מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותי והקמת משפחתי

מסיבת פתיחה בספריית בית ספר
בבר המצווה שלי
חיי אחרי העלייה

סיפורה של דדה אוחיון

שמי דדה אוחיון, נולדתי בשנת 1949 במרוקו בעיר קזבלנקה לאבא מורה לספורט ולאמא מנהלת חשבונות. גדלתי על ערכיים ספורטיביים, בגיל 10 התקבלתי לנבחרת שחייה שייצגה את נבחרת המלך. בגיל  13 נכנסתי לצופים של נוער יהודי, היינו עושים פעילויות על חגי ישראל והמדריך היה איש הסוכנות היהודית וכל הזמן הוא ביקש מאיתנו לעלות לארץ ולא לגדול במדינה ערבית, כי בארץ היו זקוקים לנוער. בגיל 16 ההורים שלי השתכנעו ושלחו אותי עם עליית הנוער לארץ בשנת 1966.

בכיתה ב'

הגענו לקיבוץ יגור בעמק יזרעאל. שם השתתפתי באולפן יחד עם החברים שעלו איתי ארצה, כמובן שאחד האתגרים שהיו לי זה להתקבל לנבחרת הקיבוץ בשחייה, לאחר שבחנו אותי ראו כמה אני טוב ומיד צרפו אותי לנבחרת של הקיבוץ, ויצגתי את הקיבוץ בתחרויות שחייה.

אחד הסיפורים שהיו לנו בקיבוץ זה שהחניכים היו מכל מיני מדינות האחד המבחנים בלשון העברית כל הקבוצה שעלתה ממרוקו קיבלנו 0 במבחן בעברית המורה עלתה על זה שכל הזמן דיברנו רק בצרפתית בינינו ואז החליטה לערבב אותו אחד מהודו אחד ממרוקו, אחד מאירן ואחד מצ'כיה, אחד מפקיסטן עם אחד משוייץ ואז העברית שלנו השתפרה כי לא יכלנו לדבר בינינו בשום שפה רק בשפה העברית .

בגיל 18 לפני הגיוס עברתי קורס מצילים, באותה שנה ההורים שלי עלו לארץ בשנת 1968. עזבתי את הקיבוץ ועברתי לגור עם ההורים שלי. בשנת 1968 התגייסתי וסיימתי שלוש שנות שירות ושירתי כלוחם בגולני ובמילואים עברתי לפלס"ר שיריון. לאחר שחרורי עבדתי כמציל בבתי מלון באילת ובים המלח משנת 1972 עד 1976.

ההכרות עם אשתי

בשנת 1972 הכרתי את אישתי, חנה בדיסקוטקט עשינו היכרות בין ההורים יצאנו במשך שנה ובשת 73' החלטנו להתחתן.

בחתונתי

כמובן שבהתחלה, היו לנו קשיים לרכישות דירה, לקנות מוצרים לבית (רהיטים), היינו משוחריי צבא ללא ממון ראשוני, גרנו אצל ההורים עד שמצאנו דירה בזוגות צעירים להשכרה. החתונה התקיימה בשנת 1973 בזמן מלחמת כיפורים, התחתנתי עם חנה ונולדו לנו 3 ילדים: שתי בנות ובן. כיום הגדולה בת 44 השנייה בת 42 והבן בן 40.

בשנת 1974 נולדה לנו הבת הבכורה בבית חולים בלינסון בפתח-תקווה זה היה אחד הרגעים הכי מאושרים. בתור הורים צעירים התמודדנו עם כל הקשיים של לגדל תינוקת, כמובן שקיבלנו עזרה מההורים שלנו. בשנת 1976 נולדה לנו הבת השנייה, פה היה לנו כבר ניסיון איך להתמודד על תינוקת חדשה ובשנת 1980 נולד לנו בן בבית חולים קפלן.

בתקופה ההיא, היכרתי את מאיר שיטרית שהיה ראש מועצת יבנה והוא הציע לי לעבור לעיר יבנה שזאת הייתה אז עיר בהקמה. גרתי ברחוב הדרור שמסביבנו היו רק פרדסים וזאת הייתה הדירה הראשונה שרכשתי מכספי עם משכנתא ל-25 שנה. הבת הבכורה שלנו מנהלת חשבונות, הייתה גרה אז באילת, 15 שנה וזה חייב אותנו לנסוע פעם בחודש לבקר אותה. כיום היא מתגוררת בחולון וזה יותר נוח לנו להיפגש לעיתים קרובות יותר. הבת השנייה שלנו עובדת כמוכרת בחנות בגדים וגרה ברחובות. הבן הצעיר גר ביבנה במסגרת חזרה בתשובה הכיר את אשתו, שגם היא חוזרת בתשובה והם הקימו ביחד בית דתי.

עם אבי ואחותי הקטנה

בשנת 1980 נכנסתי לתעשיית ברית ובמקביל עבדתי בבריכה העירונית כמציל חובש ומפעיל. ב-1990 נסגרה הבריכה העירונית ועברתי לעבוד כאב בבית בבית ספר ביאליק ביבנה. ב-2011 עברתי ליבנה הירוקה, בבית ספר רבין וגם שם עבדתי כאב בית עד היום.

 בעת גיוסי לצבא

הזוית האישית

דדה אוחיון: כיום יש לי 10 נכדים: מהבת הגדולה 3 נכדים, מהבת השנייה 3 נכדים ומהבן הצעיר 4 נכדים.

מילון

לא לסמוך על זרים
שזר יכול לפתות אותי בגלל שיש לו נגיד כלבים קטנים באוטו אז לא צריך ללכת והכי שווה לסמוך על המשפחה וההורים

ציטוטים

”''בשביל להשיג מטרה בחיים צריך לעבוד קשה''“