מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות מאושרת בתקופת קום המדינה

סבתא רחל והנכד תומר
סבתא רחל בגיל 16
פולין 1901

הסיפור שלנו מתחיל בפולין כאשר משה אהרון קוגוט, נולד בשנת 1901, בוורשה למשפחה מחסידות גור. בתקופה הזו היה נהוג לשלוח את הבנים ללמוד בחדר החדר היה חדר הלימוד בביתו של הרבי שנקרא "מלמד" ואליו הגיעו ילדים החל מגיל שלוש ללמוד תורה הרבי לימד את הילדים קטנים לקרוא "קמץ אלף או" וכך עוד בהיותו ילד קטן ידע לקרוא בתורה. רוב היום היו הילדים בבית הרבי ולמדו תורה.

כמובן שהחיים בבית התנהלו לפי המסורת היהודית: בשבת עשו קידוש, האמא הדליקה נרות וכמובן הלכו לבית הכנסת ושמרו  את השבת למרות התנכלויות של השכנים הגויים בוורשה הם מאוד הקפידו לקיים את מצוות התורה ולחיות לפי המסורת היהודית.

לימים בשנת 1924 בהיותו בן 23 משה וקבוצת חברים עלו לארץ והתיישבו בעיר תל-אביב.

משה שלח לחברתו חנה סרטיפיקט (אישור)  לעלות לישראל וב- 1926 עלתה חנה לישראל, הם נשאו ובנו את בייתם בתל-אביב באותה תקופה העיר תל-אביב מנתה כ- 30,000 תושבים שמרביתם הגיעו ממזרח אירפה בעלייה הרביעית כדי להתפרנס משה עבד כחלוץ בסלילת כבישים ובבנייה, כאשר נאלץ לגור באוהל ולרכב על חמור עד לראש העין כדי לסקל אבנים ולבנות את הכבישים מבוקר ועד ערב.

סבא רבה משה  חלוץ סולל כבישים בישראל

המשפחה גדלה ומנתה שמונה ילדים ועברה לגור באזור דיזינגוף קרוב לשדרות דוד בן-גוריון (רחוב גוש חלב). למרות קשיים כלכליים וצפיפות בדיור, ההורים השתדלו לספק לילדים את הצרכים המינימליים. הילדים הבוגרים השתתפו ולקחו חלק בתנועות הנוער הציוניות והתנדבו למחתרות ולפועלות נגד הצבא הבריטי ששלט בארץ לדוגמא: האח הבוגר שייקה יצא בלילות להדביק כרזות נגד השלטון הבריטי, האחות מלכה השקפה עם חברתה על חוף הים בתל-אביב כדי לדווח "להגנה" (מחתרת ישראלית מפורסמת)על נוכחותם של חיילים בריטים בחוף הים, שהיוו מכשול  בהורדת המעפילים לחופי הארץ.

ילדות מאושרת בצל תקופת טרום המדינה ושנותיה הראשונות

בשנים לאחר קום המדינה 1949-1960 מדינת ישראל משקמת את חייה ובונה את ההריסות ממלחמת השחרור. האוכלוסייה מתעודדת ומחוזקת ברוחה כי לאחר 2000 שנות גלות קמה ליהודים מדינה משלהם בארץ ישראל. כשנודע הדבר בתפוצות החלו גלי עלייה של יהודים מכל העולם לארץ לישראל.

במהלך 10 השנים הבאות הוכפלה אוכלוסיית המדינה. הגיעו אלפי יהודים שנקראו "עולים חדשים" גלי העלייה ההמונית יצרו מצוקה קשה בהספקת המזון ביגוד ומעון לעולים ולכן כדי לספק את הצרכים של כל תושבי המדינה הוכרז על תקופת הצנע שזה אומר לספק מזון לפי הקצבה.

החיים במדינה היו קשים מאוד לוותיקים ולעולים החדשים אבל כולם קיבלו זאת בהבנה והשתדלו לעזור לעולים בדרכים שונות, כמובן שכל זה היה אפשרי בגלל רוח ההתנדבות והעזרה לזולת ללא תנאים ותמורה.

למרות המצב הקשה לילדים זאת הייתה תקופה מאושרת ויפה.

מאחר ובבתים לא הייתה טלוויזיה ומחשב הדירות היו קטנות מאוד כך וכדי להיפגש עם חברים נאלצנו לרדת לרחוב.

כל אחר הצהריים בשכונה היו הרבה ילדים מכל הגילים משחקים במשחקי השכונה כמו: מחבואים, חמש אבנים, חמור ארוך ועוד… וברדת החשכה הגדולים היו מספרים צ'יזבטים, קולות רבים נשמעו בשכונה האמאות שבדרך כלל היו בבית היו קוראות לילדים לבוא לאכול מוכר הקרח היה מלצלצל בפעמון היד ומכריז "קרח קרח" ומוכר הנפט היה קורא "נפט נפט" וקולו של יוסוף מוכר הסברס או מוכר הקיינס (קנה סוכר) ואנו נהנינו מכל זה.

מוכר הקרח

בחופש הגדול בילינו רוב הזמן בחוף הים הקרוב מאוד לביתנו בדרכי לים ברחוב קק"ל לפעמים פגשנו את ראש הממשלה דוד בן גוריון  והיה מנופף לנו לשלום.

בדרכי לבית הספר שהיה ברחוב דיזינגוף פגשתי בקפה "כסית" את מיטב האומנים של התקופה: המשורר נתן אלתרמן , שלונסקי, דוד אבידן, אורי ליפשיץ שהיה ילד מהשכונה, הצייר משהלה בורנשטיין לעיתים החלפנו כמה מילים איתם במכולת השכונתית והם היו חלק טבעי מהפאזל האנושי של השכונה.

משוררים ואנשי רוח בבית קפה כסית

כשבגרתי כמו כל הילדים הצטרפתי לתנועת נוער בני עקיבא, בארץ היו תנועות נוער רבות רובם על בסיס אידאולוגי היחסים בין התנועות היו יפים ושיתפו פעולה ביניהם נהוג היה לצאת לטיולים למחנות עבודה בקיבוצים בחופש הגדול. הטיול המפורסם שבכל התנועות  היה טיול "מים אל ים" יצאנו ברגל עם תרמיל גב המכיל ציוד לחמישה ימים מבית אורן עד קיבוץ לביא ליד הכינרת הלכנו בשדות חרושים, טיפסנו על גבעות והרים והיו צחוקים למרות היבלות והמסע הכבד, הטיול זכור לי עד היום.

בתנועות הנוער עיצבו לנו את הדמות הצבר הישראלי המיתולוגי וטוב שכך.

סניף בני עקיבא צפון

 

שני סיפורים המאפיינים את התקופה:

החבילה מאמריקה

בתקופת הצנע למי שהיה קרוב משפחה מאמריקה קיבל חבילות עם מזון ועוד… כילדה חלמתי שגם אנחנו נקבל חבילה מאמריקה והנה יום אחד הודיעו שיש חבילה בדואר ההתרגשות הייתה גדולה ובצפייה חיכינו בבית לאבא ולחבילה הדלת נפתחה אבא נכנס עם ארגז גדול וחיש מהר פתח את הארגז… ופתאום ראינו שבארגז נמצאו כל מיני סמרטוטים מסתבר שעוד בנמל היציאה הגנבים הוציאו את תכולת הארגז ומילאו אותו בסמרטוטים.

עד היום זכורה לי האכזבה הרבה "מהחבילה"

תמונה משפחתית

בשנות החמישים למרבית האנשים לא הייתה מצלמה. כדי להצטלם היו הולכים לצלמנייה או להזמין את הצלם הביתה.

יום אחד אבי הודיעה לכל הילדים שבאחד הימים בשעה מסוימת יגיע הצלם לצלם את כל המשפחה אחל מהבוקר לבשנו בגדי שבת וחכנו לבוא של הצלם, באיחור של ארבע שעות הגיע הצלם עם מצלמה ענקית וכיסוי שחור מעליו סדר את כולנו לפי הבנתו וכך נוצרה התמונה המשפחתית שהפליגה באונייה לדודים בניו-יורק.

סבתא רחל מצד ימין

 

ניגונה של שכונה

מילים ולחן :עוזי חיטמו

היו ימים – היו ימים,

כשעוד היינו ילדים.

תמצא הכל באלבומים,

אולי יגידו חברים.

היינו יחד חבורה –

עצים אספנו בשדרה.

בקומזיץ סביב המדורה,

שרנו, זאת הייתה שירה.

כך היינו בשכונה,

כך היה כל השנה,

חשבנו  ש'לשיר' זה 'לבלות'

היו ימים – היו לילות…

למדתי בתיכון עירוני בתל אביב שהיה מאוד ייחודי. את הספרים קיבלנו בהשאלה מהעירייה והתלבושת הייתה חלוצה בצבע תכלת עם סמל התיכון, עניבה וחצאית כחולה. התיכונים היו ברמה מאוד גבוהה וכדי להתקבל היה צריך להיות עם ממוצע מעל הבינוני. בתום לימודי בתיכון המשכתי ללמוד בסמינר למורים ולאחר מכאן התגייסתי לצבא כמורה חיילת.

סבתא מורה חיילת

המשכתי כמורה כ-35 שנה. נהניתי בעבודתי וקיבלתי באהבה את הזכות ללמד את הנוער ערכים ואהבת מולדת.

נשאתי לצבי וואדניצקי  ז"ל שהיה איש תעופה ונולדו לנו שלושה ילדים. ענת, הדס אמא שלי ועומר.

"דור לדור יביע אומר"

רחל וואדניצקי, סבתא של תומר.

הזוית האישית

תומר: הייתה לי חוויה גדולה לשמוע על ילדותה וחייה של סבתא ולמדתי ממנה המון.

סבתא רחל: הזיקה שלי לפרוייקט הקשר הרב דורי: כשהודיע לי תומר שעלי להצטרף לפרויקט הקשר הרב דורי התרגשתי מאוד. נהניתי מאוד מהמפגשים המיוחדים וכל מפגש היה חוויה. היה מעניין, האווירה הייתה מאוד נעימה והרגשתי חלק ממפעל חשוב. יש לציין שהפרוייקט נעשה על ידי צוות למופת עם חשיבה על כל הפרטים. גם הילדים שיתפו פעולה וגילו עניין רב בסיפורים.

תבורכו על פועלכם, הצלחת הפרוייקט והתרומה החינוכית בהחלט באו לידי ביטוי במפגשים. יישר כח! מאחלת לכם עוד הרבה שנים של עשייה מבורכת.

מילון

צנע
אורח חיים חסכני, הסתפקות במועט; צמצום; קימוץ

ציטוטים

”למרות המצב הקשה, לילדים זאת הייתה תקופה מאושרת ויפה“