מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות בשכונת תל ברוך

איתמר רובין וסבתא שושי
סבתא בילדותה
סבתא שושי מספרת על אביה שעלה מבולגריה בשנת 1933

סבתא שושי מספרת לאיתמר על שרשי המשפחה:
סבא יצחק (בנבה) נולד בשנת 1908 בעיר חסקובו שבבולגריה למשפחה יהודית שעסקה במסחר, הייתה להם חנות גדולה כמעין כלבו. המשפחה הייתה משפחה ציונית ששלחה את בניה לבתי ספר יהודים שם למדו בעברית.
 
לסבא היו שלושה אחים ואחות אחת. את ילדותו בילה בעיר חסקובו והיה חבר בתנועת הנוער הציונית: מכבי צעיר. כשעלה לבית הספר התיכון, נאלץ לעבור לעיר פלובדיב, שם היה בית ספר תיכון למסחר שהוריו רצו שילמד שם. בשנת 1933, בהיותו כבן 25, החליט לממש את רצונו ולעלות לארץ ישראל. בשנה זו היטלר עלה לשלטון בגרמניה ויצחק הרגיש שלא יהיה טוב ליהודים באירופה ולכן הם צריכים לעלות לארץ ישראל.
 
התקופה הייתה לפני קום המדינה והבריטים שלטו בארץ. היה קשה מאוד לקבל אישור עליה לארץ (סרטיפיקט) מהבריטים וכל מי שעלה ללא אישור נאסר. סבא יצחק ניצל את הגעת הספורטאים היהודים מבולגריה שבאו להשתתף במכביה והצטרף למשלחת, וכך קיבל אישור כניסה לארץ ישראל. כשהגיע לארץ ישראל, התיישב בפתח תקווה ושם בנה את ביתו הראשון בארץ.
יצחק הצעיר נישא לאשתו הראשונה ונולדו לו שני ילדים. במקצועו הוא היה מנהל חשבונות אך המציאות בארץ הייתה זקוקה לאנשים שיבנו את הארץ ויצחק בחר במקצוע הריצוף והפך להיות  רצף שריצף את מדרכות הארץ לפני קום המדינה.
 
בשנת 1947, יצחק קנה חלקת אדמה בשכונה חדשה שהחלה להיבנות מצפון לנחל הירקון, בעיר תל אביב. שם השכונה הוא תל ברוך על שם פעיל עלייה מבולגריה בשם מרקו ברוך. יצחק בנה שם את ביתו החדש. השכונה הייתה שכונת פועלים שאכלסה משפחות פועלים שעלו מבולגריה ומטורקיה.
 
לאחר שנים ספורות, אשתו הראשונה חלתה ונפטרה. והוא נישא מחדש לדינה שעלתה מבולגריה בשנת 1953. דינה הייתה אלמנה ואמא לשני ילדים. היא הייתה אחותו של משה, חבר של יצחק וכך הוא הכיר אותה. דינה ויצחק יצרו משפחה חדשה עם ארבעה ילדים ובשנת 1955 נולדה להם בת משותפת, שושי. שושי היא הסבתא של איתמר מצד אמו.
נולדתי באביב 1955 בעיר תל אביב להורים יוצאי בולגריה, לאבי, יצחק בן בשט ולאמי דינה בן בשט לבית גולדנברג. הייתי הילדה הצעירה ביותר במשפחה ויש לי ארבעה אחים ואחיות: אברהם, מוני, לילי ומירה. גדלנו בשכונה קטנה בשם "תל ברוך" הנמצאת מצפון לנחל הירקון.
 
שכונה זו הייתה שכונה שאכלסה עולים מבולגריה וכל ילדותי עברה בשכונה זו. שם למדתי בבית הספר היסודי "אלחריזי" עד כיתה ח'. אני זוכרת ילדות מאושרת בשכונה ובבית הספר. בכיתה ט' עליתי לבית הספר התיכון שנקרא סמינר הקיבוצים ששכן ברמת אביב.
 
לאחר התיכון הצטרפתי לגרעין נחל לקיבוץ "ניר-עוז". בגרעין הכרתי את סבא אריק. באותה תקופה הלכתי ללמוד בבית ספר לאחיות מוסמכות במשך 3 שנים מכיוון שהקיבוץ רצה שאשמש כאחות בקיבוץ. בשנת 1975 אני וסבא אריק נישאנו ונולדה בתנו הבכורה הילי אימו של איתמר.
 
בשנת 1976, עזבנו את הקיבוץ ועברנו לעיר קריית גת, שם עבדתי כאחות במרפאה לבריאות הנפש. בשנת 1979 נולד בננו עומר הדוד של איתמר. בשנת 1981 עברנו לגור בבאר שבע. סבא אריק למד הנדסה באוניברסיטת בן גוריון ואני עבדתי כסגנית של האחות הראשית בבית החולים הפסיכיאטרי ובד בבד למדתי לתואר בסיעוד באוניברסיטה.
 
בשנת 1987 עברנו לגור בגדרה. הילי החלה ללמוד בתיכון איזורי גדרה בכיתה ז' ועומר החל ללמוד בבית ספר פינס בכיתה ג'. אלה היו בתי הספר החילוניים היחידים בגדרה.
 
באותה תקופה אני, סבתא שושי החלטתי לעשות הסבה מקצועית ולמדתי להיות מורה למדעים והתחלתי לעבוד כמורה בתיכון רוגוזין בקריית גת. אהבתי מאוד ללמד מדעים וכן לשמש כמחנכת.
 
בשנת 2001 הילי בתנו נישאה לאודי אבא של איתמר. בשנת 2004 נולד נכדנו הבכור איתמר. בשנת 2006 נולד נדב אחיו של איתמר ובשנת 2010 נולדה נעמה אחותו הקטנה. בתחילה, משפחת רובין התגוררה ברמת השרון ובשנת 2007 עברה להתגורר בגדרה קרוב לסבא אריק וסבתא שושי.  
 
תם ולא נשלם הסיפור שלנו ושרשרת משפחתנו תמשיך להתארך ולהיות מסופרת בדורות הבאים.
 
תשע"ה

מילון

סרטיפיקאט
בתרגום מילולי זה תעודה,אישור וזה קיצור של המונח אשרת עלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי

ציטוטים

”שרשרת משפחתית“