מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות בתקופת הצנע

סבתא עידית ועמרי בסיור בבית התפוצות
פעילות כללית במסגרת התכנית
סבתא עידית מספרת על ימים אחרים

שמי עומרי ואני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספרי "אלון יזרעאל" שבעפולה ברצוני לשתף אתכם בסיפור חייה של סבתי היקרה עדית.

סבתא נולדה בחיפה בשנת 1950, את שמה קיבלה מאחיה שרצה שיקראו לה כמו לבת של המטפלת שלו – עדית, משמעות השם – משהו הכי טוב. אבא שלה (סבא רבא צבי היה אומר שופרא דה שופרא). לסבתא שני אחים אחד מבוגר ממנה ב 5 שנים ואחד צעיר ממנה ב 3 שנים.

סבתא גרה בבית אבן של 3 קומות, הבניין היחידי ברחוב עובדיה בחיפה (בזמנו). לפני הבית היה שדה של פרחי בר ומאחוריו היה ואדי. הבית היה קרוב לגן האם, ונשמעו משם קולות של חיות בעיקר בלילה, צחוק הצבועים, יללות התנים וגם נהמות דובים. בגלל שהבית היה מבודד, הכל היה רחוק ולא הייתה תחבורה ציבורית לאזור, היו הולכים מרחקים ארוכים למכולת, לגן הילדים, לקופת חולים וכדומה. בשבתות הלכו לים.

אבא של סבתא היה בצבא, ואמה הייתה עקרת בית. ההורים של סבתא עלו לארץ מצ'כוסלובקיה כשהם בני 16 בלבד, היו ממקימי קיבוץ שער הגולן חיו בו כ 10 שנים, והתלבשו כמו צברים.

סבתא גדלה בתקופת הצנע – כל משפחה קיבלה הקצבה לפי מספר הילדים והגיל שלהם (חצי ביצה לילד למשל). בשבת אכלו חמין עם מעט בשר בפנים, באמצע השבוע אכלו חלב, אטריות, תפו"א, לחם, וריבה. הקניות נערכו במכולת ובשוק תלפיות, חלב היה מביא חלבן הביתה ושם בסיר, ואת החלב היו מרתיחים על האש ומורידים את הקרום.

בגיל 6 המשפחה של סבתא עברה לבאר שבע – העיר הייתה בראשיתה (פרט לעיר העתיקה) היו בה המון חולות והיו הרבה מאוד סופות חול. קצת אחרי שעברו פרצה מלחמת סיני, אבא של סבתא גויס. בלילה הייתה אזעקה, ואמא של סבתא עם סבתא ושני האחים שלה, רצו למקלטים שהיו רחוקים מהבית. הייתה שמועה שהיו מטוסים עיראקיים מעל העיר.

אבא של סבתא עבד בסולל בונה, ואמא שלה הייתה עקרת בית. בן דוד של אביה  עבד בתחנת הקמח והביא לאימה קמח. אימא של סבתא הייתה מכינה עוגות שמרים, שאמא שלי עד היום לא מפסיקה לדבר עליהן וכך שאר בני הדודים שלה.

בבאר שבע נהגו לשחק הרבה מאוד בחוץ, הכינו עוגיות בחול ויותר מאוחר שחקו במשחקי חברה  – מחניים, 7 בום, תופסת, מחבואים ועוד. בבית נהגו לשחק משחקי קופסה עם חברים. סבתא מאוד אהבה להרכיב פאזלים ולקרוא ספרים (עד היום), והרבתה בעבודות יד, בעיקר ריקמה.

בגיל ההתבגרות הצטרפה לתנועת הנוער "דרור מחנות העולים". כשסבתא הייתה בכיתה יא', פרצה מלחמת ששת הימים, וסבתא הלכה לעזור בבית החולים. בלילה הייתה ישנה אצל שכנה שהיו לה שני ילדים קטנים, ובעלה היה מגויס לצבא. סבתא הלכה ללמוד בבית הספר לאחיות ועשתה צבא בבית חולים רמב"ם בחיפה. אחרי הצבא התחתנה עם סבא וילדה 3 ילדים, הבת הבכורה פזית זאת אימי.

סבתא שומרת ספר זיכרונות של אמא שלה משנת 1939, וגם ספרי מתכונים בכתב ידה של אימה. אחת מהשרשראות של אמא של סבתא עברה בירושה לאימי.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר אלון ביזרעאל, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה תמר נעה הראל.

מילון

תקופת הצנע
מדיניות צנע הונהגה בישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ההורים של סבתא עלו לארץ מצ'כוסלובקיה כשהם בני 16 בלבד, היו ממקימי קיבוץ שער הגולן חיו בו כ 10 שנים, והתלבשו כמו צברים. “