מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדות בבאר טוביה

סבא אילן ונבו
אילן גולדמן ואמו
"במלחמת העצמאות, במסגרת מבצע תינוק, לפני שיד מרדכי נכבשה פוניתי יחד עם ילדי הקיבוץ לקיבוץ מעברות"

ילדות בבאר טוביה

סיפורו של אילן גולדמן, סבא של נבו אלון

"במלחמת העצמאות, במסגרת מבצע תינוק, לפני שיד מרדכי נכבשה פוניתי יחד עם ילדי הקיבוץ לקיבוץ מעברות"

נולדתי בכור לשני אחים צעירים, וגדלתי ביד מרדכי עד גיל 4.  אבא שלי היה שומר השדות ביד מרדכי, היה רוכב על סוס והיה לו כלב שליווה אותו. זה היה כלב של הקיבוץ ,לא כלב שלנו.

במלחמת העצמאות, במסגרת מבצע תינוק, לפני שיד מרדכי נכבשה פוניתי יחד עם ילדי הקיבוץ לקיבוץ מעברות, שם הייתי ללא הוריי מספר חודשים בהשגחת המטפלת של קבוצת הגיל שלי. אמא שלי הייתה עם אחי הקטן בקיבוץ גן שמואל. אני לא זוכר אם באו לבקר אותי.  לאחר מלחמת העצמאות, כשהייתי בן 4 המשפחה עברה לבאר טוביה, למשק שהיה שייך לדוד של אמי. מאז אני גר במשק זה. הבית שהיה לנו היה בנוי מלבנים ובטון. בבית היו 5 חדרים, 2 משפחות, בית שימוש אחד בבית ובוטקה שירותים בחוץ. בימי החורף הכול היה בוץ ובוץ.  במשק היו אז 2-3 פרות. אבא שלי עבד כמזריע וכפועל חקלאי שכיר בנוסף למשק כי לא הייתה  מספיק פרנסה. בהמשך התחילו לגדל ירקות: אני זוכר בעיקר כרובית. זה היה בתחילת שנות ה 50. אבא שלי היה "מלך הכרובית" באחת השנים. עם העלייה הגדולה לישראל המושב השתנה- התחילו להעסיק פועלים, היקף העבודה גדל וגם המשק שלנו גדל. אני עבדתי בכל מה שנדרש: הייתי מנקה את הזבל ברפת ואת האבוס של בעלי החיים משאריות אוכל. נותן תערובת לבעלי החיים. נוסע עם אבא שלי לשדה ועוזר בקציר הירק שנעשה עם חרמש או במגל או עם סוס ומקצרה.  אמא שלי עבדה בלול ועם היונקים ועשתה את עבודות הבית. עד 1956 החליבה של הפרות הייתה ידנית וחלבנו 6 פרות. היה לנו פרד מאוד עקשן שבו נעזרנו לעבודות בשדה ולהובלות החלב למחלבה הביצים לביצייה ויבול חקלאי מהשדות.  הפרד היה רגיל ללכת במסלול קבוע ותמיד היינו צריכים להתקדם באותו מסלול, לא חשוב לאן רצינו להגיע. כילדים, עבדנו כל הזמן עם ההורים והיינו חלק מכוח העבודה במשק.

המרכז החקלאי בבאר טוביה כלל מחסן אספקה, מחלבה, מחסן לאיסוף ביצים, מחסן קירור ורמפה לשיווק תוצרת. רוב המשקים עסקו ברוב הענפים שהזכרתי, השיווק היה מאורגן כל הפדיון נכנס לאגודה שנקראה "יציב" והחברים קיבלו את הכסף שנשאר בין ההוצאות להכנסות.

המרחב הציבורי בבאר טוביה היה בית העם, בית כנסת קצת עלוב, צרכנייה  ובית ספר לילדי באר טוביה וכפר ורבורג. הכיתות הנמוכות היו בכפר ורבורג ומכיתות ג' למדנו בבית ספר שהיום הצרכנייה ממוקמת בו.  כשהייתי בכיתה ה' הוקם בית ספר מבואות שכלל 4 מבנים: כל שכבה למדה בכיתה אחת והכיתות היו א-ח. אני נסעתי ללמוד ברחובות את כיתות ט'- יב'. הייתי קם בבוקר בשש, ונוסע באוטובוס  ציבורי שהיה עובר במושבים ומגיע עד תל אביב. כשחזרתי מהלימודים הייתי עובד במשק לפי מה שהיה צריך לעשות. ההורים ואנחנו קראנו הרבה ספרים. אבא שלי היה מספר לנו על הסופרים שקרא עליהם בפולין, אבל חוץ מזה לא עשינו כלום כמשפחה. עבדנו הרבה. אכלנו את כל הארוחות ביחד, היינו מדברים הרבה, בעיקר על פוליטיקה, אבל חוץ מזה לא חגגנו חגים באופן מיוחד. לא היו מפגשים משפחתיים.  המשפחה של אמא שלי הייתה בעיקר בברזיל. אמא שלי הייתה נוסעת מדי פעם לחברות, אבל הייתה נוסעת לבד ללא הילדים. הנסיעה הייתה יקרה ודרשה החלפת מספר אוטובוסים ולכן לא לקחו אותנו. מדי פעם פגשנו בן דוד של אבא שלי שבא לבקר אותנו. הייתי משחק עם האחים שלי בגולות, שיחקנו הרבה מאוד שחמט שאבא שלי לימד אותנו, קלפים ומשחקי מלחמה. היינו זורקים תפוזי קומקוואט אחד על השני, הולכים הרבה מכות ואמא שלי הייתה צועקת עלינו ורצה אחרינו עם המטאטא בשביל להפריד.

תחביבים לא היו לנו וגם לא תנועת נוער משמעותית. כל הילדים היו מתכנסים ומשחקים באופן ספונטני לא הייתה פעילות יזומה של הנוער. הטיפול בנוער במושב התחיל מאוחר כך שלא היה שוב דבר מאורגן. היה חוג ספורט- התעמלות מכשירים יזום על ידי שני בני מושב . בנוסף היינו מופיעים בי"א באדר שזה חג הכפר בבאר טוביה. שיחקנו בעיקר משחקי כדור, תופסת ומחבואים. כנערים, גנבנו פעם אחת ממחסן הנשק באביגדור תחמושת ורימוני יד  ופוצצנו את זה במחצבה ליד עזריקם. חשבנו שזה כיף ולא הבנו כמה זה היה מסוכן. יצאנו לטיולים רק מטעם בית הספר. פעם בשבוע, בשבת היו מארגנים נסיעה לים באשקלון מטעם המושב- מי שרצה קנה כרטיסים ונסע.

באר טוביה הייתה מובילה את החלב בעצמה. יום אחד חברים שלי גנבו את המשאית ושקעו איתה בניצנים, הם חזרו וגנבו טרקטור לחלץ אותה ושקעו גם איתו. המשטרה התחילה לחקור לאן נעלמה המשאית וזה הגיע עד ליועץ המשפטי לממשלה. אחד מאנשי באר טוביה הצליח לחלץ אותם מהצרה הזאת והם חצי שנה עבדו בכפר במעין עבודות שירות וניקו את התעלות מעשבים עם טוריות.

לימודים

א.         באר טוביה

ב.         באר טוביה. היה טוב

ג.          תיכון תמר ברחובות

היינו נוסעים כל יום בשבע לרחובות וחוזרים אחר הצהרים עוזר במשק ומכין שיעורים.

מילון

י"א באדר
חג הכפר בבאר טוביה - יום העליה על הקרקע, נחוג בכל שנה.

ציטוטים

”כילדים, עבדנו כל הזמן עם ההורים והיינו חלק מכוח העבודה במשק.“