מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות בתל אביב

סבתא ומיכאלה במסגרת מפגש הקשר הרב דורי
תמונת מחלק הנפט
הסיפור מספר כיצד חיינו פעם בישראל

קוראים לי תהילה טננבוים (רוזנבוים). נולדתי בשנת 1950 בתל אביב.

כשהייתי בת 14 לא היו נגני מוזיקה כמו היום,  היה פטפון שהיינו מחברים לרדיו ושומעים מוזיקה. כדי לקבל את תשומת הלב של הבחורים בשכונה היינו משמיעים את הרדיו בקולי קולות. היו אז שני זמרים מאוד פופולריים: אלביס פרסלי וקליף ריצארד, שאהבתי אותם מאוד.

אני הערצתי את קליף ריצארד וכל קירות החדר שלי היו עם תמונות שלו. מפני שלא היתה טלוויזיה ולא היה מה לעשות, היינו מבלים את זמנינו במשחקי רחוב. גרתי בתל אביב ברחוב ברדצ'בסקי ליד תאטרון הבימה והיכל התרבות. בזמני היינו צועדים לבית הספר (הכרמל) בחולות שעליהם נבנה היכל התרבות.

את שעות אחר הצהרים היינו מבלים במשחקי רחוב עם ילדי השכונה. לעתים היינו שומעים את צלצול פעמון מחלק הקרח או מחלק הנפט,ולעתים את קולות מוכר הסברס: "סברס קר סברס קר, שלושה סברס בלירה." היינו גם שומעים את קולו של אוסף הבקבוקים: "בקבוקים בקבוקים" בתל אביב – ועליו נכתב השיר שמושמע על ידי שלישית גשר הירקון.

הזוית האישית

תהילה: אני מאוד נהניתי לעבוד עם נכדתי. אני חושבת שזה מאוד קירב בנינו וכך אני מקווה שגם היא חושבת. פגשתי המון ילדים (כיום בני הדור השלישי) שגרו לידי וזה הזכיר לי את ילדותי.

מיכאלה: מאוד נהניתי מהתכנית הזו. למדתי המון על סבתא שלי וזה גרם לנו להיפגש יותר מבדרך כלל.

מילון

פטפון
מכשיר באמצעותו היו שומעים מוזיקה (תקליטים). בעבר נקרא גם גרמופון

ציטוטים

”הערצתי את קליף ריצרד וכל הקירות היו מלאים בפוסטרים שלו. “