מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותי בפרס

בפרס היה אסור להסתובב לבד, אלא אם כן, היה אתך מבוגר

ילדותי בפרס
נולדתי בפרס בשנת 1931, באותה תקופה, החיים היו קשים וכל המשפחה גרה בחדר אחד, לא כמו שחיים היום בבתים גדולים. יש לי שישה אחים ואחיות אח אחד וחמש אחיות.
באותה תקופה לא היו מים זורמים, הייתה בריכה והיינו לוקחים מים מן הנחל , היינו ממלאים את הבריכה מהמים האלה, וכך השתמשנו במים למקלחת, בישול ועוד. בבית שלנו היה גם חצר ומחסן. אבי היה מפרנס את משפחתי ואמי הייתה עקרת בית, שומרת עליי ועל אחיי. בנוסף, אמי הייתה עושה את עבודות הבית.
 
בפרס היה אסור להסתובב לבד, אלא אם כן, היה אתך מבוגר, כיוון שבפרס היו גנבים ואנשים רעים.
 
בפרס, הבנות הסתובבנו ברחוב עם צ'אדור – מן מטפחת שמכסה את הראש ואת כל הפנים חוץ מהעיניים,  או עם מטפחת על הראש, אך כשבעלי ביקש את ידי אני הורדתי את הצ'אדור מפניי.
 
בעלי ואני
הכרתי את בעלי משידוך  הוא הגיע לפרס כדי לטייל, והוא ראה אותי ולקח אותי לכמה פגישות ולאחר חודשיים התחתנו וחזרנו לישראל.
לאחר ארבעה חודשים אחרי שהתחתנתי נולד לי בן ראשון (כשהייתי בת 19) ולאחר שבע שנים נולדה לי ילדה ולבסוף לאחר חמש שנים נולד לי בני האחרון.
 
לילדים שלי קוראים: לראשון- עציון, לשנייה- רינה, ולשלישי- תמיר.
לאחר שנולדו לי ילדיי י גרתי עם הורי בעלי במשך 15 שנים.
 
היות ובעלי עבד הרבה שעות ביום, גידלתי את ילדיי לבדי.    
 
היום כולם גדולים ואני מאושרת להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר יהל"ם.
תודה רבה לאביב שמלמדת אותה בנחת וסבלנות.
תודתי למורות קרן ושירלי מביה"ס יהל"ם

מילון

צ'אדור
: מטפחת שלובשים על הראש והפנים ורואים רק את העיניים. (בפרס היה חייב ללבוש את הצ'אדור).

ציטוטים

”"לא בוכים על חלב שנשפך"“