מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות של חום ואושר

אני ונכדתי חנה לייבקוביץ
בצעירותי
אווירת החגים זכורה לי כחוויה הכי נעימה. היינו מתכנסים יחד כל המשפחה עם סבי וסבתי...

שמי לאה, נולדתי להוריי אהרון וצביה סעדון ז"ל בשנת 1957 בעיר לוד. יש לי עשרה אחים ואחיות ואני הבת הרביעית. הוריי עלו לארץ ישראל מתוניס. אבי עלה בשנות החמישים ואמי עלתה בשנת 1952.

היחסים בין היהודים לערבים בתוניס היו מאוד טובים, ממש כמו אחים. הם יכלו לאפשר ליהודים להיכנס לבתיהם ולגור, כשהם היו הולכים לנופש. אך כאשר הם שמעו שארץ ישראל קיבלה עצמאות, הם שינו את יחסם מן הקצה אל הקצה וערכו פוגרומים ביהודים.

בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר הגרמנים הגיעו לתוניסיה, הערבים החביאו את סבי, כדי שלא ייקחו אותו לצבא. אמי ע"ה שהייתה צעירה הייתה מידי פעם הולכת להביא לו אוכל. פעם פגש אותה הרב המקובל רבי יהושע בסיס ושאל אותה: "לאן את הולכת ביתי?" היא סיפרה לו שהיא הולכת להביא אוכל לאביה, והוא אמר לה: "עדיף שהוא יאכל ביצה קשה מהערבים מאשר שאת תסתובבי פה לבד". היא שמעה בקולו והפסיקה ממנהגה. מאז דאגו לו  בדרך אחרת להביא את האוכל.

כשמשפחתו של אבי עלתה לארץ, הם גרו באוהלים בעיר לוד. ומשפחתה של אמי גרה בצריפים בישוב צמח, ליד העיר טבריה. לפני חתונתה עסקה אמי באריגת שטיחים. כאשר הוריו של  אבי שמעו,  שבין העולים היהודים מתוניס הגיעה משפחה צנועה ודתית, הם התעניינו, ובאו לבקש את ידה של אימי. הוריי התחתנו, ולאחר נישואיהם הם עברו לגור בעיר לוד, ושם הקימו משפחה.

הוריי עשו הכל למען חינוך הילדים, למרות כל הקשיים. אנחנו כיבדנו אותם מאוד. אמי הייתה עקרת בית, ואבי עבד בתעשייה האווירית כטכנאי למנועי מטוסים. המשפחה גדלה ברוך השם ונולדו להם שישה בנים וחמש בנות.

הוריי

 

בביתנו היו ארבעה חדרים. כשההורים שלי הגיעו לדירה היה בה רק חדר אחד, ואבי במו ידיו הוסיף עוד שלושה חדרים, כדי שלנו יהיה נוח וטוב. השירותים בתחילה היו בחצר, ולאחר מכן אבי בנה שירותים בתוך הבית עצמו. הייתה לנו חצר גדולה עם לול תרנגולות ולפעמים גם עז. בחצר היו עצי פרי לרוב ונהנינו תמיד לקטוף מהם פירות ולאכול.

בכל יום שלישי התקיים שוק גדול ליד ביתנו. ולכן, בסמוך אלינו היו המון סוסים ועגלות. בתור ילדים היו מרכיבים אותנו הרבה על הסוסים והעגלות. המשחקים ששיחקנו בהם היו: חבל, גומי, קלאס, חמש אבנים, ארבע מקלות ועוד.

למדנו בבית הספר הממלכתי "המאירי". למדנו בו כי לא הכרנו בית ספר דתי אחר באזור. החינוך החזק והטוב שקיבלנו בבית, עזר לנו להתמודד עם הקשיים שהיו לנו בבית הספר. בבית הספר היה חדר אוכל ומכל מיני סיבות וביניהם 'כשרות' לא אכלנו שם. בין המקצועות שלמדנו היו גם שיעורי כלכלת בית ושיעורי שחייה בבריכה של בית הספר. יחסינו למורים היו טובים ועם יותר יראת כבוד ממה שרואים היום בבתי הספר. בתחילה לא הייתה לנו תלבושת אחידה אך לאחר מספר שנים הוחלט בבית הספר, שעל כל התלמידים להגיע בתלבושת בצבע כחול תכלת. היו לנו הרבה טיולים מטעם בית הספר. אבל אם הטיולים היו למקומות רחוקים, אמי לא הייתה שולחת אותנו, משום שהיא מאוד פחדה ודאגה. בכל ט"ו בשבט היינו שותלים שתילים וזו הייתה חוויה יפה ומהנה.

כשהיינו מגיעים הביתה לאחר יום לימודים תמיד חיכתה לנו ארוחה חמה. אמי הקפידה להכין כל יום אוכל טרי, חם וטעים. המאכל שהיה אהוב עלי ביותר היה הקוסקוס. גם את כל מאכלי השבת אהבתי. בחגים תמיד היה אוכל תוניסאי מיוחד וטעים כמו: קציצות, ממולאים, קוסקוס, חריימים ועוד. הממתקים שאכלנו היו חטיף שומשום, חלבה ושקדי מרק, שהיינו קונים בשקיות קטנות.

אהבתי לעזור לאימי לבשל בימי החול ובפרט לכבוד שבת קודש. המאכל הראשון שידעתי להכין היה 'שקשוקה'. אבל זה תמיד היה אחרי הכנת שעורי בית ולימוד למבחנים. אהבתי גם לכבס ביד ולתלות את הכביסה בחצר.

אמא השקיעה בנו מאוד. לקראת החגים היא הייתה תופרת לנו בגדים, כשחזרנו מבית הספר היא הייתה נשארת איתנו עד שסיימנו את שעורי הבית או את הלימוד למבחן. בימים מסוימים הלכנו בשעות אחר הצהרים למועדון, שם התקיימו פעילויות שונות ומגוונות.

היה לי תחביב לצייר, ובשעות הפנאי הרבות שהיו לי הייתי יושבת ומציירת. פעמים רבות השתתפתי בתחרות ציור שהתקיימה בבית הספר. וזכיתי כמה פעמים במקום הראשון.

אני זוכרת, שתמיד בצהריי תשעה באב היינו עורכים בבית ניקיון יסודי כמו לפסח לקראת קבלת פני משיח. היינו מוציאים את המיטות החוצה, ומפרקים את המזרונים והכריות העשויים מצמר. בערב היינו תופרים ומחזירים הכול אחרי שניקינו אותם. אהבתי מאוד את יום הנקיון הזה.

אווירת החגים זכורה לי כחוויה הכי נעימה מילדותי. היינו מתכנסים יחד כל המשפחה, הבנים חזרו מהישיבות, ויחד עם סבי וסבתי היינו אוכלים את סעודות שבת וחג.

סבי הביא לאמי בילדותה חמישה צמידים מזהב. כשהגעתי לגיל עשר הביאה לי אימי את חמישיית הצמידים כמתנה לקראת יום הולדתי.

אבא היה גבאי בבית כנסת "בית אליהו" בלוד, הוא היה דואג לשיעורים וכן לכל הפעילות בבית הכנסת. בחודש אלול אבי היה מתקשר לאנשים שיבואו לאמירת סליחות בבית כנסת.

בחודש טבת או שבט היה יום שנקרא תענית דיבור. היה זה יום שלא דברו בו במשך כל שעות היום. כל אחד למד בבית הכנסת לבדו במשך כל היום. ובלילה היו מגישים כיבוד קל לסיום התענית. בית הכנסת היה גדול והרבה אנשים באו להתפלל בו.

במשך הזמן אחי הכיר את חב"ד ובעקבותיו עברנו, רוב האחים והאחיות, ללמוד במסגרות חב"ד והקמנו בתים חסידיים. אמי הייתה בקשר רב עם הרבי מליובאוויטש, התייעצה עמו בכל נושא ובקשה את ברכתו. היא תמיד רצתה שגם אנחנו נתייעץ עם הרבי בכל דבר.

למדתי בסמינר "בית רבקה". בשנות לימודיי בסמינר הדרכתי במשך שנתיים בפנימייה ואז התחתנתי. אני ובעלי הכרנו באמצעות השדכנית זלטה אלטהויז,  שזכתה לקבל ברכה מהרבי הריי"צ להצלחה בשידוכים. והיא זו שהקימה את "בית רבקה" בכפר חב"ד.

לאחר שהתחתנו גרנו בכפר חב"ד ב', משום שעדיין למדתי בסמינר וגם הדרכתי והייתי חייבת לסיים את שנת לימודיי ואת ההדרכה. מיד לאחר סיום שנת הלימודים חשבנו לעבור לגור במקום אחר, אבל לבסוף המשכנו לגור שם עוד עשר וחצי שנים.

בעלי עבד כמנתח מערכות מחשבים בתל אביב. אני עבדתי בהוראה תקופה קצרה בלוד, והייתי גם ספרנית ב"בית רבקה". לאחר ההריון השני עזבתי את עבודתי כדי לגדל ולחנך את ילדיי במסירות. ידעתי שאם אני אעבוד זה יפגע בגידול הילדים, בחינוך שלהם ובטיפולם. לאחר שנולדו לנו בכפר חב"ד ב' שישה ילדים עברנו, בברכת הרבי, לגור בשכונת נחלת הר חב"ד בקרית מלאכי, שם נולדו שאר ילדיי.

אבי ובעלי

 

לאחר מספר שנות נישואים, כאשר בני הבכור היה בגיל שמונה וביתי הייתה בת שבע, טסנו לרבי מליובאוויטש. ההתרשמות שלנו הייתה גדולה מאוד, התרגשנו לראות את פני קודשו של הרבי בהתוועדויות, בחלוקת הדולרים ובחלוקת מטבעות לצדקה לילדים כאשר הוא מברך כל אחד ואחת. הפעם השנייה שטסנו לרבי הייתה לקראת בר-המצווה של בני בכורי שיחי'. ביקשנו ברכה לרגל הבר מצווה וברכה נוספת לבני השביעי שהיה בגיל חמש שנים וסבל רבות מדלקות אוזניים. ביקשנו את ברכתו של הרבי שלא יסבול יותר מכאבים. כשעברנו ביחידות (יחידות כללית) אצל הרבי ביקשנו ברכה לרפואה שלימה וב"ה פסקו הכאבים והוא לא סבל יותר. הכל בזכות ברכתו של הרבי. גם בזמן שחיכינו שהרבי יעבור לתפילה, הוא נעצר ליד בני שעמד ליד בעלי, חייך אליו ועשה תנועת יד בידו הקדושה לכיוונו. היום הוא שליח בשכונה הירוקה ביבנה. כשבני הבכור עבר ביחידות הכללית, שהייתה מיוחדת לחתני בר-מצווה, הרבי נתן לו דולר, בני לקח את הדולר והמשיך ללכת, הרבי קרא לו שנית ונתן לו דולר נוסף ואמר לו: "תהיה חסיד, ירא שמים ולמדן".

בשמחת בר-המצוה של התאומים שלי

 

ילדינו חונכו וגדלו בנחלת הר חב"ד, במוסדות של הרבי, תחת חינוכנו החסידי והחזק, המשיכו בישיבות, ב'קבוצה' למדו 'סמיכה' וב"ה התחתנו והקימו משפחות שמפוזרות בארץ, בת אחת שליחה בברזיל ועוד בן שליח ביבנה.

תודה לרבי ולבורא עולם שזיכה אותנו לזה. וכן תודה לה', שיש לנו רבי כזה ואנו חסידיו ומקושרים אליו.

הזוית האישית

הנכדה חנה לייבקוביץ: מאוד נהניתי בתוכנית "הקשר הרב דורי", הקשר שלי ושל סבתא התהדק בעקבות המפגשים, למדתי מנה על העבר שלה והרגשתי את ההבדל בין החיים של פעם לחיינו בהווה. אני מברכת את סבתא שיהיה לה נחת מהמשפחה ומכולם, המון בריאות ואריכות ימים.

מילון

תענית דיבור
פרק זמן שאדם גוזר על עצמו שתיקה חלקית, ונמנע מלדבר דברי חולין.

התוועדות
התכנסות של חסידים המשלבת דברי תורה, סיפורים חסידיים, שתיית 'לחיים' ונגינת ניגונים בצוותא. ההתוועדות מתקיימת בין החסידים עצמם, לרוב עם משפיע או אישיות רבנית כלשהי, ונערכת בדרך כלל בשבתות, חגים, מועדים חסידיים כדוגמת חג הגאולה, ימי הולדת וכדומה. לעיתים כוללת ההתוועדות חזרת מאמר חסידות בעל פה, אותו חוזר בעל יום השמחה.

סמיכה
היתר רבנות. נתינת סמכויות לאדם שיוכל לפסוק הלכה ולהיקרא בתואר רב. הסמיכה נעשית על ידי רב מוסמך, ובאישור חתימתו הנקרא "כתב סמיכה".

ציטוטים

”שתמצאי חן בעיני אלוקים ואדם.“

”שה' ישמור אותך תמיד.“