מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדת קיבוץ בחינוך המשותף

סבתא ונכדתה אורי בעבודה משותפת לפרויקט .
חוה ניר (גרשוביץ)
סיפור ילדות

הורי חיה (מרלה) גרשוביץ ודויד'קה גרשוביץ היו פעילים בתנועת השומר הצעיר בפולין והיו חלק מגרעיני העלייה שעברו הכשרה להתיישבות בארץ ישראל. הם עלו בשנת 1939 באניית מעפילים עם סרטיפיקטים (אישורי עלייה שניתנו ע"׳ הבריטים) והצטרפו לגרעין שהקים את קיבוץ דן.

הקיבוץ הוקם על אדמות הגליל העליון, כישוב ספר, על הגבול עם סוריה ולבנון. תפקידם של יישובי הספר היה להגן על גבולות המדינה. זה היה לפני הרבה שנים, כאשר כבישים טרם נסללו לישובים החדשים והדרכים היו קשות ומסוכנות.

הקיבוצים הצעירים הוקמו באידאולוגיה של שיתוף ושוויון מלא בין החברים. ההורים שלנו, החלוצים הצעירים, הקימו קיבוץ חדש. צריף שישמש לחדר אוכל, מגדל שמירה וחומה. לעצמם בנו אוהלים וישנו בהם.

לילדים שנולדו בנו את בית האבן הראשון. צריך היה להבטיח את ביטחונם ולתת להם את התנאים המתאימים, שהטיפול יהיה המקצועי והטוב ביותר. כך נולד רעיון החינוך המשותף. סיבה נוספת, חברתית, היתה לאפשר לחברים לצאת לפעילות בשעות הערב, כמו ישיבת ועדות, שיחות קיבוץ וכמובן מסיבות וחגיגות ליליות שהיו חלק חשוב בהוויה החלוצית. וכך היה.

בשנת 1947 נולדתי, בת שנייה להורי, אחות לישי בן הארבע. כעבור שלוש שנים נולד אחי הצעיר מיכאל.

כעבור כשנה, עם הכרזת המדינה, פרצה מלחמת השחרור והקיבוץ היה בסכנה. אותנו הילדים פינו מאזור המלחמה אל העיר חיפה, שם שיכנו אותנו בבתי ספר שפונו למטרה זו. במהלך השנים ליוו את חיינו בקיבוץ מלחמות נוספות שהתנהלו ממש על בתינו.

בית הילדים

מיום שנולדתי מיטתי הייתה בבית התינוקות ובהמשך בבית הילדים. זה היה ביתנו. כאן היו חדרי השינה שלנו – ארבע ילדים בחדר, כיתת הלימוד, חדר האוכל והמקלחת. לכל אחד מאיתנו היה תא בגדים ובו זוג בגדי עבודה לשעות הבקר וזוג בגדי שבת לשעות אחר הצהרים. גם נעלי עבודה ונעלי שבת היו לנו.

בהגיענו לכיתה א' בחרנו לנו את השם "קבוצת חרמון", בהשראת הר החרמון שהיה חלק מנוף ילדותנו. בֶּנֶק נבחר להיות המוֹרֶה שלנו ואיתו רוז'י, מרים ויעל מורגן הנחלאית – המטפלות שלנו.

למדנו בשיטה שהוכתבה ע״י התנועה הקיבוצית קריאה, כתיבה וחשבון. נושאי הלימוד היו "אדם ומעונו" – להכרת חיי האדם מימי קדם ועד ימיינו, "הכבשה והצמר" – להכרת החי, "הדבורה והפרח" – להכרת הצומח. בדרך זו למדנו להכיר את סביבתנו הקרובה. כיתת הלימוד שלנו היתה חלק מבית הילדים והלימודים היו חוויתיים ומשולבים בחיי הבית. אחרי שעות הלימודים הינו שותפים לעבודות הבית, שטפנו ריצפה, רחצנו כלים, עבדנו בגינה וטיפלנו במשק החי שנקרא משק ילדים.

תל דן שפעם נקרא תל אל-קאדי היה מגרש המשחקים שלנו. פעם, כשעוד היה מותר לקטוף פרחים (לפני שנחקקו החוקים להגנת הצומח שהצילו את היופי הזה) היינו יוצאים לטייל בשדות לקטוף פרחים, וחוזרים עם זרים של נרקיסים, רקפות וכלניות. והיינו מאושרים.

תרגילי חשבון מקלחת ושוקולד

״חווהל'ה פתרה נכון את כל תרגילי החשבון, הכיני לה מקלחת חמה״. כך כתב המורה בֶּנֶק למטפלת על דף התרגילים שלי ושלח אותי למקלחת. להורים שלי שלח את דף תרגילי החשבון וכתב ביידיש שיפנקו בשוקולד.

אל בית ההורים ("החדר") הינו מגיעים בארבע אחה״צ לאחר שסיימו את יום העבודה. ארוחת ארבע היתה למפגש המשפחתי היחיד במהלך היום. לקראת ערב חזרנו אל בית הילדים לשינה כשההורים נפרדים מאיתנו ליד המיטה. את הסיפור לפני השינה הקריאה לנו המטפלת. בלילות נשארנו לבד. היינו פרחחים לא קטנים ובלילות יצאנו מהמיטות וחגגנו בכל מיני תעלולים. לעתים בכינו וחיכינו שמישהו יבוא לעזרה.

זהו סיפור על פיסת חיים קטנה בקיבוץ שהיה רחוק מכל מקום, אך היפה מכולם.

היום, ממרום גילי והשנים שעברו, אני בתחושה שהיתה לנו ילדות יפה. לנו כילדים השתדלו לתת את הטוב ביותר. אוכל משופר (מזה של המבוגרים), בריכה קטנה, קייטנות מפנקות ליד הים ועוד. בעיר כינו את ילדי הקיבוצים "ילדי שמנת", כאלה שמקבלים הכל. רעיון החינוך המשותף נמשך עוד שנים רבות. את בתי הבכורה עדין גידלתי באותם ערכים. קשה להאמין שכך. בשנות השמונים ויתרה התנועה הקיבוצית על רעיון הלינה המשותפת והילדים חזרו לישון בבתי ההורים.

סבתא חוה מספרת על ילדותה בקיבוץ דן

הזוית האישית

סבתא חוה: מאד נהניתי מעצם הרעיון של עבודה משותפת עם נכדתי אורי על פרק מסיפור חיי. החזרה לימי ילדותי, ההזדמנות לשתף בחווית ילדות, החזרה לאלבום התמונות, כל אלה בעבודה משותפת היו חוויה מרגשת ומיוחדת. תודה ליוזמים. תודה לתמר שמיר על ההנחיה וההובלה ותודה לאורי שישבה איתי, הקשיבה וערכה את העבודה.

אורי: היה לי כיף ונעים עם סבתא. למדתי על הילדות שלה בקיבוץ וזה היה מעניין. תודה לסבתא שהקדישה לי מזמנה. נהנתי מאוד לעבוד עם סבתא בתיעוד סיפורה. ישבנו יחד הרבה שעות והקשבנו אחת לשנייה. בילינו הרבה זמן יחד וזה עזר לי להכיר אותה טוב יותר. למדתי על ילדותה בקיבוץ וגיליתי שהם לא גרו עם ההורים שלהם וזה מאוד מוזר בעיני, אבל נראה גם שהיו להם הרבה חוויות כייפיות. סבתא היגיעה לכיתה שלי, הכירה את חגית, המורה שלי והצטרפה לקמפוס הסריגה, בעקבות זאת התחלנו גם לסרוג ביחד.

מרב בתה של חוה ואמא של אורי: כל הכבוד אמא, על העבודה המשותפת עם אורי ועל התוצר המשמעות. אורי באמת למדה על הסיפור שלך ושל המשפחה וזכיתן לזמן איכות.

מילון

החינוך המשותף
שיטה חינוכית בה התחנכו הילדים בקיבוצים עד שנות ה- 80. החינוך המשותף נמשך מינקות ועד בגרות והיה תוצאה של עקרון השיתוף ומטרות הקיבוץ.

ישוב ספר
ישוב שנבנה על יד הגבול, קיבוץ דן היה ישוב ספר בגבול הצפון (עד מלחמת ששת הימים)

בית הילדים
הבית בו גרו ילדי הקיבוץ. שם למדו, אכלו, התקלחו וישנו. לכל קבוצת גיל היה בית ילדים משלה.

לינה משותפת
ילדי הקיבוץ ישנו בבתי ילדים ולא בבית הוריהם.

ציטוטים

”״חווהל'ה פתרה נכון את כל תרגילי החשבון, הכיני לה מקלחת חמה״.“