מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ימי ילדותי במלייה, ספרד

בקשר הרב דורי
אני בצעירותי
הלכנו לשכונה של היהודים, לבית הכנסת, בשבתות ובחגים

שחקנו בקלאס, בחבל ובתופסת. כל המשחקים היואהובים עלי.

מנהגים שזכורים לי מבית הורי:

 

בפורים הלכנו לבית הכנסת עם קבוצה שלילדים יחד עםמדריך מלווה. שם חילקולנו דמי פורים. אחר כך חזרנו הביתה וקיימנו אתמצוות החג. אמא הכינהלנו פיתות עלהגז ואכלנו עםדבש וחמאה (זה היה מאד מיוחד לחג). בחנוכה עשינו ספינג' והדלקנו נרות בשמן ושמנו על אדן החלון. בשמחת תורה ההורים היו מכינים לנו מוט מקנה סוף ובקצה למעלה שמו נר דולק וככה הלכנו לבית הכנסת (בארץ מסתובבים עם דגלים) ורקדנו בבית הכנסת. בחתונה, את הנדוניה שמו שבעה ימים בחדר. הכל תלוי ופתוח, וכולם באו והסתכלו על זה, כמו בתערוכה. הכלה לא יצאה מהבית 7 ימים ולבשה חלוק לבן או כחול, כל יום החליפה. על ראשה שמוחינה (בתוך משהו).

האורחיםשלנו היו בני משפחה שבאו לבקר מעיר אחרת, דודים שבאו ליום או יומיים, או חברות של אמא שבאו להעביר את הזמן על כוס תה.

כשהיינו חולים, בילדות, מה שזכור לי, שלא הייתה לנו רופאת ילדים. היה רק רופא כללי והאמת הוא היה מעט מפחיד … הוא היה קצת שמן וגדול. מספיק שידעו שהוא רופא שצריך להזריק זריקה, זה הרתיעו הפחיד. המראה שלו עם חלוק לבן, זה מה שמפחיד ילדים בדרך כלל. אבל, בעצם הוא היה רציני ונחמד לילדים. קראו לו פדרו. גם אמא שלי טיפלה בי, כשלא היהצריך ללכת לרופא. השתמשה ב"תרופות סבתא".

כיום אני לא לוקחת "תרופות סבתא". רק מה שהרופא נותן לי. גם הילדים לא מאמינים בתרופות סבתא. כשהילדים היו קטנים והיה להם כאב בטן היינו נוהגים לשים ערק על הבטן ולעטוף אותה היטב עם חיתול בד. יש לי נכדה, שכשהייתה בת שנה וחצי-שנתיים, כל פעם שהיה לה כאב בטן הייתה רצה  להביא את בקבוק הערק ומביאה לאמה  למרוח לה על הבטן. עד היום הבקבוק הזה קיים. כבר 22  שנה הוא מתחת לכיור. היינו נותנים לילדים גם קמומיל לשתות נגד כאב בטן.

ביום כביסה, כשאמא הייתה מכבסת על פחם, היא הייתה שמהסיר לבישול מיד בבוקר, מרק ירקות או שעועית. האוכל חיכה לנו כשהגענו מבית הספר. זה הדבר שגם אני עושה בבית. אימא גם לימדה אותי להכין את האוכל לתינוק לפני שיתעורר משנתו.

מאכלים מבית מבית אמא המאכלים שאימא בישלה דומים למה שאנחנו אוכלים היום: פול עם בשר

חפץ מיוחד עבורי הבאתי שני צמידים שקיבלתי בתור ילדה לפני 60  שנה מאימא שלי. צמידי זהב 24 קארט עם פיתוחים עבודת צורף. הצמידים מזכירים לי את אימא שלי,היא קנתה לי אותם כשהייתי בת 14, כי התבגרתי היא חיבקה  אותי  ונישקה אותי ואמרה לי לשמור עליהם.

 בית הספר 

למדתי בבית ספר נוצרי בספרד, לא זוכרת את שמו. למדתי שם, בגלל שגרתי רחוק משאר היהודים. אני לא זוכרת מהם המקצועות שאהבתי, כי אהבתי לשחק ולא כל כך ללמוד. אהבתי מלאכת יד. אני לא זוכרת את המורים מבית הספר. הייתה בבית הספר משמעת חזקה מאוד פעם בטעות נכנסנו לשירותים של המורים והעונש שקיבלנו היה 10 מכות בכל יד עם סרגל בחוץ לארץ המורים הרבה יותר קשוחים וכשהמורה נכנסה לכיתה התלמידים היו עומדים עד שהמורה יושבת. היה כבוד למורים. הייתה משמעת אחרת, קָשָה. בצלצול מיד נכנסים לכיתה. היה ניקיון וסדר בכיתה ובמזוודה – זה התיק. הייתה תלבושת אחידה – חלוק לבן. בבוקר ערכו מסדר ושרו את ההמנון. בארץ יש יותר פעילויות חברתיות

מילון

ספינג'
סופגניות מרוקאיות

ציטוטים

”בבתי הספר בחוץ לארץ נהגו להרביץ לילדים עם סרגל על האצבעות“