מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותי בצל הפתליה והפרימוס

סבתא נורית ואדיר
נורית עמרם ואחותה
ילדות במושב פדויים

שמי נורית אביטן (עמרם) נולדתי בישראל בשנת 1956.

הורי עלו מתימן לארץ ישראל בשנת 1954, גרו בפדויים במשך 35 שנים, במשק חקלאי וגם גדלו פרות ועיזים. אנו כילדים היינו שותפים לעבודות במשק. בבית הספר היסודי למדתי במושב גילת, בבית הספר התיכון למדתי בכפר בתיה אחר כך למדתי בירושלים בסמינר אפרתה.

.

את עבודת הההוראה התחלתי בשדרות, שם הכרתי את בעלי יוסף אביטן. גרנו בגוש קטיף 22 שנים כיום אנו גרים בבאר גנים.

בילדותי גדלתי במושב פדויים שבנגב הצפוני. לא היו בבית ההורים מכשירים משוכללים. כדי לבשל אמא מלאה בפרימוס ובפתיליה חומר דלק שנקרא קרוסין שמקורו מנפט גולמי. על הפרימוס אמא בישלה תבשילים ומרקים שהדיפו ריח נעים. על הפתיליה אמא הניחה מיחם של מים רותחים ששימשו לשתיה חמה, קפה או תה בשבת.

אהבתי להריח את ריח המרקים ואת ריח הקפה המהביל במטבח. מובן שגם אהבתי לאכול מתבשילים אלה. אהבתי גם לשתות שתיה חמה, קפה ותה. בשבת, במשך הזמן, הוחלפו הפתיליה והפרימוס בכיריים שמופעלים על ידי גז בישול שגם מקורו בנפט. בישול על ידי גז הקל על החיים, כיום משתמשים בפתיליה הדולקת על ידי כוהל באולמות של שמחות.

.

הזוית האישית

נורית – שמחתי להכיר ולעבוד עם אדיר ורועי, והיה נעים להגיע למפגשים.

מילון

הפתיליה והפרימוס
הפתיליה והפרימוס הם מתקני בישול בעזרת קרוסיו (סוג נפת)

ציטוטים

”טוב להריח את התבשילים שמעוררים זיכרונות טובים“