מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות בקיבוץ מעברות

סבתא דינה, הנכד איתמר וגל במפגש בקשר הרב דורי
סבתא דינה בילדותה
ילדות בקיבוץ בחינוך המשותף - חוויות ילדות בלינה המשותפת

הקדמה

לאחר מלחמת העולם הראשונה התחילה התעוררות ציונית בעיקר במזרח אירופה. זה קרה בעקבות הפוגרומים, מאמריו של הרצל והקונגרסים הציוניים. בתקופה זו החלו להתפתח תנועות הנוער הציוניות, שבמרכזן עמד מרד נעורים מסוים: התרחקות מהדת, חלומות על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, הכנה עצמית להגשמה, יציאה לטבע והכנות לעליה.

העלייה לארץ

בוגרי תנועת השומר הצעיר במזרח אירופה עלו לארץ בשנות ה – 20 במגמה להקים קיבוצים. גרעיני הקיבוצים, שהתגבשו עוד באירופה, קיבלו אדמה להקמת הקיבוץ מהקרן הקיימת. אדמות אלה נקנו ברובן מבעלי קרקעות ערבים. אדמות עמק חפר למשל, נקנו בעזרת תרומות של יהדות קנדה, מ"אפנדי" שישב בביירות ואריסים עיבדו את האדמות תמורת חלק מהיבול. למרות שישבו שם אריסים ערבים, שלא אהבו את השכנים החדשים, רוב הקיבוצים הוקמו במקומות שוממים שלא היו מעובדים קודם. חברי קיבוץ מעברות, בו גדלתי, עסקו בייבוש ביצות, הדברת המלריה והפרחת השממה, כלומר, עיבוד האדמות ופיתוח החקלאות. העבודה הקשה שנדרשה מהם במקביל לשמירה בלילות, חייבה שיתוף במשימות וחלוקת תפקידים בעבודה: חקלאות, מטבח, מחסן בגדים, מכבסה וטיפול בילדים. בגלל הצורך, ועקב האמונה באידאולוגיה הסוציאליסטית, אימצו הקיבוצים את הרעיונות של מקרנקו, מחנך וסופר סובייטי. מקרנקו פיתח את הרעיון של חינוך לשלטון עצמי קולקטיבי של הילדים ושילוב הילדים בעבודה במסגרת מערכת החינוך. כך הגיעו לפיתוח שיטת החינוך המשותף.

אוהלים בהם גרו בני הקיבוץ בהתחלה

צילום: זולטן קלוגר

החינוך המשותף

בית האבן הראשון בקיבוץ נבנה עבור הילדים, חברי הקיבוץ גרו עדיין באוהלים וצריפים. הילדים ישנו יחד בבתי הילדים. האוכל, המקלחות, הלימודים וכל הפעילויות היו במסגרת בית הילדים. בילוי עם ההורים היה אחרי יום העבודה שלהם עד שעת ההשכבה. כמובן שילדים רבים פחדו בלילה. לכן הייתה שומרת לילה מטיילת בלילות בין בתי הילדים אבל זה לא הספיק להפיג את הפחדים של חלק מהילדים.

כפעוטים היינו מחולקים לשישיות או חמישיות לפי הגילים. לכל שישייה הייתה מטפלת ונערה, שהייתה מקימה אותנו אחרי שנת הצהריים ודואגת לנו עד שההורים באו לקחת אותנו. בערב המטפלת חזרה להשכיב אותנו ואחר כך עברנו לאחריות שומרת הלילה. בגיל הגן צרפו שתיים, שלוש, שישיות וכבר גדלנו בקבוצה גדולה יותר. אני זוכרת את הגננת מטי שטיילה איתנו הרבה וקרבה אותנו לטבע וכבר הפיקה איתנו הצגות להורים בהתאם לגילנו.

ארוחה בבית הילדים

כבר מכיתה א' היינו עוזרים בכל העבודות בבית הילדים: ניקיון החדרים, הבאת אוכל לבית הילדים, עריכת השולחנות ורחיצת הכלים. היה לנו משק חי בו היו לנו ארנבות, תרנגולות, חמור ויונים ואנחנו היינו אחראים על הטיפול בהם. פעם בשבוע היינו נותנים יום חופש למטפלת ועושים את כל העבודות בעצמנו. קראנו לזה "יום העצמאות" (זה היה לפני הקמת המדינה). בקיבוץ שמו דגש חזק על חינוך תרבותי. כבר מגיל הגן היינו עושים כל שנה הפקה רצינית של הצגות. עסקנו הרבה בספורט. החינוך לתרבות היה מקיף ועשיר. כל הילדים למדו לנגן על חליליות כבסיס לקריאת תווים ולמוסיקה. ואחר כך כל אחד היה יכול לבחור כלי נגינה וללמוד לנגן עליו. קראנו הרבה ספרים (לא הייתה אז טלוויזיה כמובן).

בזמן מלחמת השחרור קלט הקיבוץ את ילדי קיבוץ יד מרדכי שפונו עקב המלחמה. פינינו להם את בתי הילדים ועברנו לישון בחדרי ההורים. כבת יחידה, והורים עסוקים גם בערבים, הרגשתי בודדה מאוד כי הייתי רגילה לבלות כל היום עם ילדים רבים. אני זוכרת שהייתה אזעקה בשעות הצהריים, כשהייתי לבד בחדר ההורים, ונאלצתי לרוץ לבד בתעלות עד למקלט.

אימא של סבתא דינה, מביאה אוכל לחולים

בכיתה ד' קלטנו שישה ילדים מקיבוץ גת שפונו גם הם מקיבוצם בגלל מלחמת השחרור. הם נקלטו יפה למרות שהיה קשה להם מאוד הריחוק מהוריהם ועוד בזמן מלחמה. ילדי גת כבר נשארו במעברות עד סוף התיכון כי המוסד שלנו היה המוסד הדרומי ביותר של השומר הצעיר והיה חשוב להוריהם שיקבלו חינוך "שומרי" כנראה.

הקיבוץ ישב על גדות נחל אלכסנדר, שהיה נקי בילדותנו המוקדמת והיינו שוחים בו עם ההורים. כשהיינו בכיתה ה' או ו' בנינו סירות משלד עץ וברזנט והיינו שטים בנחל עד הים. בתקופה זו כבר הזרימו ביוב לנחל וכבר לא יכולנו להתרחץ במימיו, אלא רק ליד השפך לים, שם מי הביוב נמהלו במי הים. היה לנו חמור במשק, הילדים רתמנו לו עגלה וטיילנו לכפר ויתקין ובית ינאי. היינו ילדי טבע, וההורים והמחנכים סמכו עלינו כנראה ולא דאגו לנו יותר מידי.

"היינו ילדי טבע"

המוסד (בית הספר התיכון)

בכיתה ז' עלינו למוסד ונכנסנו לשומר הצעיר. היינו לומדים עד הצהריים. שיטת הלימוד אז הייתה שיטת הנושאים, כלומר לומדים נושא מרכזי והמורים מנסים ללמד דרך הנושא המרכזי גם את יתר המקצועות.

אחרי ארוחת הצהריים היינו הולכים לעבוד בענפים שונים בקיבוץ ובשירותים השונים במוסד. עבדנו בניקיון החדרים והכיתות, ניקוי המקלחות והשרותים, עבודה במשק המוסד בו היו בעלי חיים שונים, ועבודה במטבח של המוסד. עבדנו גם בכל הענפים בקיבוץ: בבתי ילדים, במטבח הקיבוץ ובכל הענפים החקלאיים. שעות העבודה היו לפי גיל: בכיתות ז' – ט' עבדנו שעתיים ובכיתות י' – יב' עבדנו שלוש שעות כל יום. אחרי העבודה היינו עושים שיעורי בית, מנגנים, עושים ספורט, משחקים וקוראים.

בערבים היו לנו פעמיים בשבוע פעולות של השומר הצעיר עם מדריכים שהיו גדולים מאיתנו בשנתיים שלוש. גם במוסד שמו דגש על חינוך לתרבות: עידוד לימוד נגינה, מקהלה, חוגים שונים וספורט. בזמני התפתח בקיבוצים ענף הכדורעף, לשכבה שלנו הייתה נבחרת בנות בכדורעף. היינו שלוש שנים אלופות הארץ בכדורעף נשים, וחמש בנות כיתה שלי היו בנבחרת ישראל שנסעה לתחרויות בפריס. שיחקנו גם כדורסל מה שאיפשר לנו להיות בנבחרות הבסיסים שלנו בצבא גם בכדורעף וגם בכדורסל .

נבחרת בנות כדורעף

צילום: זולטן קלוגר

בכל סוף שנה היו עושים מופעים גדולים, הצעירים הופיעו במופעי התעמלות, כמו פירמידות, או מקהלה מדברת, שירי מקהלה ועוד. מסיימי י"ב היו עושים הצגה גדולה עם במאי מקצועי, תלבושות, שירים וריקודים.

במוסד היה לנו בניין לכל קבוצה. היינו גרים שלושה או ארבעה ילדים בחדר, בנים ובנות ביחד. בבניין הזה היו שירותים ומקלחות וכיתה. בגיל מבוגר יותר בחרנו מדריכים שהדריכו במסגרת השומר הצעיר בכיתות נמוכות יותר ובנתניה. אני זוכרת שהדרכנו גם זמן קצר במעברת בית ליד, אבל לא כנציגי השומר הצעיר.

החדר במוסד

התיכונים בקיבוצים לא הכינו את התלמידים לתעודות בגרות. החשיבה הייתה המשך החיים בקיבוץ, כלומר הגשמה בקיבוץ, ואם הקיבוץ ירצה לשלוח מישהו ללימודים, כמו הכשרת מורים או, יותר מאוחר, הכנה מקצועית לתעשייה הקיבוצית, אז יעשו גם תעודת בגרות. לכן עשיתי תעודת בגרות בגיל מאוחר, כאימא לילדים ואחר כך למדתי באוניברסיטה עם שלושה ילדים קטנים. מלימודי לבגרות ובאוניברסיטה, נוכחתי לדעת שלמרות שהמטרה לא הייתה תעודת בגרות, הלימודים במוסד בימינו היו רציניים מאוד.

תלמידים בכיתה באמצע שיעור

צילום: זולטן קלוגר

סיכום

כמי שגדלה בחינוך המשותף בקיבוץ ושגידלה את ילדיה בבית במושב, אני יכולה לראות יתרונות וחסרונות בשתי הדרכים. תמיד ראיתי את ילדותי בקיבוץ כילדות מאושרת. אהבתי את היחד, את הקרבה לטבע , את שילוב הלימודים, חיי החברה והעבודה. אבל נראה לי שלילדים חלשים יותר, אולי אינדיבידואלים יותר, היה קשה.

עד היום יש לנו קשר חזק ואוהב עם בני הכיתה שלי ואנחנו נפגשים הרבה. ממש גדלנו כאחים. לאחרונה פתחנו קבוצת וואטסאפ של כל "ילדי" הקבוצה שלנו שמשמשת גם קבוצת תמיכה לאלה שזקוקים. אני רואה כערך חשוב את החינוך לעבודה ואת העובדה שלא נזקקנו לשירותים של זרים (למשל של הנשים המנקות את הכיתות בבתי הספר).

במסגרת לימודי לתעודת הוראה באוניברסיטה, כתבתי עבודה עם המלצה שתלמידים יעשו את כל עבודות השירות בבתי הספר. ניקיון, עבודה בגינה, תיקון רהיטים שבורים, וגם בישולים, אם אפשר. זה גם חינוך לעבודה, כיבוד העבודה והעובדים וגם הכנה לחיים. כמו כן ילמדו לתת יותר כבוד לרכוש אם יהיה עליהם לתקן את הרהיטים ששברו, למשל.

הזוית האישית

סבתא דינה: היה לי מאוד חשוב להעביר את הרקע של החינוך המשותף, את הסיבות והאופן שבו זה התחיל, ותמיד נחמד לדבר עם הדור הצעיר על העבר שלנו ושל המדינה.

הנכד איתמר: למדתי הרבה דברים חדשים על התנועה הקיבוצית. גיליתי שקיבוץ זה מאוד שונה ממושב ובתור מושבניק שעבד עם שני קיבוצניקים לא תמיד ידעתי על מה מדברים אבל בסוף תמיד הבנתי.

גל: למדתי דברים חדשים על הקיבוץ שלא ידעתי קודם, ומאוד נהניתי לדבר עם חברת קיבוץ כי הייתה לנו "שפה משותפת".

מילון

ציונות
טרם הקמת המדינה הייתה תנועה לאומית יהודית שתבעה בית לאומי לעם היהודי. זמן קצר לאחר הקמת התנועה הציונית קישרו רוב מנהיגי התנועה את מטרתה הראשית עם חידוש הריבונות של העם היהודי במולדתו ההיסטורית - ארץ ישראל.

השומר הצעיר
תנועת הנוער הציונית הראשונה בעם היהודי. התנועה הוקמה בשנת 1913 על ידי קבוצת נערים ונערות יהודים שביקשו למצוא דרך חדשה לחבריהם ולשאר בני עמם בגלות.

קיבוץ
צורת התיישבות שיתופית ייחודית לציונות, ליישוב ולמדינת ישראל, המבוססת על שאיפת הציונות להתיישבות מחודשת בארץ ישראל ועל ערכים סוציאליסטיים - שוויון בין בני האדם ושיתוף כלכלי ורעיוני.

מלריה
מחלה זיהומית הנפוצה בעיקר באזור הטרופי. מופצת ע"י יתוש האנופלס, שהתרבה בביצות.

אידאולוגיה
אסופה של רעיונות ותפיסות עולם ערכיות, המהווים יחדיו משנה רעיונית בתחום מסוים.

סוֹצְיָאלִיזְם
שם-אב לקבוצת אידאולוגיות כלכלית ופוליטית ליישומן, שמאופיינות בבעלות ציבורית על אמצעי ייצור וניהול עצמי של העובדים. הבעלות המשותפת יכולה להיות במסגרת מדינית, דבר שייקרא "סוציאליזם מדיני", או במסגרת עממית, מה שייקרא "סוציאליזם חירותני".

ציטוטים

”עד היום יש לנו קשר חזק ואוהב עם בני הכיתה שלי ואנחנו נפגשים הרבה“

”אני רואה כערך חשוב את החינוך לעבודה ואת העובדה שלא נזקקנו לשירותים של זרים“