מסע תלאות כדי להגשים את חלומם. הם ניסו לעלות לארץ באניית המעפילים אקסודוס או בשמה העברי "יציאת אירופה" בצורה לא חוקית.

אקסודוס (ויקיפדיה)

האנגלים השתלטו על האנייה וחילקו את הפליטים ל-3 אונייות, אחת העבירה את הפליטים למחנה מעצר בקפריסין ו-2 הוחזרו למחנות מעצר בגרמניה. הורי ואחותי צופיה, נשלחו למחנה עקורים פפנדורף, מחנה הסגר. שם נשארו עד לאחר הקמת מדינת ישראל ואז עלו לארץ באנייה ללה היישר למעברת פרדס חנה ולמלחמת העצמאות.

בהגיעם לארץ הועברו למעברה בפרדס חנה, הם טוהרו בדידיטי. חיו באוהלים ובצריפים. אבי שסרב להיות שוב במקום זר ולהסתמך על חסדי אחרים, יזם והסתובב עם חברים ברחבי הארץ ומצא בית נטוש ביפו ולשם עברה משפחתי.

באותו זמן נהוג היה לגור בשותפות עם משפחות אחרות בשירותים ובמטבח. התמזל מזלנו ולנו הייתה יחידה נפרדת עם חצר פנימית יפה. השירותים היו בחצר ואת דוד המים חיממנו באמצעות פתיליה שהובערה באמצעות נפט. במטבח היה מקרר מופעל על ידי קרח. פעמיים בשבוע היה עובר בשכונה מחלק נפט ומחלק קרח עם עגלה וחמור וכשצלצל בפעמון. התפקיד של הילדים היה לצאת עם מגבת בידיהם ולקנות חצי בלוק קרח ולהכניס למקרר.

הרחוב בו גרנו היה רחוב חולי לא סלול עם פרדסים מסביבו. כל הבתים ברחוב היו נטושים שננטשו על ידי הערבים במלחמת העצמאות. גרו שם משפחות בודדות מפולין כמה משפחות מבולגריה ואחרים מטורקיה ביחסי שכנות חמים ומצויינים. עבור הילדים זה היה גן עדן. כולנו הסתובבנו כל היום ברחוב ושיחקנו במחבואים, ב"תופסת" וישבנו מסביב למדורה וסיפרנו צ'יזבטים וכדומה.

הוריי מעולם לא סיפרו לנו כלום על השואה, ולמרות שדיברו ביניהם ביידיש ופולנית ואיתנו הקפידו לדבר רק בעברית ובבית קראו רק עיתונים בעברית כדי שלא נרגיש זרות חדשות ונהפוך לצבריות. למדתי בבית ספר יונה הנביא שלא קיים היום.

כעבור 10 שנים עברנו לגור בשיכון ותיקים ברמת גן, שם כבר הרגשנו צברים. למדתי בבית ספר ניצנים ובתיכון אוהל שם. זה היה תיכון מאוד נוקשה ובשנה הראשונה תקנון בית ספר. אסור היה לענוד תכשיטים ולמרוח לק על הציפורניים, חובה הייתה תלבושת אחידה, הבנות בחצאית חאקי רחבה וחולצה לבנה, רובנו לבשנו מכנסיי התעמלות קצרים מתחת לחצאית מטעמי צניעות.

 תיכון אהל שם ברמת גן

אסור היה להיות בחוץ אחרי השעה עשר בלילה ומאחר ורוב המורים גרו בשכונה העירו לנו לחזור הביתה, למרות זאת אהבתי את בית ספר. רוב חבריי היום הם חבריי מבית ספר והתיכון. את לימודי הדוקטורט סיימתי בבלפסט, אירלנד.

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של עידו ספיר עם סבתא יפה ספיר.

קישור לפדלט כתתית – כל משתתפי תכנית כתה ו'3  – מורה אנט רץ.

מילון

אקסודוס או יציאת אירופה תש"ז
אקסודוס או יציאת אירופה תש"ז הוא שמה של אוניית מעפילים שיצאה מחופי דרום צרפת ב-11 ביולי 1947, כשעל סיפונה 4,515 נוסעים ניצולי שואה, במטרה להגיע לארץ ישראל. בין הנוסעים היו 1,282 נשים, 1,561 גברים, 1,017 נערים ו-655 ילדים. הנוסעים לא הורשו להיכנס לתחומי הארץ, והוחזרו בכוח למחנות העקורים בגרמניה, לאחר מאבק מר.

פתילייה
צ'יזבט

ציטוטים

”הרחוב בו גרנו היה רחוב חולי לא סלול עם פרדסים מסביבו.“