מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות בתקופת ראשית המדינה

אפקי וסבא עמנואל במפגש הפתיחה
אחת מחופשות הסקי המשפחתיות הראשונות.
הילדות והמשחקים של סבא, חלומות, הקשיים שהיו בדרך והתגשמויות

סיפור הילדות שלי – ילדות בשנות החמישים

נולדתי בפולין בשנת 1949 ועם החיתולים עליתי ארצה בגיל חודשיים. הגענו ארצה קצת אחרי מלחמת השחרור בעיצומה של תקופת הצנע.

התחלתי את חיי באזור ואדי אילון בתקופת שיטפונות, עם צנע ברקע אך התגברנו בצעד אחרי צעד. השם שלי הוא עמנואל שפירושו עמנו אל וניתן לי על שם סבא שאותו לא זכיתי לראות. לפי השם, בעזרת האל ויותר בעזרת הוריי, המשפחה התגברה על כל הקשיים והגעתי בגיל ארבע לאזור דרום תל אביב, ושם עברה רוב ילדותי. הייתי הבן הצעיר למשפחה בת שני ילדים ולהורים שהיו צריכים יום יום להילחם את מלחמת הקיום, אך רוב הילדים היו באותו מצב וזה גיבש חבורות וחברויות שהיו בעצם חבורות רחוב אך במובן החיובי של המושג.

משחקים קנויים כמעט ולא היו. המצאנו אותם בעצמנו תוך כדי תנועה. אביזרי המשחק היו רק כאלו שהיו בנמצא ברחוב או בבית שלא היה בהם שימוש אחר. אחד הדברים היה קופסאות סיגריות שמצאנו ברחוב. הוצאנו מהן את סמל החברה ואיתה שיחקנו במשחקי זיכרון בהחלפות לפי ערך הסמל שהיה שונה מחברה לחברה. כל החוקים היו ונשארו בראש של כל החבורה ותמיד המשחק התנהל בהגינות כאילו שפעל לפי ספר חוקים כתוב.

הקיץ הביא משחק נוסף שיכל להעסיק אותנו כל אחר צהריים במשך שעות. הקיץ זו עונת המשמשים וזה הביא לנו את הגוגואים (גרעין המשמש). אספנו אותם מכל מקום, בפחים, בבית, באמצע הרחוב ועוד… לכל אחד היה אוסף פרטי משלו ויצרנו משחקים שונים שהתוצאה שלהם היא רווח והפסד גוגואים. להרוויח זה היה כיף ורצון ענק של כל ילד, וכמובן שבדרך כלל לפי הסטטיסטיקה יום מרוויחים ויום מפסידים. כמובן שהיו עוד הרבה משחקים אך זה היה אופיים.

התחלנו לחפש תחביבים. ישבנו לפעמים שעות בחבורה וכל אחד העלה איזה רעיון שיכול לעשות כיף. מכל זה יצרתי לעצמי מספר תחביבים שליוו אותי בהמשך השנים. כמו קריאת ספרים, אותם החלפנו כל יום יומיים בספרייה, משחקי ספורט (כמו כדורגל שיצרנו לבד מסמרטוטים או כדור אמיתי שאחד הילדים זכה לקבל מהוריו), התעניינות בספורט הארצי שלקחנו מהעיתון, כל יום ראשון היה בעיתון מדור ספורט. כל ילד בחר קבוצה שהוא אוהד אותה (וקבוצה זו נשארה לי עד היום), ועוד ועוד. בגיל עשר קיבלתי את המשחק האמיתי הראשון שלי וזה היה ריכוז. שחקנו בזה שעות. היום קוראים למשחק "מונופול" ויש אותו כמעט בכל בית. לנו זה פיתח קצת אינטואיציה איך להתנהג עם כסף, מה כדאי לקנות, מה עשוי להניב רווחים טובים ביחס להשקעה ועוד…

פיתחנו לבד את משחק הצוללות שמוכר כיום. פשוט לקחנו פיסת נייר וכל אחד ערך שני ריבועים (10*10), באחד סימן את הצוללות שלו ובשני את הניחוש שלו לגבי צוללותיו של היריב. אצלנו זה היה פשוט והעסיק אותנו שעות רבות. היום זה משחק שניתן לקנות אותו ולשחק בו בקלות. אני מעריך שהרבה מהמשחקים שמופיעים היום בחנויות הינם תוצאה של משחקים שהומצאו על ידי ילדי הצנע, ללא כל אמצעים.

חלום הילדות שלי היה ללמוד רפואה, את החלום הגשימה אחת מבנותיי ובעלה. הנסיבות גרמו לי לשכוח את החלום וללכת לבית ספר מקצועי שייתן לי גם בסיס כלכלי מהיר יותר. למדתי באורט יד סינגלובסקי וזה בהמשך הביא אותי ללימודי הנדסת חשמל ועל זה אני כלל לא מצטער, ההפך הוא הנכון.

קישור לתיעוד הסיפור – סיפור הילדות של סבא

הזוית האישית

סבא עמנואל: מפגשים מסוג זה אישיים בין הסב לנכד ואת זה הם יכולים לעשות לבד בזמן המתאים בבית. נראה לי מתאים לקיים מפגשים שכל סב מספר את הסיפורים לכלל הילדים ויוצרים גם דיון בין כלל הסבים/ות לכלל הנכדים/ות.

נכד אפקי: היה לי כיף לעבוד עם סבא למרות שלא הייתי צריך ללמד אותו מחשבים אם כי הוא לימד אותי.

מילון

ילדי הצנע
ילדים שגדלו בתקופת הצנע של המדינה.

ציטוטים

”"משחקים קנויים כמעט ולא היו. המצאנו אותם בעצמנו תוך כדי תנועה."“