מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

יעקב פטל – סיפור חיי במעברה

מהילדות
מהיום
חיי במעברה

אני פטל יעקב יליד 1945 עליתי לארץ ב- 1951, סבא של עומר.

הקושי של המעברה עזר לי לבנות חיים טובים, בהמשך האנשים יצרו סביבה נוחה לחיים עם כל הקשיים, אחד עזר לשני הפכנו להיות משפחה אחת גדולה.

בתור ילדים בנינו ויצרנו את כל משחקי הילדות שלנו (כדורגל מניירות), כשגדלנו וגדלה מידת הנעליים חתכו את הנעליים מקדימה, לא היה חשמל, כדיי להביא מים היינו צריכים ללכת מרחק של 200 מטר, שירותים היו בול קליעה אבל אלו הדברים שחישלו אותנו והפכו אותנו לאנשים חזקים.

הצריף היה בגודל של חדר ואת המיטות סידרו כמו באוהל, האוכל לא הספיק.

המשפחה גדלה ועברנו מאוהל לצריף, הפכנו את החיים במעברה למשק קטן שבו גידלנו תוצרת חקלאית עם עיזים תרנגולים ויונים. המעברה עבורי היתה כמו שמורת טבע, הכל היה חול וצמחיה ירוקה מלאה בפרחים.

היה לנו בית קולנוע ללא גג שפעל רק בקיץ, לא היו לנו חיי מותרות אבל ההורים מילאו אותנו בחום ואהבה. אני הייתי צריך לעזור למשפחה, יצאתי לעבוד אחרי הלימודים, בחופשות עבדתי בקטיף תפוזים וכותנה, בוטנים, תפוזים ועוד כדי לעזור למשפחה להתקיים.

כשסיימתי כיתה ח' עבדתי בנגרייה ביפו ובכל יום נסעתי מהמעברה לתל אביב ומשם הלכתי ברגל ליפו כדי לחסוך את הכסף לאוטובוס.

התחלתי לעבוד בגיל 13 וסיימתי בגיל 70. למרות כל הקשיים ובזכות המעברה הקמתי עסקים והצלחתי.

תמיד אני אומר שאדם צריך לזכור מאיפה בא ותמיד אני נזכר באהבה לדברים שהיו במעברה כי בזכותה הגעתי להישגים של היום.

אני לא למדתי אבל אני בוגר אוניברסיטה – האוניברסיטה של החיים. באוניברסיטה רגילה לומדים ועושים מבחנים, באוניברסיטה של החיים שלי קודם עוברים את המבחן ואז לומדים.

 

זיכרונות מהמעברה:

אני זוכר את עצמי בגיל 12 ניהלתי את משק הבית, קניות, אוכל לעיזים ולתרנגולות וגם גידולים חקלאים.

המעברה חישלה אותי והעצימה אותי. בתור ילד בן 12 יצאתי לעבוד בתל אביב ולמדתי מקצוע נגרות וגם עבדתי וקיבלתי משכורת שאת כולה תרמתי לעזרת המשפחה. התנהגתי כבוגר לכל דבר, רכשתי המון ניסיון ובטחון עצמי.

אחרי הצבא עבדתי ב- "רים" בתקופה שביבי נתניהו ראש הממשלה היה מנהל שיווק.

פתחתי סניף של רים בפתח תקוה, גודל החנות 50 מטר ופה עשיתי את הבלתי יאומן ועברתי לחנות של 1000 מטר. את כל נסיוני אני זוקף לחיי במעברה.

בגיל 70 יצאתי לפנסיה ורכשתי תחביבים חדשים: התחלתי לצייר – הייתה לי תערוכה בכנסת , התחלתי לעבוד בעץ וליצור כדים, תכשיטים, אני עושה ספורט.

כיום אני מתעסק בתזונה, אוכל גרעיני אבוקדו, גרעיני חרובים וגם גרעיני תמרים, אני מזין את עצמי מכל מיני עלים, מצאתי פתרון לאבנית בשיניים, אני עשר שנים לא משתמש בכדורים ומרגיש טוב וכל זה המצאה שלי – לא כתוב בשום מקום, זה לא מחקרי ולא רפואי פשוט עושה לי טוב !

 

העלייה לארץ של סבי יעקב:

ב- 1951 סבי ומשפחתו נחתו בארץ ישראל ובאותו הלילה חיכתה להם משאית אשר לקחה אותם למעברה.

מעברה זהו דשא רחב ללא כביש רק עם אוהלים, בתוך האוהל גרו 10 נפשות (אמא,אבא,סבא,סבתא,4 אחים, 2 אחיות) במעברה הם גרו שלוש שנים עם תנאים קשים מאוד, המקום היה צפוף עבור 10 נפשות, ביום היו מכניסים מיטה תחת מיטה ובלילה היו פותחים אותם בכדי לישון.

בלילה היו מדליקים עששיות והשתמשו פתיליה בכדי לבשל שזהו מכשיר לבישול אשר פועל על נפט.

השירותים היו במרחק של 100 מטר מהאוהל והילדים פחד ללכת לשירותים בלילה כיון שהיו רחוקים ומידי פעם שמעו קולות של שועלים ולכן אבא של סבי שם פח באוהל כשירותים בלילות.

השירותים היו בול פגיעה וכל אחד עשה את צרכיו, לא היה נייר טואלט ולכן שטפו במים, כאשר ירד גשם כיפת האוהל הייתה עפה והיה נכנס גשם לאוהל שסחף את כל הכלים מהרצפה ובני המשפחה היו צריכים לחפשם. הם סבלו מחוסר מזון וקיבלו אוכל בהקצבה לפי מספר הנפשות.

ברחוב היו עוברים מוכר החלב שמזג חלב לכלי ומוכר הנפט שעבר עם פעמון והיה מצלצל ומוכר הקרח. ואנשים היו קונים ממנו קרח כדי לשמור דברים בקור.

בימי חמישי הייתה אימא של סבי לוקחת את שאריות הלחם מבשלת אותו עם מים ותבלינים והיה יוצא מעין מרק לחם.

בני המשפחה היו מתקלחים ביום חמישי וחימום המים היה על ידי פתיליה.

הילדים במשפחה סבלו מפצעים כי היו מסתובבים בחול רוב הזמן ולא נהגו לנעול נעליים. את הנעליים קנו במידות גדולות,כאשר הרגליים גדלו הם חתכו את החלק הקידמי והיו שמים סוליות מברזל כדי שהנעל לא תשתפשף ויהיה ניתן להשתמש בה לזמן ארוך.

 

ציטוט- " אדם תמיד צריך לזכור מאיפה הוא בא"

כיום אני עוסק בתזונה מונעת אני מאמין כי למנוע מחלה יותר קל מלרפא מחלה.

אין דבר כזה קשה, הקשה רק מחשל, אחרי קשה תמיד בא קל.

לא כל דבר שטעים בפה בריא בבטן.

ילדים ונכדים הם הכנפיים של ההורים.

החיים יפים תהינו מהם.

סיפור האהבה של סבא יעקב

מתכון לסמבוסק עיראקי: בהתאם לסרטו שנשלח

מרכיבים למלית:

500 גר גרגירי חומוס

8 יחידות בצל

7 כפות שמן קנולה

1.5 כפות מלח

כף שטוחה פלפל שחור

2.5 כפיות כמון

רבע כוס מים פושרים

לבצק:

1 ק"ג קמח לבן

3 כפות שמרים יבשים

חצי כפית מלח

חצי כוס שמן

2 כוסות מים

אופן ההכנה:

להשרות את גרגירי החומוס בסיר עם מים למשך 12 שעות .

להרתיח את החומוס עד שיתרכך ולטחון גס

לקצץ ולטגן בצל בשמן עד שמזהיב

להוסיף לבצל את גרגירי החומוס ,מלח, פלפל שחור, וכמון וערבב ולהניח בצד.

הכנת הבצק:

לשים בקערה את הקמח והשמרים עם מלח ולערבב.

לרדד את הבצק על משטח מקומחת לקרוץ עיגולים ולמלא כף מהמלית.

לקפל לחצי ולהדק היטב.

לחמם שמן במחבת ולטגן את הסמבוסק משני הצדדים עד להזהבה.

בתיאבון!

הזוית האישית

יעקב פטל: הפרויקט של הקשר הרב דורי יצרה לי קירבה גדולה עם הנכד ויצירה משותפת, זה גרם לי להעלות את כל הזכרונות מהעבר. לדעתי זהו פרויקט מעולה. הנכד יכול לשאול אותי שאלות שאני רציתי לשאול את ההורים שלי שאינם בחיים. כמה נכון המשפט "בלי עבר אין עתיד".

עומר: לדעתי הפרוייקט שאני משתתף בו עם סבא שלי הוא מאוד חשוב, בזכותו אני יודע את כל סיפור חייו של סבי כולל פרטים שלא ידעתי עד כה על עברו. למדתי שסבא אדם חזק, ישר ויצירתי מאוד בזכות כל מה שעבר. הוא בנה משפחה מדהימה ומפנק את הנכדים כל הזמן כדי שלנו לא יחסר כלום. אני שמח שיש לי את ההזדמנות להיות בכזה פרוייקט עם סבא. זו חוויה יותר ממדהימה.

מילון

פתיליה
גז מיוחד לבישול

ציטוטים

”נהניתי מכל רגע היה לי כיף מאוד מהפרויקט הזה“