מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות בצל מלחמה

זיו נכדי ואני באחד במפגשים של התכנית
אני בבית היתומים
סיפור ילדות והישרדות בצל השואה, התחזות לילד נוצרי.

נולדתי ב-  18.11.1930 בפולניה בפרובינציה במדיניה גלוגובנסקה בעיר ז'ששוב.

משפחת בירנפלד המורחבת והגדולה הייתה גרה במדיניה גלוגובנסקה. סבא ישראל הקים משפחה גדולה שגרה בבית פרטי גדול, נולדו להם 13 ילדים וכל אחד מהילדים של סבא ישראל בחר לעצמו מקצוע בכדי להתפרנס בכבוד.

אני בבית היתומים
בבית היתומים
אני וחברים

סבי היה סוחר גדול של סוסים, היה נוסע לעיירה סוקולוב, קונה סוסים שאנשים מוכרים ומוכר אותם לאחרים. זו הייתה פרנסתו של סבי, סבי היה חוזר הביתה שמח עם רווחים נאים מאוד.

אבי משה למד מסבא את המקצוע מסחר עם סוסים ובסוף הוא הפך גם למוכר סוסים וגם פרנס את משפחתו בכבוד.

אימי היתה מוכרת במכולת שהיתה לנו, המכולת היתה מוכרת מוצרי צריכה: אוכל, בדים, שתיה ובנוסף גם בגדים מכל הסוגים. אימי היתה המפרנסת הראשית של המשפחה. אנחנו היינו חמישה בנים, גצל, דויד, עקיבא-אני, יוסף, ויעקב.

חיינו חיים שקטים וטובים עד שיום אחד הודיעו לנו שאנחנו צריכים לעזוב את ביתנו, למסור את המפתחות לראש העיר ולהתייצב לגטו ז'ששוב עם כל הציוד. זו היתה הוראה לכל יהודי מדיניה גלוגובנסקה. הורי סירבו ללכת לגטו לכן הגרמנים החליטו  לפנות בכוח את כל היהודים לגטו. היהודים של מדיניה גלוגובנסקה ברחו ליערות ובנו להם בונקרים כדי להסתתר מהגרמנים.

אבי ואימי החליטו למסור אותי לנוצרי אחד תמורת כסף שיחזיק אותי בתור ילד שלו ושל אישתו אבל הם פחדו כי היו מודעות "מי שיסתיר ילד יהודי פסק הדין שלו מוות!". הנוצרי  לא ידע איפה ההורים שלי, הוא פחד שהגרמנים יהרגו אותו ואת משפחתו ולכן החליט להביא אותי למשטרה. הוא לקח אותי ביד ומסר אותי למשטרה פולנית שהיתה משתפת פעולה עם הגרמנים.

מפקד המשטרה שאל אותי שאלות: מי זאת אמא שלך? איך קוראים לך?בן כמה אתה? ולאחר שעניתי לו את שם אימי הוא גרד את הראש ואמר שהוא מכיר את אימי לכן הוא חשב שאני אצליח לעבור את המלחמה ולא יגלו שאני יהודי. מפקד המשטרה אמר לי: "אתה תעבור את נהר הוויסלה, תמציא לך שם נוצרי" המצאתי לי שם "וולאדק חמיאל". הגעתי לנהר וויסלה, נהר רחב מאוד. שם כדי לעבור אותו צריך לשלם כסף ולי לא היה. האדם שהעביר את האנשים לא הסכים להעביר אותי בחינם אז פרצתי בבכי והוא מרחמנות העביר אותי לצד השני של הוויסלה, הוא לא חשד בי כי הייתי נראה ממש כמו ילד נוצרי.

הלכתי לכפר שהיה קרוב לנהר, דפקתי בדלת וביקשתי עבודה אך בעל הבית אמר לי שאני קטן מידי. לאחר שהוא לא רצה לקבל אותי הלכתי הלאה לבית מרוחק יותר, דפקתי בדלת של בעל הבית, אמרתי לו שלום, ביקשתי שיקבל אותי לעבודה, סיפרתי לו שאני יודע לטפל בסוסים,לגדל פירות, עצים וצמחים. הוא רצה לנסות אותי ולבדוק אם אני טוב,הוא לקח אותי לאורוות סוסים וביקש שאנקה אותם, היו ארבעה סוסים. ניגשתי לסוס הראשון, לקחתי מברשת מיוחדת להברקת עור הסוסים, סירקתי אותו יפה, הברקתי אותו וניקיתי את כל הלכלוכים באורווה. נכנס בעל הבית וראה שהסוסים מצוחצחים ונקיים,עשה עם היד לייק, היה מבסוט מעבודתי וקיבל אותי לעבודה. אחר כך הוא שאל אותי מי יש לי מהמשפחה, סיפרתי לו שיש לי רק אמא ושני אחים, למרות שזה היה שקר.

הסיפור שלי סיפק אותו זמנית אך לאחר כמה ימים הוא רצה לדעת אם אני מתפלל בכנסייה. הלכתי איתו לכנסייה, ידעתי איך להתפלל והתפללתי, הוא עקב אחריי, ראה שאני יודע להתפלל והיה מרוצה ממני.

אחרי הכנסייה חזרנו הביתה,הזמינו אותי לשולחן לשבת לאכול איתם, האוכל היה טעים מאוד אבל לא היה אוכל כמו שאכלתי בהיותי בבית. הייתי מרוצה שהוא קיבל אותי ושיש לי בינתיים מקום שבו אוכל לגור. הם נתנו לי חדר קטן למגורים, היו בו שולחן ושני כיסאות וכמובן מיטה בשביל לישון. כשהייתי לבד בחדר, הייתי ניזכר במשפחה ומאד התגעגעתי לאימי, לאחים שלי ולאבי, בלילות כשאף אחד לא שמע, הייתי בוכה מתחת לשמיכה וככה עבר לילה אחד ועוד הרבה לילות. שלושה חודשים גרתי אצל הנוצרי הזה עד שיום אחד, באה אישה שמוכרת פטריות, היא הסתכלה עליי ואמרה לבעל הבית, זה הבן שלך? לא, זה ילד שלקחתי לעבודה. אתה יודע שזה ילד יהודי?! לא, זה ילד נוצרי. אני מכירה אותו ואת המשפחה שלו והם יהודים אלה! כאשר האישה הלכה, בעל הבית צעק עליי: למה לא אמרת לי שאתה ילד יהודי?! אני מצטער מאוד, אני לא אוכל להחזיק אותך, אתה יהודי ואתה שיקרת לי!! קח לך את החפצים שלך ולך מהר לפני שהגרמנים יבואו ויהרגו גם אותי!

בחוץ התחיל להחשיך וירד שלג, בחוץ היה קר מאד אבל הבנתי שאני מוכרח לעזוב. הוא נתן לי חתיכת לחם ופסטרמה ואמר לי שאלך רחוק מפה. לא היו לי בגדים חמים, היה לי נורא קר, היתה סערת שלג חזקה. החלטתי ללכת למקום אחר, לכפר אחר רחוק מהמקום הזה.

הגעתי למקום אחר ובעל הבית שאל אותי במה אני יודע לעבוד, אני אמרתי לו. הוא לקח אותי לרפת, היתה שם פרה אחת שבועטת, כשרציתי לחלוב אותה היא רצתה לבעוט בי, אז צעקתי עלייה והיא נתנה לי בעיטה, הלכתי להביא  קש לפרה וליטפתי אותה. היה לי סיר גדול מחימר, והתחלתי לחלוב אותה עד שסיר אחד כמעט התמלא חלב. הלכתי לבעל הבית ושאלתי אותו איפה לשים את החלב, אשתו של בעל הבית ליטפה אותי ואמרה לי כל הכבוד. עברתי לגור אצל הנוצרי הזה, הוא התנהג אליי יפה, הם נתנו לי לאכול איתם צהריים.

אצל הנוצרי הזה הייתי כמעט שנה, יום אחד הוא ישב איתי בשולחן ושאל אותי: איפה ההורים שלך? למה אמא שלך לא מתעניינת בך? אמרתי לו שהיא בטח תבוא לבקר כשיהיה לה זמן. כל כמה חודשים הוא היה שואל אותי את אותן השאלות, ידעתי שהוא חושד בי. יום אחד קמתי בבוקר, לקחתי את החפצים שלי ואמרתי לו שאני עוזב, הוא שאל אותי למה? מה רע לך אצלי? ועניתי לו שהוא לא נותן לי מספיק כסף, כמובן שזה לא היה נכון.

החלפתי את המקום, הלכתי לבית אחר במרחק גדול מהנוצרי הזה, כשהגעתי ביקשתי להתקבל לעבודה, הוא בדק אותי וראה שאני מתאים לו, עבדתי במשק, חרשתי אדמה ושם באדמה הזאת שתלתי ירקות. קיבלתי שתי פועלות נוצריות שעזרו לי לשתול תפוח אדמה, היה שטח גדול כ 400-500 מ"ר שבו שתלנו את התפוח אדמה וסימנתי מאיזה מקום התחלתי עד למרחק שגמרתי, שחררתי את שני הנשים שעבדו איתי שילכו הביתה, כבר היה מאוחר. חזרתי וסיפרתי לבעל הבית איפה שתלתי וכמה מטרים שתלתי תפוחי אדמה, הוא היה מרוצה ממני והזמין אותי לארוחת צהריים, אומנם האוכל לא היה לטעמי, מרק שומני עם חתיכות חזיר וקרפלך, לאחר מכן אכלתי לקינוח ליפתן עם כל מיני פירות. אצל הנוצרי הזה הרגשתי טוב והוא לא חשד בי שום דבר, הוא היה מרוצה ממני מאוד.

כל מטלה עשיתי ביסודיות והייתי מטפל בחיות. הייתי אצלו קרוב לשנה, יום אחד הוא קרא לי לחדר כדי לדבר איתי והוא שאל אותי איפה אימא שלי גרה, הוא רצה לראות אותה, ידעתי שהוא חושד בי ומתעניין יותר מידי, אחרי הפעם הזאת הרבה זמן לא שאל אותי שוב שאלות ולכן נשארתי אצלו ולא דאגתי. פתאום, ערב אחד התכנסו הוא וחבריו הנוצרים, ראיתי שהם מדברים ביניהם בשקט ומסתכלים עליי, כשראיתי שהם מדברים עליי יצאתי לכיוון החווה, בחווה היו שישה סוסים, החלטתי לתת להם לאכול ולכל אחד נתתי גם חצי דלי מים לשתות.

פתאום נפתחה הדלת של האורווה, שני נוצרים נכנסו ושאלו אותי מה אתה משקה את הסוסים? הם התקרבו אלי אחד מהם קפץ עלי, תפס אותי בצוואר בכוח רב, הפיל אותי על הארץ, בא גם השני החזיק אותי חזק. למרות שהתנגדתי לא יכולתי להשתחרר כי הם היו מאוד חזקים. הם הורידו לי את המכנסיים והתחתונים והסתכלו על האיבר מין שלי ואמרו לי, אתה יהודי! אמרתי להם שלא. אך הם אמרו שהם ראו את הברית. הנוצרי שעבדתי אצלו בא, הסתכל עליי, אמר לי: למה שיקרת לנו ואמרת לנו שאתה ילד נוצרי?! אתה יודע שאנחנו מסכנים את החיים שלנו, כל נוצרי שמחזיק ילד יהודי פסק דינו מוות!! בחורצ'יק תשמע קח לך את הדברים שלך, אשתי תכין לך חתיכת לחם עם נקניק, תלך ואל תחזור לפה יותר, לאחר המילים האלה שאמר לי פרצתי בבכי, הבכי שלי השפיע על אשתו של בעל הבית שבכתה יחד איתי, היא אמרה לי שאין ברירה, הביאה לי סנדוויצ'ים ואמרה לי שאלך לחפש מקום אחר.

בחוץ היתה חושך וסופת שלג, לא ידעתי לאיזה כיוון ללכת ולאן ללכת אבל אין ברירה,התחלתי ללכת. במרחק של 6 ק"מ בערך מהמקום הגעתי לעוד איכר אחד. מאוד מצאתי חן בעיניו, לאחר שהייה של שבוע ימים איתו במשק הוא קיבל אותי לעבודה, טיפלתי בסוסים והכנתי את השדה לחרישה, סימנתי את המקום של החיטה ומקום של תפוח אדמה, גזר, סלק סימנתי את כל השטחים, זה מאוד מצא חן בעיניו. כעבור תקופה של כחצי שנה הוא נתן לי לנהל את המשק, הייתי מביא אנשים שעבדו אצלי במשק. זאת היתה שנת 1943, בינתיים הבת שלו היתה בגיל 14 ואני שמתי עין עלייה והתחלתי להתיידד איתה, אבא שלה כבר היה בן אדם זקן וחייך כשראה שאנו מתחברים, הייתי הולך עם ביתו לכנסייה להתפלל, הם היו קתולים מאד אדוקים. יום אחד בעל הבית ביקש ממני לעשות איתו סיבוב והוא יסביר לי על כל המשק, היה לנו גן גדול של פירות: תפוחי עץ,אגסים,שזיפים,דובדבנים ועוד.

ראיתי בערבים שהיו מתכנסים הגויים ומדברים ביניהם ושמעתי שדיברו על כך שהצבא האדום מתקרב לפולין. בלילה כשהלכתי לישון שמעתי פיצוצים ויריות, יצאתי בבוקר וראיתי צבא גרמני, חיילים עטופים בתחבושות,עם בגדים קרועים שבורחים ולוקחים איתם סוסים, לאחר מכן שיירות של טנקים נסעו אחרי הגרמנים וירו בלי הפסקה. בערך כשלושה ימים ארכה הנסיגה של הצבא הגרמני. אחרי הנסיגה ראיתי צבא רוסי מתקדם והם צועקים: אורה, אורה. בערב הודיעו ברדיו שכולם יכנסו למקלטים, נכנסנו למקלטים ובעל הבית אמר לי שהוא רוצה לדבר איתי, קרא לי לצד ואמר לי: תשמע בחורצ'יק הבת שלי אוהבת אותך ואני רואה שגם אתה אוהב אותה, אתם עוד צעירים, אבל אני רוצה שתתחייב בכתב שתתחתן איתה, ואז אכתוב את כל הרכוש שלי על שמכם ואתן לכם אותו. שמעתי את הבקשה שלו ואמרתי תן לי כמה שעות לחשוב. בבוקר אתן לך תשובה. כשקמתי הוא כבר ישב בשולחן והכין ניירת, בניירת היה כתוב שאני מתחייב להתחתן עם ביתו והיה מקום לחתימה, שמה היה זושקה וחשבתי שאולי כדאי לי להתחתן איתה, הייתי צעיר, לא ידעתי מה זו בכלל אהבה, אך נמשכתי לילדה הזאת ואמרתי לעצמי שאם אני אקח את הרכוש הזה אני אהיה עשיר ולא אצטרך להסתובב ממקום למקום. חתמתי לו שכשאגיע לגיל 18 אתחתן עם זושקה.

בינתיים הצבא הרוסי השתלט על חלק מפולין, כבר לא רציתי להיות יהודי. יום בהיר אחד בעלת הבית הכינה אוכל לכולנו ואיך שהתחלתי לאכול פתאום הופיע בן אדם אחד לבוש בבגדי חייל פולני, הסתכלתי וזיהיתי מי זה, זה היה אחי!!

הוא ניגש אלי ואמר לי: מה אתה לא מכיר אותי? ואמרתי אף פעם לא ראיתי אותך, הוא לקח אותי לצד ואמר שהוא רוצה לקחת אותי לעיירה בפולין ששמה בתום, אמר לי תבוא איתי, תישאר שבועיים ואם לא אמצא חן בעיניך תחזור למקום הזה, הוא לקח אותי לבית יתומים יהודי בפולין ושם פסיכולוגים עשו מאמצים כדי לשנות אותי, בהתחלה לא הצליחו, אבל לאחר שטיפות מוח הצליחו להחזיר אותי ליהדות ושמו אותי בבית יתומים בעיר חוזוב, בבית היתומים היו הרבה בחורים כמוני שלקחו אותם מגויים, היו גם כאלה שבכלל לא ידעו שהם יהודים. משם הלכתי לתנועת הכשרה ששם לימדו אותנו חקלאות ולימדו אותנו על ארץ ישראל. הם הכינו אותנו לעלייה לישראל, עשו לי דרכון  ואמרו לנו שבעוד חודשיים תגיע אוניה שתגיע לאיטליה לנפולי ומשם תיקח אותנו לישראל לחיפה, שם האונייה שהגיעה לישראל נקראה תיאודור הרצל. הגענו לישראל, לחיפה ושם הגענו לבית בעתלית ששם כל ניצולי השואה מגיעים. החלטתי ללכת לקיבוץ נען ולעבוד שם בחקלאות. הייתי תקופה בקיבוץ, אחר כך התגייסתי לצה"ל, והמשכתי את החיים בישראל.

לאחר שהתגייסתי לצבא

הזוית האישית

מילון

בונקר
מבנה מבוצר הממוקם, כולו או בחלקו, מתחת לפני האדמה. בונקרים מיועדים להגן על יושביהם מפני תנאים מסוכנים המתקיימים על פני הקרקע, כגון לחימה או תנאי מזג אוויר קשים באופן קיצוני.

ציטוטים

” פתאום הופיע צעיר לבוש בבגדי חייל פולני, הסתכלתי וזיהיתי מי זה, זה היה אחי!“