מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותה של פנינה שמר לחוף הכנרת

ביחד עם נכדתי האהובה תמר
ביום חתונתי
כשהתותחים רעמו...

שמי פנינה (פני) שמר לבית בלישה. נולדתי בתאריך 6/12/1954 בבית החולים הסקוטי בטבריה, להוריי ריקה ושלמה בלישה.

הכנרת נשקפה מהמרפסת שלנו במלוא יופייה. התגוררתי בדירה בת שני חדרים, אמא אבא וארבעה ילדים בשיכון ב' ליד המשטרה של טבריה. ממרפסת הדירה שלנו ניתן היה לראות בימים בהירים את רמת הגולן, שהייתה אז בשליטה סורית עד מלחמת ששת הימים בשנת 1967. למרגלות הרמה הסורית הוקמו ישובים יהודים רבים עוד מתקופת העלייה השנייה: דגניה, האון, תל קציר, עין גב…

זיכרון שנחרט בראשי היה הפחד והדאגה כשנשמעו רעמי התותחים שהפגיזו את היישובים שלנו מכיוון רמת הגולן הסורית. נהגנו לעמוד על המרפסת הקטנה כל בני המשפחה ולצפות "במחזה האורות" שנשקף מולנו, היה מבעית לצפות בחשכה באורות של הפגזים והכדורים משני הכיוונים, תוך ידיעה שאולי ייפגעו ילדים, נשים, משפחות… שגרו ביישובים.

באותם ימים אמצעי התקשורת היחידי היה הרדיו שאותו הדלקנו מיד כדי לדעת אם היו נפגעים. בתור ילדה אני זוכרת שמאוד פחדתי שגם יפגיזו את טבריה, והמשפחה שלי תיפגע.

בשנת 1967 צה"ל כבש את רמת הגולן מידי הסורים והישובים השתחררו מאיום ההפגזות. בטיול הראשון שלי ברמת הגולן אחרי מלחמת ששת הימים יכולתי לראות משם כיצד שלטו הסורים על כל אזור הכנרת ויכלו לפגוע בכל מי שרצו…

בילדותי

 

אנו הולכים ברגל……

באותם ימי ילדותי בטבריה, התגוררתי בה עד גיל 11 ואז עברנו להתגורר בחיפה. נהגנו "לרדת" לכנרת להשתכשך במימיה, להוריי ולבני משפחתי המורחבת לא הייתה מכונית ותחבורה ציבורית לא עבדה….

מצאנו את עצמנו יורדים ברגל לכנרת בכל שבת בחודשי הקיץ, עמוסים בסלי אוכל, שמיכות ואוהלים, הקטנים נישאים על גב המבוגרים והילדים הבוגרים יותר עוזרים בנשיאת הציוד. היה לנו שביל קבוע על ההר שירד למטה עד החוף הציבורי שגבל אז במלון "גלי כנרת" שהיה המלון היחידי בטבריה, הייתה זו הליכה של שעה בשעת בוקר מוקדמת על מנת לתפוס מקום טוב בחוף…

העברנו את היום לחוף הכנרת ובדיוק בשעה חמש בצאת השבת, כשהחלה התחבורה הציבורית, עשינו את המסע חזרה הביתה… באוטובוס עייפים אך מאושרים…….

 

 

 

 

הזוית האישית

הנכדה תמר: כשקראתי את הסיפורים הרגשתי יותר מחוברת ומודעת לילדות של סבתי. הבנתי מה היה קשה לה, ומה היה לה יותר חוויתי. למדת איך סבתא גדלה ובאיזה תנאים חיו בשנים הראשונות של המדינה. היה מרגש לקרוא על המשפחה המורחבת שלי. התחברתי מאוד למורשת ואני גאה מאוד במנהגים שאנחנו מקיימים עד היום. אני בטוחה שאשמור על המורשת המשפחתית שעברה מדורי דורות.

סבתא פני: המפגשים נתנו לי מקום ובמה לספר לנכדתי תמר, את סיפורי המשפחה והילדות שלי, דבר שקרה מדי פעם בצורה אקראית. תודות לתכנית הקשר הרב דורי, ניתנה לי ההזדמנות של זמן ומקום לשתף, לרגש, לספר ולהתחבר… דרך הסיפורים לחזק אצלה את הקשר למשפחה המורחבת והמורשת שלנו… וכמובן לשקף לתמר דרך הסיפורים שלי, את ההיסטוריה של השנים הראשונות במדינת ישראל, תוך חיזוק הקשר שלה לארץ ולמדינה. המפגשים הביאו אותי להעלות זיכרונות ילדות יקרים שלא תמיד הייתי פנויה להיזכר בהם בשמחה ואהבה….

מילון

רעם-תותחים
כאשר שומעים את רעש ההפגזות של התותחים

ציטוטים

”זיכרון שנחרט בראשי היה הפחד והדאגה כשנשמעו רעמי התותחים שהפגיזו אותנו מכיוון רמת הגולן הסורית“