מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות בקריית ביאליק

חוויה ממלחמת העצמאות

שמי אורה. נולדתי בשנת 1944 לפני קום המדינה. הוריי גרו בקריית ביאליק שנוסדה בשנת 1934. זאת הייתה העלייה החמישית שנקראה שכונת עוליי גרמניה. הוריי היו בין מייסדי המקום.

אני נולדתי בעיר חיפה שהייתה בזמנו מורכבת מחצי ערבים וחצי יהודים. למדתי בבית הספר היסודי בקריית ביאליק עד כיתה ח '  ובשנות התיכון למדתי בתיכון קריית חיים. כשסיימתי את לימודיי התגייסתי לצבא בשנת 1964. כל שנות נעוריי הייתי בתנועת נוער וגם עסקתי הרבה בספורט .

עם הכרזת המדינה ב 1948, הייתי ילדה בת ארבע. את יום ההכרזה אני לא זוכרת אבל אני כן זוכרת את המלחמה. גרנו אני ומשפחתי בקריית ביאליק, בבית שאבי בנה. בבית גרנו אמי אבי ואחותי. היינו שומעים מדי פעם מטוסי אויב שחגים וטסים מעלינו, ומעט מטוסים שהיו בידי הצבא הישראלי. שמענו לפעמים הפצצות וכמובן אזעקות.

לילה אחד אני זוכרת אזעקה,שמענו מטוסים מעלינו. אבי לקח אותי על הידיים מהר, גם את אחותי. כולנו וגם אימי רצנו מהר אל המקלט שהיה בחצר האחורית של הבית. עוד זיכרון שאני זוכרת: ישבתי בחצר הבית האחורית ושיחקתי בחול, בניתי ארמון. לפתע הייתה אזעקה ואני המשכתי במה שעשיתי, ואמי חיפשה אותי בכל הבית וקראה לי, ולא מצאה אותי. הייתה מהומה בבית ואני לקול קריאתה של אמי להיכנס – נכנסתי  לתומי, כאשר כולם מבוהלים רק אני לא. לפתע נשמע פיצוץ חזק הסתתרנו מתחת למיטה וכל החלונות התפוצצו והדלתות עפו לכל עבר.

אחרי רגיעה הוריי ניקוי את הזכוכיות ארגנו מעט את הבית ואז נודע לנו מה היה הפיצוץ: זאת הייתה שיירת מכוניות נשק שהועברה מהעיר עכו לכיוון חיפה. כוחות הצבא המתינו לשיירה באזור הקריות, פוצצו את השיירה על מנת שלא תגיע ליעדה .

ב- 1957, כאשר הייתי בכיתה ז', היה מצב ביטחוני קשה במדינה. הוכרז מצב כוננות וגייסו את כל התושבים לאיסוף בקבוקים, את הבקבוקים היינו מביאים למקום איסוף ובתמורה היינו מקבלים על זה כסף ותורמים אותו לצבא. קראו לזה "קרן המגן". המצב הביטחוני הלך והחמיר נתבקשנו לצבוע את החלונות בשחור על מנת שלא יראו מבחוץ אור וגם ציפינו את החלונות בדבק מיוחד על מנת שהרסיסים, אם יהיו, לא יפלו עלינו. בשנה זו 1957 היה מבצע צבאי שנקרא "מבצע סיני" .

בשנת 1964, כשמלאו לי 18 התגייסתי לצבא ובמסגרת הטירונות הגעתי עם מחלקת הבנות לשבוע עבודה בלהבות הבשן. כאשר חזרנו כעבור שבוע לבסיס הטירונות הייתה באפשרותנו לבחור בין שירות צבאי מלא לבין חתימה לחצי שנת שירות בלהבות הבשן בעזרה לקיבוץ. זהו קיבוץ ספר אשר ישב על גבול ישראל סוריה. בחרתי לשרת את חצי השנה הראשונה בלהבות הבשן, על מנת לבצע שירות משמעותי יותר. כך הגעתי ללהבות בסוף הטירונות.

בתחילת דרכי בלהבות למדתי להכיר את העבודה בבתי הילדים, בחדר האוכל ובמטע. בימי שישי בערב היינו יורדים לחדר האוכל למסיבת ריקודי עם שם הכרתי את בן זוגי לריקוד, כעבור זמן נולדה לה אהבה בינינו ולימים הפך מזוגי לבעלי , ונולדנו לנו ארבעה ילדים: הבכורה מרגלית, אלון, עדי (אמא של מעיין) ואיתן .

הזוית האישית

מעיין: החוויה שלנו הייתה מהנה, כיפית וחוויתית. למדתי המון על סבתא. למדתי שהילדות של סבתא הייתה לא קלה, ורצופת אירועים ביטחוניים.

מילון

לך לעזה
קללה בה השתמשנו בעבר...

ציטוטים

”בימי שישי היינו יורדים לחדר האוכל למסיבת ריקודי עם, שם הכרתי את בן זוגי לריקוד, שלימים הפך לבעלי“