מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות עצובה וסוף שמח

סוניה עם ניב מלכה נכדה ואדר אשור
סבתא סוניה בתקופת לימודי הספרות
סוניה מלכה מספרת על ילדותה הקשה ברוסיה ועל הניצחון הפרטי שלה בארץ ישראל.

נולדתי, ברוסיה ב-1948,בקום המדינה, בעיר סטניסלב, לאימא קלרה ואבא משולם גנץ.

שני הורי, נולדו ברוסיה. אימא נולדה בשנת 1914 ואבא נולד בשנת 1910. גדלתי בבית עצוב, עם הורים ניצולי שואה והשפה שדוברה בבית הייתה יידיש. שמרנו על מנהגי היהדות והמאכלים היו של יהודי אשכנז. אימא שלי נולדה עם פרוץ מלחמת עולם ראשונה ב-1914 ובזמן לידתה אמה מתה. אבא שלה נהרג במלחמת העולם הראשונה. התינוקת, קלרה, נשארה לבד בבית החולים ונמסרה לבית יתומים, כי אף אחד לא בא לקחת אותה. אף פעם לא הייתה לאימא  ולי משפחה בשום מקום בעולם. אבא שלי התגייס לצבא הרוסי ונלחם במלחמת העולם השנייה, בגרמנים, נפצע  והיה צולע ברגל עד יומו האחרון. למדתי ברוסיה, בבית הספר היסודי לקרוא ולכתוב ברוסית ופולנית. היום אני דוברת 4 שפות. הילדות שלי הייתה עצובה מאוד כי אימא שלי הייתה תמיד חולה ואני הייתי צריכה לטפל בה. כילדה קטנה הייתי מכבסת, מנקה ומבשלת. למרות הילדות העצובה, אני זוכרת את אימא שרה לי שירים מאוד מרגשים ביידיש. כשהייתי בת 11 החליטו ההורים שלי, שצריך לעלות לארץ. האנטישמיות גברה, ההורים היו ציוניים והרצון  לעלות לארץ ישראל היה חזק מאוד.

יש לי זיכרון קשה וחזק, כשהייתי ילדה בת 7, הייתי חוזרת מבית הספר והילדים תפסו אותי, הרביצו לי, משכו לי בשיער וקראו לי יהודייה מסריחה ומלוכלכת. חזרתי הביתה בבכי, וביקשתי מאימא שתירחץ אותי טוב טוב, כי הילדים קראו לי מלוכלכת. אימא רחצה אותי בגיגית טוב טוב  ואמרה: "רק כשנעלה לארץ ישראל שם אף אחד לא יקרא לי מסריחה ומלוכלכת." הממשל הרוסי, לא הקל על היהודים לעלות לארץ ישראל, היה צורך להמתין שנים עד לקבלת אישור.

בשנת 1961, הגענו למזכרת בתיה. בגיל 14 הגעתי לביה"ס החקלאי "ניר העמק" שליד עפולה, שם הכרתי את חברותיי הטובות, מלכה, אהובה ורחל. בשנת 1963, יצאנו 3 חברות, מניר העמק, לבריכה, בעפולה ושם פגשנו נערים צעירים. בניהם היה דני. מלכה החברה שלי החליטה שדני מוכרח להיות החבר שלי. היא הכירה בנינו , אני הייתי בת 14 וסבא דני היה בן 17. היינו חברים 4 שנים.

דני מלכה ואני כשהיינו חברים

התגייסתי לצבא הייתי חיילת במלחמת ששת הימים.

אני במרכז, ביום הגיוס

   החתונה:  בתום המלחמה ב-1967 התחתנו. חתונה עם הרבה תקלות, אבל שמחה. לחתונה הגיעו שתי תזמורות. אנחנו הזמנו תזמורת אחת וחבר שהזמין בטעות עוד אחת. היה קשה ומסובך להיפטר מהתזמורת השנייה. חכינו לרב והרב לא היגיע. נסענו להביא את הרב מבית הכנסת ואז התברר לנו, שהוא הלך לחתונה אחרת. נסענו לחתונה השנייה כדי להביא את הרב. הזמנים היו קשים ולא היה לנו כסף לחתונה. אינני יודעת מהיכן האומץ שהיה לי, ללכת למנהל הבנק ולבקש הלוואה. אבל מנהל הבנק נתן לי יותר ממה שבקשתי, לאחר שהבטחתי לו שלפני שאקנה אוכל אחזיר לו את ההלוואה. קנינו שמלת כלה וחליפה לחתן ונשאר גם כסף לחתונה. סבא דני היה איש צבא קבע 30 שנה  ואני עבדתי כספרית. נולדו לנו 3 ילדים, אייל, רונן ומאיה. יש לנו 12 נכדים, אני אוהבת לעזור בטיפול בנכדים, אוהבת לרקוד לשיר ולטייל.

משפחת מלכה בהרכב מלא

 

הזוית האישית

סוניה: אני רוצה להודות לכם על הפרויקט הנפלא, הילדים המקסימים והסקרנים. אני גאה להיות חלק מהתהליך ומתרגשת מאוד. ניב: הרגשתי כיף, ללמוד ולדעת את הסיפור של סבתא. לחוש מה היא הרגישה ולדעת כמה קשה היה לה ואיך למרות הכל הצליחה להתגבר על הקשיים. אדר: הרגשתי שמח ועצוב. שמח על הניצחון של סוניה ועצוב על הילדות הקשה שעברה. שמחתי להיות חלק מהפרויקט.

מילון

אנטישמיות
אַנְטִישֵׁמִיּוּת היא המונח המודרני לתיאור תופעה חברתית שלפני המאה ה-19 נודעה בשם שנאת יהודים או שנאת ישראל. הפירוש המילולי של המונח הוא "נגד השֵמִיִים", דהיינו שנאת כל בני הגזע השֵּׁמִי, אשר עמם נמנים בין היתר היהודים והערבים (על שמו של שם בן נח, על פי ההיסטוריוגרפיה המקראית). בפועל, המושג אנטישמיות משמש לציון שנאת יהודים בלבד, והוא מעולם לא שימש לציון שנאה כלפי עמים שמיים אחרים. הסיבות לאנטישמיות במהלך ההיסטוריה הן רבות, ובהן: שנאה על רקע דתי, שנאה על רקע כלכלי-חברתי, שנאה על רקע תרבותי ושנאה על רקע גזעני. בהיסטוריוגרפיה נהוג לחלק את האנטישמיות לאנטישמיות מסורתית ולאנטישמיות מודרנית, כאשר האנטישמיות המודרנית נבנתה כקומה נוספת מעל לאנטישמיות המסורתית, עם מאפיינים ייחודיים משלה.

ציטוטים

”רק כשנעלה לארץ ישראל שם אף אחד לא יקרא לי מסריחה ומלוכלכת.“