מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילד שלאחר המלחמה "עולה חדש" בעיר עולים

אני וסבא שלי במפגש הראשון.
סבא שלי על אופנוע שמוביל דברים קרים.
החיים של פעם היו יפים כמו החיים של היום.

קוראים לי יעקב מיטלמן וזה הסיפור שלי:

אני נקרא יעקב על שם סבא שלי. הוא היה מנכבדי העיירה היהודית. אמא שלי, קראה לי ינושק, ויש מעט חברים שעד היום קוראים לי יענקל'ה. שם המשפחה שלי הוא מקורי וכנראה שייך לאחת מאבותי שהיה מתווך. השם לא שונה במהלך השנים. במהלך השנים רצינו אני וסבתא להחליף אותו ל- מיטל, ולא אהבנו את זה.

נולדתי בעיר הפולנית שצ'צ'ין בפולין. ההורים שלי נפגשו אחרי המלחמה, ונשלחו על ידי ארגון הבריחה לארגן את עליית היהודים לכן נולדתי שנתיים אחרי המלחמה. נולדתי בתאריך 26.4.1947, מאז שנולדתי אני מציין ומציינים עבורי את יום ההולדת.

גדלתי בעיר עולים שהגיעו מכל קצות העולם – באר שבע. הבית שלי לא היה גדול, דירת שיכון (דיי מכוערת), אבל הרגשתי בה בכיף. בנוסף, הצרכניה והמרפאה היו מאוד קרובים. בית הכנסת היה מאוד רחוק, אבל כמעט שלא השתמשנו בו. הדבר העיקרי שזכור לי מהילדות זה אלבומי הבולים שלי שאספתי בדבקות רבה. ועד היום הם נמצאים ארוזים אצלי בבית. את שאר הזמן הפנוי בליתי בקריאה ומשחקים עם חברים ליד הבית.

אני זוכר את מרבית שירי הפסטיבלים שהיו חלק חשוב בחיים שלנו. שני שירים הרשימו אותי במיוחד ועד היום נשארו בזכרוני (הם לא מפסטיבל הזמר), השיר הראשון הוא "הסלע האדום" של אריק לביא, ו"שיר השכונה" של התרנגולים.

יתר על כן, מקום העבודה הראשון והיחיד שעבדתי בו הוא רפא"ל, עבדתי שם כמהנדס אלקטרוניקה. למדתי בארץ את המקצוע. האהבה שלי לאלקטרוניקה התחילה בגיל 10-11, ולא הפסיקה עד תום העבודה. עבדתי 44 שנים במקצוע. כיום אני גמלאי ומתעניין בהמון דברים אבל לא באלקטרוניקה, הפרק הזה הסתיים עבורי.

שירתתי כקצין בצבא השתתפתי במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון. לא זכורה לי איזו שהיא חוויה או טראומה מהתוצאה בקרבות. הדבר היחיד שנשאר לי זה המון סיפורים.

האווירה בארץ ערב מלחמת ששת הימים הייתה מאוד ארוכה ומאוד מתוחה, אבל משום מה, אנחנו החיילים הצעירים הרגשנו שנגבור בקלות על המצרים.

יצאנו פעמים רבות לחו"ל וטיילנו במקומות רבים בעולם, גם מטעם העבודה יצא לי לטוס לחו"ל עשרות פעמים, כמו כן יצאתי לחו"ל עם הנכדים.

תחביביי היום הם: קריאה, טיולים, לימודים ובעיקר ביולוגיה. הפעילויות שאתגרו אותי היו פרויקטים בעבודה. מילאתי תפקידים ציבוריים רק בתקופת הילדות שלי, והייתי יו"ר מועצת התלמידים וכסטודנט הייתי יו"ר אגודת הסטודנטים.

חברים הכירו בני לבין אשתי וישר נוצר הקשר, ושנה אחרי החלטנו שנתחתן. החתונה התקיימה חודש לפני מלחמת יום הכיפורים. התחתנתי בשנת 1973, אני הייתי בן 26 ובת זוגי בת 23. החתונה התקיימה במלון אביה, שהייתה אמצע הדרך בין העיר שלי (באר שבע) בין העיר שלה (חדרה). יש לנו הרבה תמונות מהחתונה. הבן הראשון נולד שנה אחרי החתונה כשהיינו בני 24 ו-27. יש לי שני בנים ובת, הבת חיה עם בן זוגה בגבעתיים, אין לה ילדים ואנחנו נפגשים לפחות פעם בחודש. הבן השני חיי במוצקין ואנחנו נפגשים לפחות פעם בשבועיים. יש לו שלושה ילדים שאחת מהן זאת מאיה. הבן השלישי חי בארה"ב, יש לו שלושה ילדים, ואנחנו נפגשים פעם בשלוש שנים.

שאשתי הייתה בחיים היא טסה אליהם פעם בשנה. לי קצת יותר קשה לטוס מרחק כזה. אני קם מתי שאני רוצה. לרוב בסביבות 9:00. אני קורא הרבה והולך להרבה סרטים והצגות. אוהב במיוחד לשמוע הרצאות, הן במסגרת הגמלאים והן הרצאות שאני שומע עליהם ממקומות שונים (בית נגלר, בית אבא חושי ועוד…). בעיקר אני אוהב לטייל עם הרכב בשטח.

הזוית האישית

מאיה מיטלמן: היה ממש כיף. למדתי המון על סבא שלי ונהניתי לעבוד אתו ולשמוע על משפחתי. לסיכום, אני רואה שלסבא שלי הייתה ילדות שמחה ומעניינת (על אף שלא היו להם מחשבים ומסכים). אני חושבת שסבא שלי מאד אהב את מה שהוא עשה בחייו, וכרגע הוא נהנה מהחופש שלו.

מילון

שצ'צ'ין
שצ'צ'ין היא עיר נמל בצפון-מערב פולין, על גדות הנהר אודר. שצ'צ'ין היא בירת פרובינציית פומרניה המערבית, ובעבר הייתה בירת דוכסות פומרניה. היא הנמל הפולני הגדול ביותר על חוף הים הבלטי, וחיים בה 405,657 תושבים, נכון לשנת 2015. ןיקיפדיה

רפא"ל
רפאל – מערכות לחימה מתקדמות בע"מ (בעבר נקראה "רפא"ל – רשות לפיתוח אמצעי לחימה" וקודם לכן, "אמ"ת – האגף למחקר ותיכוּן") היא חברה ממשלתית ישראלית שעוסקת בפיתוח ובייצור של אמצעי לחימה מתקדמים, לרבות טילים. ויקיפדיה

ציטוטים

”מקום העבודה הראשון והיחיד שעבדתי בו הוא רפא"ל“