מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ימי ה"עוצר"

אורה נבנצאל וסביון הנכדה
אורה כתינוקת בת 3 חודשים
החיילים הבריטים עברו מבית לבית וחפשו "סליקים"
סביי מצד אימי
סבתי מרים וסבי מרדכי בומבי עלו לארץ משיראז שבפרס עוד במאה התשע-עשרה, והתיישבו בפתח תקווה. הם פתחו את המאפייה הראשונה ברחוב הברון הירש במושבה.
הם שכלו את בנם אברהם, ובתקופת המאורעות שכלו גם את בתם אסתר בפיגוע.
  מרים ומרדכי בומביי
הוריי
אמי שושנה, בתם של מרים מרדכי בומבי, נולדה בפ"ת.
אבי , בנימין סופר (יליד 1907), נולד בירושלים למשפחה מצאצאי הגר"א שעלו לארץ .
הוריי נפגשו, כשאבא התקבל לעבודה במאפיית סבי וסבתי, ונישאו בשנת 1934.

 

(הוריי)
ילדותי
אני, אורה, נולדתי בפ"ת, ישראל, בבי"ח "רמן" (כיום "השרון") בשנת 1941, אמצעית בין אחותי הבכירה רבקה, לבין אחי הצעיר רפאל.

 גרנו בחצר הגדולה של סבא וסבתא, שבה היו עצי אקליפטוס ענקיים וגם עץ תות שבצילו קראתי ושחקתי.
 בחצר היו השירותים והמקלחת, ששמשו את כל הדיירים.

 

מזוגיות למשפחה 
נישאתי לישראל נבנצאל  (יליד ר"ג) בקיץ 1964
.  
 
הצטרפתי אליו לארה"ב, כדי לסיים את לימודיו לתואר השני והשלישי.
בארה"ב לימדתי בבי"ס עברי במשך 13 שנים, ובמקביל למדתי באוניברסיטה עד לסיום התואר השני בלימודי מידע.
בארה"ב נולדו לנו שני ילדים: לימור ודניאל.
בשנת 1976 עלינו חזרה לישראל ובנינו את ביתנו.  ב-1980 נולד בננו הצעיר, "הצבר", מנשה יוסף, שנקרא על שם סבו ז"ל.
זיכרונות מאירועים משמעותיים שהתרחשו במדינת ישראל
-תקופת קום המדינה-ימי ה"עוצר".
החיילים הבריטים עברו מבית לבית וחפשו "סליקים". בימים אלו היינו רתוקים לבית, ונאסר על כולם לצאת לרחוב.
  "סליק"
מלחמת השחרור לא אוכל לשכוח את היום בו הגיעו הבשורות המרות על נפילתם של דודי יהושע בגוש עציון ובן-דודי בנימין במעלה- החמישה.
אני זוכרת את הפחד שאחז בנו כשאזעקה מחרישת אוזניים הפסיקה את הלימודים בבית-הספר, וכולנו נאספנו במסדרון, ששימש כמקלט. מעל ראשינו שמענו את הזמזום. עד היום זמזום כזה מזכיר לי את הימים ההם.
לאחר הקמת המדינה- תקופת ה"צנע" במזון
בארץ היו ימים קשים: לכל משפחה הוקצבו תלושי מזון בהתאם למספר הנפשות.
משפט אייכמן-אירוע שלא ניתן לשכוח
המשפט היה בשנת 1961 בבית-העם בירושלים. ביה"ס לקח את הכיתה שלנו לחזות במשפט. עד אז ידעתי על השואה רק מהספרים. במשפט אייכמן הבנתי, כמה טוב שאנו חיים במדינה שבה כל יהודי יכול לבנות את ביתו, וכמה חשוב שנשמור על מדינת ישראל ונגן עליה בכל מחיר.
הטבעתי חותם במדינת ישראל
הוספנו חוליות נוספות לשרשרת הדורות, מילדינו, לימור,דניאל ומנשה:
   
   משפחת אלל: הבת לימור, דני, סביון, הדס ודפנה
     
  משפחת נבנצאל: הבן דני, שרה, נעמה, שירה, חנה, נחלה, אלישיב, משה ואלקנה
 משפחת נבנצאל: הבן מנשה, חגית ואור

ניהלתי רשתות של ספריות ציבוריות ברמת גן ובתל אביב. השתדלתי לשפר את איכות שירותי הספריות לציבור הרחב, ולקדם את הספריות אל עידן המידע. סיימתי תואר שלישי שהתמקד במדיניות המידע, ופעלתי לתיקון חוק הספריות הציבוריות במסגרת תפקידי כיו"ר "המועצה לספריות ציבוריות בישראל".

עיסוקיי כיום
בגמלאות אני מלמדת לימודי מידע במכללה האקדמית ב"בית ברל" ובמכללת "דוד ילין" בירושלים. כך אני תורמת להכשרת דור חדש של מידענים.
סיפורה של אורה נבנצאל תועד על ידי הנכדה סביון אלל במסגרת תכנית הקשר הרב-דורי בבי"ס "אלחריזי" בתל-אביב, בשנת הלימודים תשע"ג (2012-3), בהובלתה של הגב' שרה לאוטמן.
עיבוד ועריכה: גב' ורדה ברגמן, מתנדבת בית התפוצות

מילון

סְלִיק
כינוי למחבוא מחתרתי לנשק ולמסמכים סודיים. המלה נכנסה לשימוש נרחב בתקופת טרום הקמת המדינה, בעת שלטון המנדט הבריטי, אז בנה ארגון "ההגנה" סליקים בכל רחבי הארץ כדי לספק נשק להגנת נקודות היישוב השונות. מאותו שורש נגזר גם הפועל "להסליק" שמשמעו להחביא, להעלים מן העין.

ציטוטים

”כמה טוב שאנו חיים במדינה, שבה כל יהודי יכול לבנות את ביתו “

”כמה חשוב שנשמור על מדינת ישראל, ונגן עליה בכל מחיר.“

”אני תורמת להכשרת דור חדש של מידענים. “